הפרפורמנס של מישל אובמה על במת העולם
פוסטים אחרונים
- נקישה בדלת 15/3/10
- צל- צילו של אור 7/1/10
- עצב הראייה- הסופרת טוני מוריסון על תצלומיו של רוברט ברגמן בגלריה הלאומית בוושינגטון 26/11/09
- שחור על גבי לבן-אוסף האמנות החדש והטעון של מישל על קירות הבית הלבן 12/10/09
- אישה מסתכלת באישה- המשך-על התערוכה ה"פוסט פמיניסטית" הסנסציונית המדוברת במנהטן 13/9/09
- אישה מסתכלת באישה - על התערוכה הסנסציונית המדוברת במנהטן 13/9/09
ארכיון
מופע הפרפורמנס של מישל אובמה על במת העולם
ההופעה של האנשים ברחוב היא פשוט מהודקת ומדויקת יותר, עם תשומת לב לפרטים הקטנים.
החשיפה הזאת גררה אחריה כמה תגובות עוקבות: מסעות לשוק הפשפשים בתל אביב, שהולידו שיכלול של הלבוש הזרוק המושבניקי המסורתי, באמצעות שמלות הודיות צבעוניות אקזוטיות מאריגים שהגיעו ממחוזות שמעבר לים, היתה אחת מהן. האחרת קשורה בתקרית שנחרטה בזכרוני היטב, כשאמי המופתעת לא יכלה להחניק את תדהמתה וכעסה כשגילתה כיצד "הרסתי" חולצה כשגזרתי אותה מסביב לצאוורון. במגזר האביזרים הניבו מסעותי השונים אוסף מרשים של עגילים תלת מימדיים מחומרים מגוונים, שהיו בעצם אובייקטים של ממש, אשר השתלשלו מאוזני. אפילו עשיתי לי פעם עגיל בצורת רוכסן שהתלבש על האוזן וכאילו פתח אותה."זה פסל שאני אוהב," אמר לי עליו המורה שלי לפיסול דאז, האמן והפרפורמר אורי קצנשטיין. אבל ככלל , היחסים שהכרתי בין אמנות למה שנקרא "אופנה" ספוגים הדחקות והכחשות, יחסים פאסיביים אגרסיביים.
בפקולטה לאמנות בה למדתי, אם יאמרו לך על עבודה שהיא "דומה לפרויקט גמר של סטודנט אופנה בשנקר", יחשב הדבר לעלבון גדול. יש דחיפות גדולה להגדיר מה "עמוק" ומה "חשוב", ולעומתו מה "שטחי" ומה "טפל". חשיבה על משמעותה של ההופעה בפירוש אינה חשובה. או עמוקה. התעסקות נשית מיותרת. במקצה הפסיכולוגי לעומת זאת, כך גיליתי כשהצטרפתי למחלקה זו בלמודי אחר כך, ישנה בהילות להגדרה של מהו "אמיתי" לעומת "שיקרי"- או –"מסכה". תשומת לב מיוחדת לבגדים תחשב נרקסיסטית ושטחית ותשליך מידית על כלל האישיות. כעיתונאית וגם כאמנית, אני תמיד סקרנית לגרד את פני השטח , לבלבל קצת את היוצרות, להפוך בין ה'פנים' ל'חוץ', בכל מני אופנים. לשים בחוץ את מה שבפנים, ושהפנים יכיל אכשהו את החוץ.
כך, לאחר שנים שאני מנסה ביני לביני לקרוא תיגר על הדיכוטומיה הזאת, במחוות קטנות, מה רבתה הפתעתי כשהגעתי לכאן, וגיליתי כי הדיכוטומיה הזאת לא ממש קיימת בניו- יורק- הגבולות הללו פעורים לרווחה...אנשים מפתחים לעצמם סגנון אישי שיהלום את תחום העיסוק שלהם, את אשיותם וטעמם, כפי שירצו להציג את עצמם לסביבה. מעצבים רבים משתמשים בשפת האמנות כדי לעצב, בינהם איסיי מיאקי, או יוז'י ימאמוטו, חוסיין שלליאן, אמנים ידועים וחשובים רבים עוסקים ברעיון הטווח שבין העור לכסות והמשמעויות השונות שלו, גם כחלק מהפרפורמנס שלהם . אמני מיצג כמו ויטו אקונשי וג'ים דיין בחרו או עיצבו את בגדיהם כחלק מהאמירה שלהם. בעיסוק זהות של גוף דרך צילום עוסקים סנדי שרמן, ונסה ביקרוף, נאן גולדין, הלמוט ניוטון ועוד רבים. אמנים אמריקאים ניו יורקים צעירים, כמו שיניק סמית למשל ממשיכים לעסוק במשמעויות של הבגד כאובייקט.
מרתק לראות איך לפעמים פרקטיקה אמנותית, כמו פרפורמנס ,צומחת ומתהווה בשדות אחרים, למשל כשהיא מגיחה מתוך התנהלות פוליטית חברתית. בינואר 2009 האיר השחר על עידן חדש באמריקה. ברק אובמה החל את תפקידו ההיסטורי כנשיא האפרו-אמריקאי הראשון של ארצות הברית. אבל זה גם היום שבו החל סיפור האהבה של התקשורת והצלמים עם הגברת הראשונה מישל אובמה ועם המלתחה שלה, בעודה מבצעת את הפרפורמנס שלה על במת העולם, כשלבשה שאת שמלת הלמון גרס של המעצבת איזבל טולדו.
"אני לא אמורה להיות כאן," חזרה ואמרה מישל אובמה בימיה הראשונים במשכנה החדש. עורכת הדין האפרו- אמריקאית , שפילסה את דרכה בתוך העולם המשפטנות הכוחני הנשלט על ידי גברים לבנים, מצאה עצמה כעת בתפקיד של העזר כנגדו. בימי ההתאקלמות כגברת ראשונה, בבית שהיה כולו לבן עד אז שאלה את עצמה ללא הרף: "מה אפשר לעשות כאן שלא נעשה לפני כן?" " אני מרגישה שחלק מהתפקיד הוא להיות פתוחה ולראות לאן זה צריך ללכת." היא אמרה בראיון ל"טיים".
"במשך השנים התפקיד של הגברת הראשונה נעשה סימבולי" ציינה הילרי קלינטון בזכרונותיה,כך כותב ה"טיים", "היא מצופה לייצג אידאל וקונספט מיתי של נשיות אמריקאית." זה לא היה החלק החביב על הילרי." מישל לעומתה, החליטה לעבוד עם התפקיד הסמבולי . "בניגוד לתפיסות קודמות שדגלו בהופעה ככלי להגדרת השייכות של האדם לקבוצה חברתית ולמעמד חברתי היררכי מסוימים, ונקבעו על ידי קריטריונים מוכתבים של קבוצת ההשתייכות חברתית שאליה נולד", כותבת נרג'ין לבנלין, בספרה "הופעה וזהות, אופנה גוף ופוסט מודרניזם": "אחד השנויים בהתפתחות התפיסה של הגוף החל מהמאה התשע עשרה והעשרים היא התגבשות שלה כמשקפת את האינדיווידואליזם של היחיד.העידן המודרני הפך את אופני התלבשות והתקשטות ליחודיים ולכאלה שבאים לשקף את אישיות הלובש, יותר מאשר את מעמדו החברתי, עקב התמוטטות הסדרים החברתיים ההררכיים הישנים-בהם מעמד חברתי היה נקבע בלידה, וכיום הוא נקבע על ידי פעולות האינדווידואל בחייו."
מישל, שבאה ממשפחה קשת יום, ואשר למדה תואר הראשון בסוציולוגיה וברב תרבויותיות באוניברסיטת פרינסטון , לפני התמחותה במשפטים, מצאה דרך מיוחדת לבקע את הסטראוטיפ המרוחק של אשת הנשיא: כשהיא נחושה בדעתה להפיק מהתפקיד הסמבולי את כל מה שניתן, בלא לשבור את המסורת של 'הגברת הראשונה'-שהיא תפקיד ייצוגי בעיקרו- היא מחליטה לעטוף אותה בתכנים חדשים ולנקז עוצמה למקום שבו עוד נשמרת לה זכות הפעולה והאוטונומיה: סגנון הופעתה. היא מזרימה אליו מפלים של אותנטיות, צבע, צורה, אנרגיה וסקס אפיל. היא מפציעה עם בגד חדש לכל תכלית וארוע, שולי כחשוב, לעיתים קרובות בזרועות חשופות, בבבגדים בצבעים נועזים של מעצבים צעירים אנונימיים ושאינם מזרם המרכזי, שמשולבים בהם פריטים לא יקרים מרשתות אמריקאיות, ובכך היא מזניקה את המכירות של תעשייה הנתונה בשפל. הבגדים שהיא מופיעה בהם עשויים אריגים חלקים ומפוספסים בצבעים לוהטים עם השפעות מזרחיות ומערביות: היא מייצרת פרופרמנס עם טקסט וסאב טקסט, שהמסרים שלו הם מורכבים, אל מול צבא הצלמים מהבהב שצמוד אליה על כל צעד ושעל, נחוש לתעד הכל ולא להחסיר דבר.
בפרפורמנס שלה היא גם מפגישה בין אופנה אמנותית שמושקעת בה מחשבה לבין ההמון. לא מפתיע אם כך, שמי שייצר את הבגדים הם מעצבים-אמנים בפני עצמם, חוסיין שללאין מרטין מרג'יאלה, איזבל טולדו ועוד.בניגוד לקודמותיה שלבשו בגדי מעצבים אירופאים, היא לובשת בגדי מעצבים אמריקאים ממוצא לטיני אסייתי ומזרח תיכוני. הסטייליסטית שלה, איקרם גולדמן, היא פלשתינאית קתולית לשעבר הנשואה ליהודי. " עיצוב הזהות החדשה היא העברת המסר מצד הגברת הראשונה: הנשיאות של בעלה שוברת את כל מה שהיה פה בעבר: היא אחרת, מודרנית, במיוחד במובן שזאת נשיאות רב תרבותית." אומרת ולרי סטיל אוצרת במוזיאון האופנה במנהטן.
מישל מתלבשת-מופיעה באופן שמבקש קריאה שונה, סמבולית, שיש בה גם מסרים תת קרקעיים, פוליטיים חברתיים ואסטתיים חתרניים, שדרך אריגים, צבעים וגוף, קוראים תיגר על ערכים של גבוה ונמוך, של הררכיה ושל נשיות ויופי.
בתמונות בגלריה: פתיחת התערוכה "אופנה מבפנים החוצה"- של איזבל טולדו שעיצבה למישל אובמה את שמלת הלמון גראס, שהושאלה במיוחד לאירוע בניו יורק. התערוכה עצמה בנויה כאינסטליישן ענק של ציורים, צילומים, רישומים, שמלות, לוחות עגולים שמבליטים כל פעם אלמנט מופשט אחר בקולקציה, וציוריו של בעלה –רובן טולדו, ויכולים להוות לטעמי שכבה נוספת בשאלות של ייצוג וזהות, דיכוטומיות בן אופנה לאמנות. בתמונות למעלה-עבודות של האמנית האמריקאית שיניק סמית. |
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אולי-אבל היא כן אשת הנשיא! הנשיא בחר בה להיות אישתו.
ים,
אז בגלל שהנשיא בחר בה היא לפתע הפכה לסמל סקס או לאישה בעלת טעם מיוחד? נו באמת. גם רבין בחר בלאה (ויסלחו לי אלה שהלכו לעולמם) ובגללה הוא הסתבך בפרשת שחיתות ונאלץ להתפטר. גם קלינטון בחר בהילרי שהיא אדם שאין לי כל הערכה כלפיה בגלל הרדיפה אחרי כבוד ותהילה שלמרות פרשיות הסקס של בעלה, נשארה איתו כדי שתוכל לרוץ לבחירות בלי התוית של אישה גרושה, כי באמריקה זה לא מתקבל טוב, אז מה זה אומר עליה כאדם?
מה שאת אומרת הוא מאד שובניסטי. אם הגבר הוא מאד מוצלח אז אשתו חייבת להיות מוצלחת גם כי הוא בחר בה?
גברים ונשים יש מכל מני סוגים ואיכויות נראה לי, יש אולי מי שירצה להזיל ריר, אבל יש גם מי שיתעניין בדברים נוספים.
טוב שאת אומרת שיש מי שיתעניין בדברים נוספים ולא: יש כאלה שיתעניינו רק בדברים שלא קשורים ליופי חיצוני, כי מה לעשות ובמציאות היופי החיצוני מהווה מוקד משיכה ראשוני ואם מגלים דברים נוספים אז מה טוב.
אולי-אבל היא כן אשת הנשיא! הנשיא בחר בה להיות אישתו. אי אפשר לדעתי להפריד את הנסיבות האלה מהדיון.
גברים ונשים יש מכל מני סוגים ואיכויות נראה לי, יש אולי מי שירצה להזיל ריר, אבל יש גם מי שיתעניין בדברים נוספים.
כנראה הלב באמת כמה למשהו אחר: במקום דוגמנית בעלת פורפורציות מושלמות, הוא כמה למישהי חכמה ומשכילה, שאפתנית ומנוסה שהתאמצה מאוד ועברה דרך ארוכה.
כנראה גם שזה מה שסקסי בה.
היופי הוא בעיני המתבונן.
נכון, וגם יש כאלה שיגידו שהם אוהבים כיעור חיצוני כי אז מעניין להם לחפש את היופי הפנימי....אבל אמירות לחוד ומציאות לחוד....בינתיים הגברים מזילים רור כשרואים אישה יפה ונופלים שדודים לרגליה.
ים.....(שם יפה ד"א), יש לי הרגשה שאם מישל אובמה לא הייתה אשת הנשיא, היא לא הייתה מקבלת כל כך הרבה סופרלטיבים.
כנראה הלב באמת כמה למשהו אחר: במקום דוגמנית בעלת פורפורציות מושלמות, הוא כמה למישהי חכמה ומשכילה, שאפתנית ומנוסה שהתאמצה מאוד ועברה דרך ארוכה.
כנראה גם שזה מה שסקסי בה.
היופי הוא בעיני המתבונן.
ולי דווקא היה נדמה שהגב' אובמה זורקת עליה חלקי לבוש שלא קשורים אחד לשני.....האם
יש בזה אמירה? אולי....אבל גם יכול מאד להיות: חוסר טעם. ואם מדברים על אישה סקסית?
מה סקסי באישה גדולה וגמלונית? אלא אם כן יש כל כך הרבה יפות וחתיכות שהלב פתאום כמה
למשהו שונה...??
את לגמרי צודקת.
אני מתארת לי רק, שאולי קשה לה לעשות את כל המהפכות בבת אחת.
רק למה היא מתעקשת על החלקת השיער האווילית הזו,
שגורמת סבל והוצאות לנשים האפרו-אמריקניות,
במקום להפוך למודל של שינוי ושחרור
ולהתגאות בתלתליה?
תודה שקראת.
כמובן שזאת לא הכוונה כאן. אין גם ספק ש'בורות' היא לא תיאור שניתן לאפיין בו את מישל.
הכוונה היא שכפי שתלבושת של שחקן בתיאטרון רלוונטית ומשמשת חלק מהמסרים האמנותיים של דמותו במחזה,
כך גם אצל מישל, ואפילו הרבה יותר, שכן התפקיד שלה יצוגי ומושתת על מחוות מסורתיות, והיא מצאה נישה שבאמצעותה, בלא לשבור את המסורת של הגברת הראשונה האמריקאית ארוכת השנים, היא יכולה בכל זאת להעביר מסרים ויזואליים.
זה מזכיר לי משפט שאמר לי פעם הכוריאוגרף אוהד נהרין "יש פתגם,'אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו', ואני אומר-תסתכל בקנקן, תסתכל טוב טוב, הכי טוב שאתה יכול. אני עובד עם הקנקן ועם מה שיש בו, זה החופש הכי גדול".
רק במשטרים מאוד חשוכים מגבילים נשים מלהתלבש ולהתקשט- ולבטא את עצמן ואת נשיותן חיצונית, וגם פנימית, מונעים מהן מלהביע את דעתן וכולאים אותן אם הן עושות זאת למרות זאת. באירן למשל.
בהחלט, ומכאן החשיבות העצומה גם של המסרים הלא מילוליים שהיא נושאת...
תודה.
כמה טוב שכבר לא צריך להתעמק באדם עצמו אלא במה שהוא לובש בכדי להסיק עליו מסקנות. הידד לבורות.
ולי נדמה שאובמה מעצבת לא רק דגם חדש לאופנה, אלא דגם חדש של נשיות
אני מסכים איתך.
ההתייחסות שלי הייתה באמת צרה.
מישל אובאמה היא ממש דמות
אין לי ספק שהיא בעלת תכנות רבות וטובות
חייכנית בעלת מזג נוח ונראית לי בעלת דיעה עצמאית ויכולות
גבוהות.
תודה, רק אחרי שכתבת " אמיצה ונועזת"-חשבתי ממש על כך שהיא באמת נועזת ואמיצה- על הדרך הארוכה שעשתה.
תודה!
....תודה, ותודה שהצלחת בכל זאת להתגבר,
בפקולטה לאמנות- אגב, היו טוענים שהסגנון ממש פופוליסטי בשבילם...
בדיוק ככה. תודה!
וזה מביא אותי שוב למסקנה הפשוטה:
מה שאמיתי עובר ככזה.
הלבוש הוא הקול הפנימי שלה,
של מישל,
פוסט מאיר,
מרתק!
למרות שיש לי איזה אנטי שקשה להתגבר עליו על השפה השאולה מדיוני הפקולטות לאומנות,אני אוהב מאוד את מה שכתבת
אין לי מושג מדוע כל כך הרבה אנשים מתלהבים ממישל אובאמה.
העיניים שלה גדולות מידי, השיער בעייתי, האף רחב והלסת בולטת
בכללי יש לה פרצוף די גס יחסית לאישה.
(מה שלא ניתן לומר על ברק שיש לו פנים עדינות ואף דק )
אכן, מסכימה אתך לגבי מישל אובמה
אשה מיוחדת, אמיצה, נועזת, חכמה
משכילה וטעם טוב.
זכית בכבוד בכוכב.
הכוכבים אומנם נמנעו על ידי משטרת הכוכבים.
אבל ממש היה מרענן הכתוב פה :)