ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
|
סמיון, הדמות שלי בסדרה מערוץ 2, "שירות חדרים", הוא כמו דוגמן הבית של האנשים שחסרים בחיים שלנו.
עובד פשוט בשוליים של החברה, כותב שירים שאף אחד לא שומע, אוהב בסתר ללא אבל ללא מענה, זר בארץ שרוצה להשתלב בה.
פגשתי סמיון כזה. בעצם, פגשתי הרבה כאלה. רבים מהרוסים שעלו לארץ הם סמיונים כאלו, אבל בטח שלא חייבים להיות רוסים בשביל להיות מיוחדים ולא להתגלות. לסמיון שלי דווקא יש שם רוסי. קראו לו ויטאלי. הוא מדען שעלה לפה מזמן מרוסיה, אבל מצא את עצמו בארץ המובטחת, עובד בעבודות מזדמנות כדי להתפרנס. ויטאלי ידע כל כך הרבה, אבל מה שאני זוכר ממנו במיוחד זה את ההתלהבות והאהבה שבה הוא יכל להסביר כל מיני דברים מורכבים בצורה מרתקת. הוא היה מדען בכל רמ"ח איבריו, והוא רצה לתת את היופי שבחקירה ובגילוי לאחרים. אבל לא היה מי שישמע...
יש לנו מיליוני סמיונים, ויטאלים וגם איציקים כאלה. פנינים שאיש עוד לא גילה, נחבאים אי שם בים האנשים שעוברים על פנינו יום יום, נאבדים בהמון האנושי שמקיף אותנו, נשכחים ולא ממומשים.
עכשיו תתארו אותנו, בעלי הרגשה בעולם מודרני ומערבי ומנוכר, אבל גלובאלי ומקושר בין כל החלקים שבו. אנחנו, שבדרך כלל רואים את העולם מזווית יחידה - מהזווית שלנו. תחשבו כמה עומק ועושר היה מתווסף לחיינו אילו היינו יכולים לכלול בתוכינו גם את כל הסמיונים והויטאלים והאיציקים האלו, לגלות את העולם הפנימי שלהם ולהוסיף לעצמנו את הנקודה המיוחדת של כל אדם כזה.
תחשבו, עד כמה עשיר ומאושר יכול להיות אדם שמכיל בתוכו את כל הנקודות האלו, של כל האנשים בעולם. איזה מציאות חדשה הוא היה רואה. כמה מדהימה היא הייתה. חלום...
אז איך עושים את זה? למישהו יש רעיון?
שבת שלום,
מלאת חלומות, תקוות ומחשבות טובות,
ישראל (סשה). |
Saloon
בתגובה על שנה טובה - התחלה מתוקה
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על המשפחה שלי
ענבר מגן
בתגובה על תמונה נוספת של המשפחה..
laga
בתגובה על שונאים, סיפור אהבה
אורן בן יאיר
בתגובה על למה אני משחק?
בס"ד ישעיהו גלינסקי
בתגובה על כאיש אחד בלב אחד נצעד קדימה
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (45)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סאשה...כהרגלך בקודש הינך מרגש.
פגשתי כל כך הרבה סמיונים כאלה בדרך...
פעם גם אבא שלי היה כזה סמיון...לפני המון המון שנים.
צריך לפתוח את הלב להושיט יד ולהיות שם בשבילם.
תמיד אבל תמיד לזכור שלכל אדם יש נשמה משלו.
תודה שאתה כזה "מענטש" - אדם.
איך עושים את זה אתה שואל,
ממה שהחיים לימדו אותי
הבנתי שעושים את זה
בהרחבת הלב ובים של אהבה.
*
כשנבין ישראל -סשה יקר שיש לנו רווח מזה שנצא מהקופסא
כמו שאמרת "שבדרך כלל אנחנו רואים את העולם מזוית יחידה -מהזוית שלנו "
הרווח להרחיב את עולמנו להביט ממרחק מעצמנו ולהכיל את כל האנושות ,נשמע אטופי דימיוני ??
אך האם לא כל ההתפתחות שלנו התחילה מדימיון ממשחק ,
אז בואו נשחק שכל אחד חש את האחר מכיל אותו בתוכו ומתעשר ומתרחב
הכל תלוי בהתיחסות שלנו למציאות !אם נתיחס למציאות שאנו חלק מכלל האנושות ואנו כגוף אחד תלויים זה בזה ערבים זה לזה
נרויח כל אחד פי שאר האנושות
צריך רק לקחת משקפת שאיתה נראה את העולם מהקצה לקצה
אני בטוחה שהנקודה שהעלת היא לא על עליה זו או אחרת ,אלא רק דוגמה לאנשים שבתוכנו שאינם נראים
כמוהם כמוני
רק שאני התחלתי במשחק ומרגישה הרבה פחות לבד יותר מוכלת ומכילה
"תחשבו כמה עומק ועושר היה מתווסף לחיינו אילו היינו יכולים לכלול בתוכינו גם את כל הסמיונים והויטאלים והאיציקים האלו, לגלות את העולם הפנימי שלהם ולהוסיף לעצמנו את הנקודה המיוחדת של כל אדם כזה.תחשבו, עד כמה עשיר ומאושר יכול להיות אדם שמכיל בתוכו את כל הנקודות האלו, של כל האנשים בעולם. איזה מציאות חדשה הוא היה רואה. כמה מדהימה היא הייתה. חלום..."
אני לא רוצה להרוס לכם את הרומנטיקה על העלייה ממזרח אירופה
אבל זה בולשיט כל מה שמוכרים לנו שהרוסים עלו משכילים, זה מראה כמה פרובינציה רחוקה אנחנו שרואה מישהו שנראה לבן וישר מפרגנת לו תואר שלישי.
התארים שנלמדו ברוסיה הסובייטית וגם כיום שווים לקולו, אנחנו המדינה היחידה שהכירה בהם "ורופא" שלמד ברוסיה שמגיע לארה"ב או למערב אירופה יידרש להתחיל ללמוד מחדש את התואר שלו.כן כן אולי לרופא יכירו שהוא אח ולמהנדס יכירו שהוא עוזר טכנאי.
חוץ מזה היו הרבה זיופים בתארים בשביל מענקי עלייה מוגדלים, יש לי חבר פוסט סובייטי שמספר לי ברגע של כנות, שדודה שלו סיפרה שהיא הייתה רופאת שיניים ונחשו מה-היא היום רופאת שיניים למרות שהייתה שיננית, תמצא לך מכר רוסי ברגע כנה ותגלה שהתופעה נפוצה כמו גם תופת ההעתקות במבחנים.גם המרצה האמריקאית שלי לא הולכת לרופאים שלמדו ברוסיה כי שוב התואר שלהם "ברפואה" לא נחשב בכלל.רק פה במדינה עולם 2.5 שאנחנו חיים זה נחשב.מדינת קומבינה ומעריצת לובן כבר אמרנו.
ואוליי סמיון לא רוצה שנבחין בו ? אוליי אנחנו צריכים את זה? ולמה?
והוא מבחינתו היה רוצה להבין את השפה, להרגיש את השייכות, למצוא את המשמעות וליראות את האופק בבהירות בלי להרגיש
געגוע לארץ ששם הבין את השפה, הרגיש את השייכות אבל לא מצא את המשמעות..ואני אומרת כל הכבוד לו..לאותה דמות דימיונית ומציאותית.
ואנחנו רוצים לתת, לא להרגיש את כאבו, לא לחשוב על הויתור שעשה..לא משנה מאיזו סיבה.. לא להרגיש כמה הארץ הזאת חשובה..ולמה אנחנו לא שומרים על המתנה הזאת..?
וואו! איזה כיף,שקיים הערך המוסף,יחד עם הנתון המוגמר,שאתה,נראה כל כך,טוב!
כשעוברת לנו מחשבה כזו
התהליך מתחיל להתרחש
מעצמו.
-
כשחושבים מה מיוחד בסמיון ויטלי טלי או מרים...
אפשר לדמיין איך זה להיות אחד מהם
לשים לב איך זה להיות הם
מה הם רואים שומעים וחשים
מה הם מאמינים מה הם מרגישים
איך הם מיוחדים.
פשוט להיות הם לרגע...
הפוסט נוגע, אבל אי אפשר הרי לעולם להקדיש לכל אחד שראוי, ורבים ראויים את מה שהם ראויים לו....תמיד יש כשרונות חבויים, אנשים מקסימים, נחבאים לכלים, שדברים נפלאים מהם הולכים לטימיון.....
הרעיונות שלי בכל מקרה, זה איכשהו לגרום להם לעשות גם בעצמם
לעבור אולפן היטב ולשלוט בעברית - דבר ראשון, אין כמו מכשול שפה להתקבל לחברה, ושיראו אותך.
קבוצת תמיכה אחרי האולפן, ואפילו קבוצה מיוחדת כמה שנים אחר כך...
לפתוח בלוג אם כאן או במקום אחר,
לנסות ליצור קשרים חברתיים בעבודה,
לצאת לטיולים בטבע של ארגוני סביבה, או ארגוניים התנדבותיים שונים, זה גם נותן לאדם עצמו, גם מקל עליו התערות בחברה.
בעלי כישורים מיוחדים מבינהם יכולים לנסות אולי להקים במשותף תערוכה להצגת עבודות, ודברים.
אה? איך הרעיונות?
כל אחד מאיתנו מתישהו יוצא סמיון .
אתה מדהים, הפוסט מדהים ואין ספק שנגעת בי.
שרוניני הזכירה לי כמה אנחנו שקופים
הנה שיר שכתבתי מזמן "שקוף"
שקוף לי בעיניים
שקוף לי בחזה
שקופה לי עוד הדרך
אנ'לא רואה את זה
שקופים אנשי הבוקר
שקוף הלילה גם
ועד שהם יראו אותי
שקוף אני איתם
ואז כמעט שנוגע
בגוונים אותי צובע
כה קרוב אבל רחוק עוד בעולם שלם
כשזה בא ונוגע
אני לרגע משתגע
מי רואה אותי ?, אנ'לא רוצה להעלם
שקוף אצלי השקט
שקוף קולי הרם
שקופים צבעי הקשת
אנ'לא רואה אותם
שקופות עלמות היופי
שקוף בי הכאב
ועד שהם יראו אותי
יהיה שקוף הלב
ואז כמעט שנוגע
בגוונים אותי צובע
כה קרוב אבל רחוק עוד בעולם שלם
כשזה בא ונוגע
אני לרגע משתגע
מי רואה אותי ? אנ'לא רוצה להעלם
כל הזכויות שמורות DD
כל אחד מאיתנו מתישהו יוצא סמיון .
אתה מדהים, הפוסט מדהים ואין ספק שנגעת בי.
שרוניני הזכירה לי כמה אנחנו שקופים
הנה שיר שכתבתי מזמן "שקוף"
שקוף לי בעינייםשקוף לי בחזהשקופה לי עוד הדרךא'נלא רואה את זה שקופים אנשי הבוקרשקוף הלילה גםועד שהם יראו אותי
שקוף אני איתםואז כמעט שנוגע
בגוונים אותי צובע
כה קרוב אבל רחוק עוד
בעולם שלם
כשזה בא ונוגע
אני לרגע משתגע
מי רואה אותי, אנ'לא רוצה להעלם
שקוף אצלי השקטשקוף קולי הרםשקופים צבעי הקשתאנ'לא רואה אותם שקופות עלמות היופישקוף בי הכאבועד הם יראו אותי
יהיה שקוף הלבואז כמעט שנוגע
בגוונים אותי צובע
כה קרוב אבל רחוק עוד
בעולם שלם
כשזה בא ונוגע
אני לרגע משתגע
מי רואה אותי , אנ'לא רוצה להעלם
אתה מאד צודק . גם אני פגשתי הרבה רוסים , אנשים מוכשרים בעלי מיקצועות אקדמיים , או מוזיקאים,
או דוקטורים , אינטיליגנטים מאוד שמיסתפקים בעבודות פשוטות לצורך קיום ומיתוך ציונות או רצון
ליחיות במדינת ישראל . יש לי בת דודה כזו שעלתה לארץ מבולגריה שם היתה רופאת שיניים ובארץ
היא מטפלת בקשישים. והיא אישה מאוד אינטיליגנטית ותרבותית .זה לא ניראה לה מבייש לעבוד בעבודה כזו.
הדברים של סשה ואלה שלך פשוט משלימים באופן נפלא זה את זה. החלק העצוב הוא ששניכם צודקים.
אני באופן עיקבי משתדלת לתת תשומת לב לכל "סמיון" שנקרא בדרכי,
אם נעשה כולנו השתדלות קטנה הכל יראה אחרת*
ברגע שאנחנו עם קצת פחות אגו,
ונטולי "אני" גדול,
אנחנו מבינים שכולנו אחד,
רקמה אחת נושמת.
וכל מה שאנחנו עושים חוזר אלינו ,
ואנחנו ערבים זה לזה ,
ואז העולם מלא עומק ומשמעות.
אהבתי מה שכתבת
*שלך שרי
ב"ה
אני יודעת מה צריך לעשות.
להתחיל לקבל את הסמיונים האלה לעבודות ראויות, בתחומים שלמדו, באהבה שלהם.
(ברור שיאמרו פה, אבל כל עבודה מכובדת...
נכון.
אבל לא כל עבודה מכבדת את בעליה..).
ישראל, משחק נפלא בסדרה.
תבורך
אני מאוד מזדהה עם מה ששירה בר כתבה.זה כל כך נכון.
והסמיון הזה שאתה מגלם שם (סליחה שאני סוטה מהנושא המרכזי)
פשוט מקסים בעיניי :)
קודם כל פוסט מקסים שכבר נותן נקודת מבט מיוחדת
ואני שמחה שאתה לא סתם שחקן, אלא גם מבין לעומק את הדמויות שלך ואפילו לומד מהן...
לדעתי אפשר לעשות כמה דברים:
להציע לסטודנטים או למפיק רציני שליבו קרוב לעניין לעשות סרט דוקודרמה על "הסמיונים" האלה.
יש כאלה, כפי שאמרת, בכל מקום והם לפעמים שקופים בשבילנו.
זה מתבטא בעיקר במקומות כמו מלונות או מסעדות או אפילו הסלקטור בכניסה לפאב, שבהם אנשים מסתכלים על נותני השירות אבל לא ממש רואם אותם. באיזו שבת קפצתי לתערוכת "רגעים בבית" של בזק ושאלתי את השומר בכניסה מה הוא עושה עם מכשיר קטן שנראה כמו סטופר. הוא כ"כ התרגש שמישהו התייחס אליו שהסביר שזה סופר אנשים ואמר לי כמה הגיעו כל יום ושאני מוזמנת להגיע כל יום (לא משנה שהתערוכה היתה בחינם וגם ככה לא הייתי מגיעה כל יום, אבל הבנת את הפואנטה...)
בכל אופן, לקחת שלושה ארבעה סיפורים כאלה ולראות מיהם אותם אנשים שעובדים במלון ברום סרוויס, מטאטא רחובות או מלצרית
ונראה לי שדווקא אתה יותר מקושר כדי להציע את זה לקשת...
מעבר לכך, אפשר לעשות ערבים קטנים במימון של איזו עמותה קהילתית ובה לתת במה לכל מיני אנשים. אני בטוחה שויטאלי שלך היה שמח להרצות לפני קהל על תיאוריות מדעיות שהוא יכול להציג בצורה מיוחדת וזה בהחלט יכול להוסיף לו לערך העצמי ואולי אפילו לקדם אותו מבחינת הזדמנויות עבודה.
ואפשר לעשות את השינוי הקטן הזה אצלנו, במקום לנסות לשות בבת אחת את כל העולם. נדמה לי שגנדי אמר את זה, במילים שלו.
להקשיב ולא רק לשמוע, להביט ולא רק לראות, לשאול ולא רק לענות...
נשמע קצת כמו אוסף של סיסמאות, אך למרות ועל אף זאת- זו הדרך לתקשר, להבחין ולקבל את ה"סמיונים" שבתוכינו.
תודה,
דינה
נ.ב- הצלחת לסקרן אותי לגביי הסדרה שטרם צפיתי בה.
לצערנו לא כל אחד בנוי להכיל את הסובבים אותו
רק אדם שחי בשלום עם עצמו יכול להכיל את הכל מסביב
אם זה הפרחים שפורחים בגינה
האנשים שעוברים במידרכה
הילד שמחייך אלינו ממול
האישה שמנפנפת לשלום.
לא מעט אנשים לצערנו מאוד מרוכזים בעצמם
לא טוב להם עם עולמם ולכן אינם רואים כלל את הסובבים אותנו.
המודרניזציה לצערי הביאה עימה להמון אנשים רדידות,אטימות והסתכלות רק על האני שלי.
הרבה אנשים נעשו רודפי בצע אחרי הכסף והחומריות וחיים במרוץ החיים
בלי להסתכל ימינה או שמאלה אלא לגרוף עוד שקל לכיס
וכשאתה חיי חיים כאלו העולם הרוחני שלך לא קיים
היכולת להכיל את עצמך ואת הרגש ואת עולמך לא קיים.
לצערנו לא כל אדם בנוי להיות רוחני ושליו ולהכיל את הסובבים.
יש ספר מעולה שכתבה לואיז דיאמונד
"השלום מתחיל בתוכי"
אם נתחיל משם נוכל להמשיך הלאה לאיציק,לויטאלי ולפנינה ולשאר הסמיונים
ממליצה בחום לקרוא למי שטרם קרא!
אישה חכמה כתבה פעם:
"לעולם לא נפקפק באפשרות שקבוצה קטנה של אנשים הדבקים במטרה יכלים לשנות את העולם.
אדברה זה הדבר היחיד שאי פעם חולל שינוי"(מרגרט מיד)
סשה יקר, קבלתי את המייל שלך ביום
ראשון בצהריים, אז שבוע טוב שיהיה לנו כולנו.....
לעניין ויטאלי איציק וסמיון,
זה קורה לצערנו להרבה אנשים טובים,
שקטים וצנועים. בדור האספרסו והאינסטנט של ימינו,
ברמת הקשב הנמוכה שיש לנו כעם לבנטיני (מה לעשות)))
מי שלא יודע לעשות לעצמו רייטינג, אין לו סיכוי לשרוד...
בתודעה הציבורית.... חבל, עצוב,
אך אלה פני הדברים....ושוב שמחה ששיתפת...
מעולה, הדמות הזו שלך, סמיון.
אבל...
אדם, צריך לאפשר לאחרים לגעת בו, להגיע אליו.
אחרת זה לא יעבוד.
לעולם!
לא ברור לי איך אפשר לביים חיים של עובד זוּטָר שמנקה שירותים, מיישר סדינים וסובל את הלקוח הישראלי שחושב שמגיע לו הכל. למול הרווח הנפשי שהוא הענקה ונתינה. שזה מה שהוא יכול לעשות הכי טוב, חֵרֶף המשכורת שמתאימה לסטודנט שהרגע השתחרר מצה"ל, שקל מעל המינימום. כשאנשים מדברים על האחר ולא באמת נוקטים צעד לסייע להם, הם שקופים בעיני.
מי שלא חש זאת על בשרו לעולם לא יוכל לשחק אותה, שכאילו שיש לו אמפתיה כלפי החלש. ולכן אני לא צופה בדברים הללו של לֶחֶם וְשַׁעֲשׁוּעִים בערוצים המסחריים, שדוחקים מעל סדר היום הציבורי את מה שאפילו לא דומה למציאות ושמשקיעים בו עשרות שקלים להפקה במקום להעניק אותו לאותו זה שמרחמים עליו.מה שאתה טוען הוא נכון, אבל גם לא נכון בו-זמנית.
הרי תמיד כשאתה תנסה ליצור קשר, להושיט יד, לאותם "אנשים נעלמים" משהו רע יעמוד באוויר.
זו מן הרגשה של התנשאות: אתה, כאילו (זה מודגש מספיק?), כדי לנקות את מצפונך מתעניין בהם. לא ממש אכפת לך, אתה לא ממש מתעניין, זה מעין חובה מוסרית שאתה מסמן לעצמך על כרטיס המטלות היומיות: "להפגין עניין."
גם אם אתה מתעניין באמת, וכמה אנשים מתעניינים באמת ב"אנשים הנעלמים" האלו, זה לא נתפס כך מהצד שלהם. הניסיון מלמד שהדברים נעשים מהשפה ולחוץ. בלי כוונה אמיתית.
ויודע מה? נניח שבאמת הצלחת להגיע אליהם, "הוכחת את עצמך" בעינהם, אתה באמת ובתמים מתעניין בהם, רוצה לדעת עליהם, לשמוע מהם... תמיד יש לאן למהר: עוד משרד לנקות, עוד לקוח לשרת, עוד תיק לבדוק (לא לפני שאתה חייב להעמד להם בדרך כי הרי אתה, השומר, הוא "עביר" או שמא "אוויר", תחליט לבד.)
וזה עצוב, וודאי שזה עצוב. וזה מדכדך ומדכא.
וזה חבל מפי שכמו ויטאלי שאתה מספר עליו, יש עוד המוני ויטאלי ו"סמיון" שאם רק הגורל היה שופר עליהם היו מגיעים לגדולות ונצורות (אני זוכר שקראתי לפני כמה זמן על דוקטור למתימטיקה שהגיע לארץ מברה"מ, עבד כמנקה רחובות ובזמנו הפנוי, בבית, בלי מחשבי-על של אוניברסיטת מחקר, הוכיח טענה שטרדה את העולם המתימטי בשלושים השנה האחרונות.)
וזה משפיל.
וזה החיים.
ככה זה.
אף פעם לא היה "יותר טוב." קשקוש מקושקש.
תשמח לעצמך בכך שאתה מכיר את ויטאלי, נסה להכיר אותו לאחרים שאתה חושב שיעריכו אותו גם כן.
תשמח בזה שסביר להניח שויטאלי העריך אותך גם כן, על כך שאתה מעריך אותו, מתייחס אליו כאל בן-אדם ולא כאל רוח-רפאים.
איך אומרים: "כגודל הציפיות - גודל האכזבה."
(נכתב על ידי "בלתי נראה" בעצמו. First hand expirence.)
מילים חכמות וכתובות יפה ונכנסות ישר אל הלב.
סשה יקר מאד,
אין אנשים קטנים בכלל, כל אדם הוא עולם מלא ויקר. אוצר בלום של יופי.
החוכמה היא להקשיב ולראות את האור שיש בכל אדם באשר הוא, מה זה משנה מה הוא/היא עושים? זה כל כך לא חשוב בסופו של דבר.
ואם אדם מצליח בחייו זה עוד לא אומר שהוא אדם טוב או נעים, יש המון מצליחנים ששכחו את האנושיות שלהם, שמכאיבים, מאכזבים ופוגעים, אזמה זה בכלל שווה?
בכלל, בפגישה עם כל אחד ואחת, אם מתכוונים למקום האמיתי, אז גם רואים אותו ומרגישים אותו ומייד יש חיבור מיידי חוצה גבולות של שפה, מגדר, השכלה, מעמד.
פעם שמדתי שכשאומרים "נמסטה" הכוונה היא, אני מברך את האור שבך, כמה יפה ומקסים!
אז נמסטה סשינקה היקר,
תמי.
אבהתי ... אני חושבת להסתכל על האנשים באמת יעשה את העבודה ...ציפ
ללא שיפוט וכמובן ללא תנאי.
שבוע טוב .
אני מתה על החדרנית - שימי היא פשוט אליפות !
לא ראיתי את הסדרה.
הנושא של חדרניות נראה לי, על פניו, כלכך לא מענין שקשה לי בכלל להתחיל לראות.
אבל כן ראיתי פרק או שניים מסדרה בנושא זה בבי.בי.סי פריים והיה פשוט משעמם.
אני אנסה לראות. אני אשב כמו בתפוז המכני עם הגפרורים שפותחים את העניים ואראה!!!
אחרי הכל אם אתה שם- זה מעודד יותר לראות.
תודה לישראל שהאיר את הנקודה.
מחשבות בקול רם:
כל אחד הוא עולם ומלואו וגם כל אחת היא עולם שלם.
ההכרה שכל האיציקים סימיונים רבקות וליודמילות
נמצאות בתוכינו לדעתי יכולה לעזור להבין ולהכיל
את הסימיונים הזרים והמשונים שמסתובבים בחוץ.
ואם לא להבין אז לפחות לכבד, אם לא לכבד אז לפחות להקיר בקיומם
במקום לעבור דרכם/ן כאילו היו שקופים .......
אם נלמד להקשיב נוכל ללמוד מאחרים
ונוכל לשמוע גם מעבר למילים....
שבת שלום
שאפו ! משחק מעולה. אתה מביא לדמות הרבה צבע קלילות וחן. (ביקורת של אחת שלמדה 3 שנים משחק).
סשה אתה כל כך צודק !
אבל אתה יודע - זו באמת בעיה.
ואולי בעיה קשה ממנה היא זו שכל אותם סמיונים הדימוי העצמי שלהם והערך העצמי שלהם נפגע כל כך.
ושהחברה שלנו נותנת כאלה פרסים עצומים לפרסום ומצד שני היא כל כך מנוכרת ואכזרית , כמעט שוללת את הההצדקה ואת הטעם של חייהם של כל אותם רבים רבים כל כך שאף אחד לא שמע עליהם אך הם יהלומים אמיתיים...
אכן - שיבואו ימים מלאי טוב וחלום והשראה.
אמן !
עמנואל
כל אחד מאתנו הוא עולם ומלואו וצודקים המגיבים שלפניי. אי אפשר לגלות את העולם הפנימי של כולם.
אני כן מנסה לעשות את זה, אל תשאל אותי איך, זה פשוט בא.
לא ידעתי שאתה משחק בסידרה הזאת. ראיתי פרומאים אבל לא צפיתי בה. עכשיו אחפש את סמיון.
*
הי ! אלו האנשים הפשוטים הטהורים שמהם יש הרבה מה ללמוד.המאבטח,הפועלת נקיון.האנשים הקטנים הם
האנשים הגדולים.
איזה עולם היה לנו אם כולם היו אנשים כאלה ? אם ???? אולי בבוא המשיח....
כתבת יפה ומרגש, על כל אותן חדרניות ונערי מעלית וכל האנשים ה"שקופים" שסביבנו. ונכון, שאפשר להתייחס גם לאיציקים, אבל אם נתמקד בסמיונים, שזה עצוב פי כמה בעיני, אז הרי יש כל כך הרבה עולים מרוסיה, ואני מתייחסת לעליה של שנות ה90, שנאלצים לעבוד כאן בארץ בעבודות הפחותות בהרבה מהשכלתם ויכולותיהם במולדתם, בעיקר ה"הורים" המבוגרים יותר שהגיעו אחרי גיל 40, 50 וזאת מטעמים רבים. הרי כמעט כל מנקה רחובות הוא בעל השכלה גבוהה. בעיני זה טרגי, אבל גלשתי לנושא אחר. מדהים לגלות כמה עושר רוחני ותרבותי ניתן למצא באדם שכזה, אותו סמיון בן דמותך בסדרה, אם נפתחים לכך, אך לרוב זה לא קורה. רק בסדרות טלויזיה..
איך עושים את זה...?
נפתחים לאנשים חדשים
נותנים להם להכנס לחיינו ....
בעיקר האנשים הפשוטים שיש בהם כל כך המון
אבל הכי חשוב לא לשפוט אותם
ולפתוח להם שער קטן שער שיכניס להם, לנו, אור
והרבה! *
יופי של זוית הארת
הרבה חיוכים, ויכולת הקשבה עם הזולת והסובב אותך
לא מאמינה שניתן להכיל את הכל, לספוג את כל נקודות המבט, להתוודע לכל האיציקים והסמיונים שנקרים בדרך. הפספוס הוא בלתי נמנע. בעיני יש בזה גם משהו מנחם, בידיעה שתמיד אפשר עוד להפתיע, לגלות משהו חדש, שבעצם היה פה כבר קודם.
כדי לצמצם את הפספוס, צריך מצד אחד חשיפה מקסימלית, ומצד שני נכונות להכיל. את החשיפה מביא איתו האינטרנט בצורה נהדרת, את הנכונות והמקום, כל אחד מביא איתו, לפי כמה שהוא יכול ובהתאם למצבו באותו הרגע.
מתחילים בזה שמפסיקים לשפוט אנשים על פי תבניות.
מכירים בזה שכולנו בני אדם.