|
כשהייתי קטנה, הייתי מבלה שעות רבות במשחקים מופלאים עם חברים מהשכונה. במעלה ההר מאחורי הבניין שבו גרתי, היתה וילה נטושה, קראנו לה "וילה מצחיקולה", והיא היתה סודית בהחלט.
היינו מחלקים ביננו תפקידים, וחיים שם חיים שלמים. מבשלים (מביאים צידה ועורכים משתה), מסדרים ומנקים, משתוללים, צוחקים ורבים, ושוכחים את עצמנו לשעות ארוכות וקסומות.
נראה לי שהמשיכה שלי למקומות נטושים התחילה כבר אז...
בטיול האחרון שלי בעמק הדורדון בצרפת, נתקלתי בהמון טירות ענק עזובות שמחכות שמישהו יבוא לגור בהן. אחת מהן קסמה לי במיוחד.
עצרנו את הרכב, התקרבנו אליה, וגילינו אוצר. אל הטירה עצמה אי אפשר היה להיכנס, אלא רק למגורי המשרתים. מבין קורי העכביש והקירות המתקלפים, בין הענפים המטפסים ומשתרגים שגדלו פרא, אפשר היה לחזור אחורה בזמן, ולדמיין איך היה שם, פעם...
כל הזכויות לצילומים שמורות לי.
|
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קסם לי הפוסט שלך, פיסת ילדות יפה.
תודה שחלקת :)
איזו בריחה יפה למציאות אחרת...
לא הצלחתי לאחזר את הצילומים שלך. אני מאמינה שיש איזו בעיה אצלי שתסתדר אם לא אחזור.
טירות תמיד עשו לי את זה ואני חושבת שהן עושות את זה לכל מי שקורא או רואה אותן.
הוצאתי פעם חוברת על טירות בצרפת כאלה שהפכו לסוג של צימרים על ידי בעליהן שמתקשים לתחזק אותן
ביקרתי באיזה 6 או 7 טירות בכל מיני גדלים ובכל מיני מצבי צבירה כשעליתי על יצועי כל לילה
וממש עליתי כי מדובר במיטות גבוהות עם כסתות רציניות הייתי בטוחה שברגע שאעצום את העיניים
אפעיל את מכונות הזמן ובעוד רבע שעה אתעורר באיזה נשף תחפושות בחדר המרכזי.
לצערי נגמרו כוכביי להיום
אבל נהניתי מאוד מאוד מהפוסט הזה
מטבע הדברים...
יופי של תמונות וטירה מסקרנת ביותר
חבל שלא חדרתם לתוכה
גם אני אשמח לעוד צילומים
תודה
הוילה שבתמונות בהחלט לא נראית מצחיקולה
אבל לזכותך אפשר לומר שסיפור קטן שלך
הזכיר לי הרבה סיפורים
גם התמונות יפות הן
וואהו, נהייתי לי צמרמורת אמיתית בגוף מהתמונות, מהחלון השבור. יש עוד? אשמח לראות עוד צילומים.