כבר מימי קדם נקשר גורלו של העם לנדודים והגירה. מאברהםב"לך לך", דרך יציאת מצרים ונדודי המדבר והמסחר בתקופת שלמה המלך, עםהשכנים הקרובים והרחוקים, ועד לנפילת ישראל והגלות ועד בכלל. העם היהודי הפך לעםנודד ופיתח לעצמו כלים להתמודדות עם ניידות בינלאומית זו. יצר קהילות וארגונים.ביסס את המסחר והבנקאות הבינלאומית תוך ניצול קשרי המשפחה והמכרים המפוזרים בעולםכולו (סיפורו של רוטשילד איננו יחידי, קדמו לו עוד, וביניהם נשים כדונה גראציה). אך מה היה קורא לו אברהם אבינו היה עובר תהליך של אימוןאישי לפני יציאתו לדרך? האם גם אז היה מבקש משרי אשתו לשקר כדי להצילו? או שמאדווקא בגלל שעשה אימון, ידע שאשתו היא גםמשאב שעליו למנף בצאתו לדרך? ומה בעצם היה קורא אם מרגלים היו עוברים תהליך של זיהויהחסמים שלהם – הייתכן שהצהרתם "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינוכחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג/לג)היתה נשמעת אחרת?
התלמודהבבלי במסכת סוטה לה, מביא בעניין זה דיון מעניין –– לפיו על פי רב משרשיא המרגליםשיקרו באומרם "וכן היינו בעיניהם" שהרי אין לאדם את היכולת לדעת איךהשני תופס אותו. לדעה השנייה, המרגלים לא שקרו אלא שהנפילים ראו את המרגלים שהיו בגובההאילנות, ומשם נראו כחגבים בעיניהם. ואמרו שראו אנשים הנראים כחגבים. גם כאן ישביכולתנו להקשות שהרי אם נראו כחגבים בעיני הנפילים, למה אמרו קודם "ונהיבעיננו כחגבים"?! נראה שמעבר לאמת והשקר מציגה אמרה זו שאלה חשובה לתפיסתזהות העצמית של האדם; שהרי אדם התופס עצמו כקטן, חלש, רעוע, בזוי, מן הסתם ייתפסע"י סביבתו ככזה. או לכל הפחות יחשוב שככה רואים אותו. דימויהעצמי הנחות של האדם מוקרן לסביבה. המרגלים,שליחי המדינה שבדרך, לא רק שתפיסתם את עצמם בעייתית, גם היכולת שלהם בקריאת הסביבהמעוררת דאגה. בדוח המפורסם אומרים "ארץ אוכלת יושביה" (במדבר יג/לב) היא אותה ארץ, וכבר דאגו רוב פרשני המקרהלהסביר שבכל מקום "שעברנו מצאנו קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדםבאבלם ולא יתנו לב לאלו" (ראה רש"י שם וגם מדרש תנחומה). כלומר, כשנכנסולארץ דאג הקב"ה שיהיו עסוקים בני המקום בקבורת המתים כדי שלא ישימו לבלכניסתם של הזרים. והמרגלים הבינו שזו הארץ בה מתים פשוט הרבה אנשים, כלומר הדדוקציהשלהם הייתה מוטעית. שאלת הפריסמה דרכה הם מפרשים את המציאות היא מהותית וגורלית.
מעברבין מדינות פירושו מעבר תרבותי. היכולת שלנו להכיר מצד אחד את עצמנו על ההתנהגויותהמקדמות הצלחה שבנו ועל החסמים שבנו מצד אחד, וכמו כן היכולת להבין את הסביבה ולדעתעל מה להתבונן ואיך לפרש זאת על פי הקונטקסט התרבותי הנדרש ולא על פי הקונטקסטממנו אנו באים היא טמונה בסוד ההצלחה של השליח היוצא. גם אם עליו לקדם אינטרסים של עצמו, של חברתו, שלאירגונו או של מדינתו, הרי הוא זקוק להבנה יסודית של מאפייני התרבות של אותו מקום אליוהוא מגיע כי זוהי הסביבה בה הוא צריך לפעול. מה היא תפיסת הזמן? האם מדובר בחברהפורמליסטית או ספונטאנית? האם עליו להבליט את נוכחותו או להצניע אותה? מה הםתפיסות החיים והמוות? על איזו ערכים החברה הזו מושתתת? ומה מכל אלה מתייחס אליאישית? באיזה מידה יש התנגשות ביו ערכים אלה לערכים האישיים שלי? שאם לא כן עשויהאדם לשגות לא רק בכך שישליך את תפיסת עצמו החוצה כמו המרגלים, אלא שקבלת ההחלטותשלו אף היא תהיה מוטעית. הדרך היא לא קלה, ידע רש"י לומר על "לך לך" של אברם, אבל אפשר להכיןאותה כדי להפוך אותה ליפה ואתגרית ומשמעותית.
אתל ברילקה מאמנת אישית – מתמחה במעברי חיים EMCI – MCI 050 7830151
|
