הנושא: האם המרעיבה, מאת – יוסי קרמר.
פרשה חדשה עלתה לכותרות, שבה אם מהמגזר החרדי הרעיבה את בנה, על פי החשד.
במאמר זה אני לא רוצה להיכנס להבדלי הגרסאות של כל צד וצד.
כתוצאה מכך היא הורחקה מילדיה וממשפחתה, ונלקחה למעצר ולחקירה משטרתית, שבה רוצים להעמידה לדין על התנהגותה ועל מעשיה, על פי החשד.
במסגרת חקירת הפרשה, רוצים שהאם תעבור בדיקה פסיכיאטרית, כדי לבדוק ולאבחן את האם המרעיבה, על פי החשד.
כתוצאה, מכך מנסים להרחיק את האם מביתה, מילדיה, ממשפחתה ומהמגזר שאליו היא משתייכת.
כל זה נעשה על פי החוקים במדינה.
אבל, צריך להבין, שלכל בן אנוש יש את היכולת האישית שלו למודעות עצמית, וזוהי רמתו.
ישנם אנשים שרמת המודעות שלהם היא מתקדמת יותר, וישנם אנשים שרמת המודעות שלהם היא בפיגור.
של מי הרמה בפיגור, ושל מי הרמה מתקדמת?
על כך אפשר רק לנחש בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האישית והחברתית האנושית.
לכן, כל ניסיון להגיע למסקנה ולקבוע מי נורמאלי מבחינה חברתית, ומי אינו נורמאלי מבחינה חברתית הוא לא רלוואנטי.
מתי נדע?
כאשר נבין מהי זהותנו האמיתית.
לכן, כמו שלמדנו מה זה חם ומה זה קר, ואיך להיזהר מכך בכוחות עצמנו, ולמדנו איך להגן, לשמור ולהתנהג בהתאם, וכל זאת כדי שלא נכווה ונסבול, ובעיקר מתוך ניסיון החיים והידע שצברנו במהלך חיינו, יש לאפשר לכל אחד/ת ללמוד, לחקור ולצבור את הניסיון והידע בחייו בדרכו שלו.
ללא האירועים בחיינו, וללא היכולת לראות בעצמנו, ולהבין את התוצאות למעשינו, לא נוכל להתקדם לרמה התפתחותית מתקדמת יותר, גם אם אלו אירועים שנחשבים כטובים, וגם אם אלו אירועים שנחשבים כרעים.
לכן, צריך ללמוד לסלוח למי ששגה, וטעה.
למה?
כי בשלב זה של ההתפתחות האישית והחברתית שלנו, אנחנו חיים על פי הרגש הטוב ועל פי הרגש הרע שבנו, מה שגורם להתנהגות שהיא רגשית, אמוציונאלית ולא עניינית.
שלב מתקדם יותר יהיה כאשר נלמד לחיות ללא הרגש הטוב וללא הרגש הרע שבנו, כלומר נהיה רגועים יותר, רציונאליים וענייניים יותר, שזו בעצם זהותנו האמיתית שממנה התנתקנו.
צריך לזכור, שהענשה היא פעולה התנהגותית רגשית, אמוציונאלית ולא עניינית, לשם ההפחדה והנקמה, במי שהפר את הסדר המשפחתי, החברתי, הצבאי, הציבורי, השלטוני.
אבל, מי קבע שהסדר הקיים, הוא הסדר שהמין האנושי צריך וזקוק לו, כדי להשיג את מטרתו בחיים?
אולי הסדר שגוי?
כשנבין מהי זהותנו האמיתית, נוכל לתרגם באופן הברור יותר את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים, הן מהבחינה האבולוציונית, והן מהבחינה הרוחנית.
רק אז לא נצטרך את כל אותן המגבלות, הגבולות והמחסומים שיצרנו לעצמנו.
לדעתי, צריך להגיד למי שלדעתו הוא שוגה, אבל את ההסבר ואת ההדרכה לכך צריך לבצע אך ורק בהסכמתו של בן האנוש שלדעתו הוא שוגה, אם הטעות היא דרך הדיבור ואם בהתנהגות ובמעשים.
הרצון לכפות באמצעות חוקים, מצוות, פקודות או אחר על מישהו או מישהי את הדעה של האחר, גורם לבלבול ולפחד, אנטגוניזם, ניקור, התרחקות, נבדלות ושנאה, ולא משיג את ההבנה והפשרה באף מערכת יחסיים.
לכן, כל הגישה לפרשה היא שגויה, ולא תשיג את מטרתה.
האימא שכבר יצרו לה באמצעי התקשורת את הסטיגמה "האם המרעיבה" כבר נשפטה ונענשה, כך לא מתייחסים לאירוע.
התייחסות עניינית היא קודם כל להרגיע את האם, הילדים והמשפחה, וגם את המגזר שאליו היא משתייכת.
כאשר רגועים יותר אפשר לנסות לעזור לאם, לעזור לעצמה.
למה?
צריך לזכור, שהכלא הכי אכזר הוא הכלא התודעתי, ששם כלוא מי שלא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, שהתנהגותו משקפת זאת, וזה לחיות בסבל.
לכן, אין צורך בכלא חיצוני עם חומות, גדרות וסוהרים.
למה?
כי רק בן האנוש בעצמו, מתוך הבנה, רצון, ובנית היכולת לשנות הרגלים שגויים, יכולת לתקן ולשנות את עצמו בעצמו.
אי אפשר לעשות זאת במקום מישהו אחר, כל ניסיון כזה נחשב כמעשה של חנוך, אילוף ותכנות בן האנוש, מה שלא מאפשר לו את ההבנה העצמית שלה הוא זקוק כדי לתקן את עצמו ולהשתנות.
צריך רק להבין איך לעשות זאת, ולעזור למי שרוצה עזרה, אבל בעיקר שלא לכפות עליו בניגוד לרצונו.
במידה ולא נבין זאת, אולי במקרה זה מבחינה חברתית הצלחנו, אבל לא מנענו את המקרים הבאים, להבנתי.
|
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי,
איך אפשר לעשות כזה דבר?
הרי לכל אחד/ת יש את היחודיות שלהם, והם חלק מאוכלוסיה מסויימת.
המגמה, המטרה היא לתת לאנשים להבין ולראות את התוצאות למעשיהם, ובעיקר להבין את הסבל הקשור למעשיהם.
ללא מטרה זו, לא יוכל בן האנוש לתקן את עצמו ולהשתנות.
ישנם אנשים שחושבים שהם יכולים לעשות זאת במקום אחרים, וזו טעות, להבנתי.
תודה על השאלה.
טוב היית עושה אם היית מעביר
את המאמר הזה דרך הכלל
ולא דרך מאפיין הקשור לאוכלוסייה
מסויימת עם מאפיין ייחודי.
יש פה מגמתיות לא ראויה.
פיספסת את המטרה.
או שזו הייתה המטרה.
היי,
תודה שקראת את המאמר והגבת,
ובעיקר על השיתוף האישי המעניין.
תומר קרמן,
כתבתי שצריך לתת למגזר שאליו היא משתייכת
לטפל במקרה, אם המשפחה רוצה בכך.
המשפחה והמגזר שאליה הם משתייכים, צרכים
ללמוד את החיים בדרכם שלהם, ולראות אם הם
טעו או שלא, להבנתי.
כשכופים עליך,
איך אתה מרגיש?
היית רוצה לחיות באורח חיים כזה ?
יוסי מילים כדורבנות אני מכבד את הפתיחות ולצערי נקלעתי בנאיביות לקרבת משפחתי הדקדנטית והמייגעת אשר
פגעה בי באופן קשה וכך עד היום ממשיכים לעשות כך בעוד יו"ר חבר הרעים והמרעים אבי היקר לאחר שנצל אותי כעורך דין ששחק נשמתו עבורו והגן על מעלליו בחרוף כתמורה להשקעתו [ מעבר לסכומים מסויימים המשקפים בבינוניות את התמורה וזאת בהצנעה]
1. נזרק מדירתו שהייתה בקתה ,
2. אושפז בכפייה שלא כדין ובאופן רע כוחני ומרושע בעוד אוהבי הבצע הללו כדי לפנות את אותי רצחו אותי נפשית
3. העלילו עלי דיבה אבי גייס בכספו את חבריי , חסם אותי כאשר קנה גם את זו שקבלה אותי לגלות כפוייה בחייפה
4. כיום בערמה השיב אותי לדירתו מתעלל בי נפשית רק כי דירה שאמורה להיות שלי נלקחה ואני סופג חבטות מהם בגילי עם תואר שני
5. כל צעד כלכלי מטעמי נחסם
6. שכר חברת חקירוות נגדי [ הדברים מתועדים] מאזין לי האזנות סתר בלתי חוקיות
וכל זאת בשל הצהרתי שאני לוחם חופש אהבתי חגיגת ואיני מתבייש בהרגלי צריכתי לשעבר במיוחד שבמבחן ההתנהגות אני עדין ורשע + ממון יכולים לקנות את כל סובביך
אין משגיח אין שומר !!!
אני גם גיטריסט אוהב חיים וחי אם אדם שכל מאוויו הנם להראות בילדותיות כוחניות מלאכותית תוך איום והשחיתות הקיימת בגופים
אליהם בזדון נחטפתי.
פרט לכך שאתה מתנגד לצורה שבה הדברים נעשים, לא ענית על השאלה ולא אמרת איך כן ניתן לפתור את הבעיות הנ"ל.
ואגב, עלי כל הזמן כופים אורח חיים שאינו מקובל עלי. ואם ככה, אז שיהיה הדדי.
תומר קרמן,
האם לקחת את האם למעצר ולחקירה במשטרה בניסיון להרשיע אותה, מעשה זה מרגיע?
האם לקחת את האם לבדיקה, לחקירה פסיכיאטרית, זה מרגיע ?
האם לנתק את האם מהמגזר אליה היא משתייכת זה מרגיע ?
אני לא מכיר את כל הפרטים בפרשה, לכל מגזר יש את הגירסה שלו.
העניין הוא שמגזר אחד רוצה לכפות את אורח החיים שלו, על המגזר האחר, זה לא עובד כך.
אני רוצה לראות אותך מגיב לכך שהמגזר אליו אתה משתייך ינסה לכפות עליך אורח חיים שונה ממה שאתה רגיל אליו,
אני משוכנע שישר תתנגד.
צריך לדבר ולהגיד את הדעה, אבל לא לכפות את הדעה, כי אז יוצרים אנטיגוניזם, וזה מה שקורה לנו כחברה.
צריך לתת לאנשים שרוצים לעזור לאם מהמגזר שאליה היא משתייכת לעזור לה, אם היא רוצה בכך, זה כבר ירגיע.
במידה והתוצאה תהיה כזו או אחרת, הם יצטרכו לראות וללמוד מהטעויות של עצמם, אם טעו.
כל אחד/ת לומד בדרכו שלו, אין קיצורי דרך.
תודה שקראת את המאמר והגבת.
לימור,
אם אנחנו מסכימים בנושא של השינוי האישי,
אז הדרך לחופש, לגאול את עצמנו מהייסורים
כרוך בייסורים.
לכן, אין קיצורי דרך.
כל אחד/ת אחראי למעשיו, וצריך לראות את תוצאות מעשיו,
ולהיות אחראי להם, אחרת הוא לא למד/ה.
אנחנו מתייחסים למגזר שדעתו שונה מדעתו של מגזר אחר,
ולכן הגישה שונה.
המשפחה, והחברה מתרגמים את האירוע באופן שונה,
לכן, צריך לתת להם לראות ולהבין בכוחות עצמם, ולא לכפות
עליהם את דעתם של אחרים.
ואז, אם יקרה משהו הם יצטרכו להבין ולחיות עם מעשיהם.
הרי שני המגזרים רוצים את התיקון.
אין מישהו שלא צריך וזקוק לעזרה, גם אם הוא מתנגד לה
במודע.
הבעיה היא שברמת המודעות החברתית שלנו, והכוונה לכל
המעורבים, לא יודעים איך לעזור למי שצריך עזרה, לכן נוצרה
לה מציאות של פחד ובלבול, להבנתי.
תודה שקראת את המאמר והגבת.
הגישה שלך נכונה, אבל נדמה שהיא מתאימה לעולם האוטופי אליו אתה שואף ולא לעולם שבו אנו נמצאים כרגע.
לא ברור בדיוק איך תיישם את גישתך:
איך תרגיע את האישה?
איך תרגיע את המגזר שאליו היא משתייכת?
איך בדיוק תגרום לכך שהילד יפסיק לסבול ותוציא מכלל סכנה את ילדיה האחרים שעלולים אולי לסבול גם כן?
למה?
כי רק בן האנוש בעצמו, מתוך הבנה, רצון, ובנית היכולת לשנות הרגלים שגויים, יכולת לתקן ולשנות את עצמו בעצמו.
אי אפשר לעשות זאת במקום מישהו אחר, כל ניסיון כזה נחשב כמעשה של חנוך, אילוף ותכנות בן האנוש, מה שלא מאפשר לו את ההבנה העצמית שלה הוא זקוק כדי לתקן את עצמו ולהשתנות.
צריך רק להבין איך לעשות זאת, ולעזור למי שרוצה עזרה, אבל בעיקר שלא לכפות עליו בניגוד לרצונו.
יוסי יקר, בן האנוש בעצמו הוא שצריך לשנות לשיטתך
ואני מסכימה
לדעתי, עד שהאם תגיע למקום של שינוי
עד שמהערכת תדע לתת לה את הכלים להתמודד עם העשים שלה, ותוצאות המעשים
עד אז ? מה עם הילד? מה על שאר ילדיה ?
מקומה של אם עם ילדיה
ובתנאי שהיא לא מהווה סיכון עבורם
נכון להיום, להבנתי היא סיכון
והמחיר של הילד כבד, כל כך כבד,
ושוב - כפי שכתבת : ולעזור למי שרוצה עזרה.
אני בכלל לא בטוחה שזה המצב , שהיא רוצה , וגם אז דרכה ארוכה
אם שמגיעה למצב של פגיעה בילד שלה , זה מצב מאד קשה , והחלמה לא פשוטה בכלל
לימור
היי,
לחץ ומהירות הם אלו שגורמים לנו להתנהג באופן אמוציונאלי ולא רציונאלי.
הגישה צרכה להיות רגועה,
למה?
כיוון, שלכל אחד/ת יש את קצב הלמידה וההתפתחות שלו.
לכן, צריך סבלנות ובעיקר לדעת לסלוח, גם אם המעשה
הוא טוב, וגם אם המעשה הוא רע.
למה?
כי בשלב זה של ההתפתחות שלנו אנחנו מפעילים וחיים
על הרגשות הפנימיים, וזו לא זהותנו האמיתית.
זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, שזה ללא הרגש
הטוב והרע שבנו.
כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, נוכל להפטר
מכל אותן דפוסי ההתנהגות שמהם אנחנו כל פעם מופתעים
מחדש, להבנתי.
תודה שקראת את המאמר והגבת.
פרוקסימה,
אני לא יודע מה היא עברה בעברה,
אבל בהחלט יכול להיות שדפוס ההתנהגות
שלה קשור בעברה.
תודה על שקראת את המאמר והגבת.
העיניין הוא שאולי אם נחכה, נבדוק ולא נמהר .... כבר לא יהיה ילד רך ומתוק בן שלוש שלא קיבל כנראה את הדבר הכי בסיסי מעבר לאוויר שהוא נושם.
כול מלה סלע "חזק ורגיש"
במקום ענישה הדרכה במקום עליהום חמלה אולי גם אותה הרעיבו כשהיתה קטנה...אבל לא די במתן הזנה צריך וכל אחד זקוק גם להזנה ריגשית אחרת ,אין מצב, ואת זה היא קיבלה בהפוך על הפוך..בכמויות. שבת שלום.