השנה קוראים שתי פרשות מחוברות, אשר הנושא המרכזי שלהן מסעות עם ישראל במדבר, לפני הגיעו לארץ המובטחת. פרשת מטות פותחת בעניין הנדרים ופרשת מסעי פותחת בפירוט מדוקדק של מסעות העם. 37 הפסוקים של פתיחת פרשת מסעי מוקדשים לפירוט של נדודי העם במדבר (ראה: במדבר לג/א-לז) "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים... ויסעו מרעמסס בחדש הראשון..." שלושים ואחד פסוקים אשר פותחים במילה "ויסעו". ומה מצא הכתוב כל כך חשוב בפירוט זה? האם מדובר בתיעוד היסטורי של מסלול אבותינו במדבר שראוי היה שנזכור? אם כך הדבר, הרשימה נראית יותר כתזכורת ורמז מאשר כמסמך היסטורי, שהרי מובאים בה רק שמות המקומות, ואין פירוט לאירועים החשובים יותר או פחות שהתרחשו בכל תחנה ותחנה. רבים טרחו לסרטט את המסלול על המפה ולהבין את ההתקדמות והזיגזגים שבדרך. ברור לכל שהיה אפשר לצאת ממצרים במסע אחד רציף אז מה עניין 42 מסעות? אם נקודת הנחה בקריאתנו הנה שלכל דבר בתורה תקפיד ומשמעות כפי שמציים הרמב"ם "דע, כי כל סיפור שתמצאהו כתוב בתורה, הוא לתועלת הכרחי בתורה. ומפני זה, כשתראה בתורה סיפורים בזולת המצוות ותחשוב שהסיפור ההוא אין צורך לזוכרו, או שיש בו אריכות - אינו רק להיותך בלתי רואה הפרטים המביאים לזכור מה שנזכר" (מורה נבוכים חלק ג, פרק נ), יתכן ופירוט זה רומז לעובדה שעלינו להתרכז בדרך ולא רק ביעד. ההשתהות בפרטי הדרך מלמדת אותנו עד כמה היא חשובה. יש מי שחושב שרק היעד רלוונטי ועל כן כל דרך לגיטימית בגדר אמצעים המקדשים את המטרה. ישנו מי שמבין שלא כל דרך לגיטימית אבל בכל זאת לא מסוגל להתרכז וליהנות מהדרך ובטח לא למצוא משמעות בכל צעד וצעד, כי כל חייו ומרצו מופנים רק להשגת היעד במעין אשליה שכשיגיע לשם, הכל יסתדר מעצמו. כשיגיע העם לארץ המובטחת הכל יפעל נכונה. ארבעים שנות המדבר הם לא רק עונש אלא למידת משמעות. על העם להבין את חשיבות הדרך. על האדם ללמוד שהמשמעות אינה רק בהשגת היעד אלא בדרך. הדרך היא גם חלק מהיעד. עניין זה מקבל משנה תוקף אם נזכרים אנו שרב העם היוצא ממצרים לא נכנס לא"י, הוא הוא נדרש למציאת משמעות דווקא בשהותו במדבר השומם גם כשיודע שלא יכנס לארץ. ברגע שאנו יוצאים לדרך הנכונה להשגת היעד הנכון, גם הדרך נראית אחרת. בדברי הרב קוק בעין אי"ה לברכות נט "אמנם הסובר כי רק לתכלית המשוער לו בבואו ישיג מנוחתו הוא טועה במהות התכלית, שהוא חושב שהוא הדבר שמצייר הוא בדמיונו מצד היותו רחוק ממנו, ולא יבין שבבואו אליו יושקף לו עוד חוג גדול של תכלית יותר נשגבה". תנועה בלתי פוסקת אל הנשגב יותר, אל הנעלה יותר, אל האמיתי יותר. בחיפוש חיים זה, כל הגעה היא גם התחלה. כל השג, סימן דרך להמשך. ההגעה לארץ המובטחת אינה מספיקה כשלעצמה, השאלה של איך הגעת היא לא פחות רלוונטית. שבת שלום!ethel@actcom.co.ilמאמנת אישית |