אלון שלנו בן שלוש וחצי. כבר מילדות התגלו בו ניצני מרדנות, עצמאות, בטחון עצמי ודיעה נחושה משלו... ללא כל בסיס כמובן.... אלון, ילד עסוק .מאד סקרן מנסה לבדוק" מאיפה משתין הדג..." מלפף חוטי חשמל מסביב לניידת משטרה עשויה פח. ולרגע ללא השגחה תוקע את החוטים לתוך שקע חשמל, וחוטף זרם... בניידת נבע חור...מרכיב לגו, מוציא סירים מארונות המטבח....ואם ניתן היה לו, היה לבטח מפרק את הבית כולו... דבר אחד מאד עקרוני לגביו... אלוני, מסרב להתרחץ ! מסרב בתוקף... לא יועילו, בקשות...., תחנונים....שוקולד...צעצועים... נישוקים....צעקות... איומים...הילד עומד במריו... לא מוכן להתרחץ!! "יש לי רק קצת חול בראש... לא צריך... לא רוצה..." כנראה כבר נמאסנו עליו קשות, ולא יכול עוד לשאת את נוכחותנו המעצבנת, ובחורף קר בשעת ערב חשוכה.. אולי שש בערב,,, הוא מודיע בנחישות אופיינית, כאילו הקדיש לנושא מחשבה רבה... "לא רוצה לגור אתכם יותר"..."אני הולך לחפש לי בית אחר..." קצת הופתענו, אני ואביו...למעשה בנינו, עליו ועל אחותו הגדולה בת השש, הקטנה היתה רק בתכנון...שיהיה לנו על מי לבזבז, את מיטב שנותינו, את כוחנו, את כספנו, על מי להרעיף אהבה ותשומת לב עד אשר כמעט נשכח שגם אנו בני אדם...והנה קם לו הקטנטן ומחליט שדי... לא רוצה אותנו בכלל...לך תסמוך על ילדים.... אני משתדלת לשמור על ארשת פנים רצינית, מסתירה חיוך ומתחילה לשדל אותו שכדאי לו להשאר אתנו בינתיים, עד שיגדל קצת.. אלונוש, מתבצר בעמדתו,"לא! לא נשאר פה יותר... לא רוצה להתרחץ..." בין הצעצועים, היתה גם מזוודה קטנה - צעצוע- אני אורזת לו פיז'מה וספר.. הוא מבקש גם דובי...אני מסבירה לו שאין מקום במזוודה ושיחזיק את הדובי ביד. לוחצת לו את היד ברשמיות ובחגיגיות מוגזמת, פותחת את הדלת לחדר המדרגות (לא מדליקה אור...) ונפרדת ממנו לשלום... אלונוש, מציץ לכוון המדרגות החשוכות ושואל: "אז לאן אני הולך???" ואני: " אין בעיה, ליד הבית יש פנס רחוב.... תעמוד מתחתיו, ואם אנשים יעברו תשאל אותם... אולי הם יסכימו לקחת אותך אליהם הביתה..." הילד עומד מהסס, מביט בי, מביט במדרגות החשוכות... אבל הכבוד העצמי של המאצ'ו הקטנטן, (לבי יוצא לחבק אותו אלי בכוח) לא מרשה לו לגלות חולשה חס וחלילה... "אבל אל תשכח אלונצ'וק..". אני מוסיפה שמן למדורה, "אם מישהו יסכים לקחת אותך... גם בבית החדש שלך תצטרך להתקלח...." זו היתה מכת הנוקאאוט שלי... (גיבורה גדולה על ילד תינוק...) אלונוש, מביט בי מביט במדרגות החשוכות, בולע גאוותו, ומסכם בטון החלטי של בן שלוש. "טוב אז אני נשאר פה .... בינתיים... זינק לתוך זרועותי הפרושות.. התחבקנו ...והלכנו להתקלח..... *** בתמונה, ילדה שבכל זאת לא הסכימה להתקלח. |