ויהי ערב ויהי בוקר
בראשית ברא תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ויהי ערב ויהי בוקר, יום חדש.
פוסטים פופולאריים
-
קווץ'
1/1/10 | 815 צפיות
-
פאקינג אנטומיה
4/7/10 | 1279 צפיות
-
השמורה - סיפור בוידעם מ-2002
29/10/09 | 647 צפיות
-
ברק לא מכה פעמיים באותו מקום?
30/5/09 | 931 צפיות
-
בקיצור
7/8/10 | 999 צפיות
-
איזה אומו
22/8/08 | 1389 צפיות
פוסטים אחרונים
- שריפה במגדלי בבל 23/11/14
- סיפור עם אנטישמי 12/11/14
- זהות, שורשים וערכים- דיבורים על אוטומאט 20/10/14
- מים בששון (כי בצפון אירלנד לא משלמים על המים שצורכים) 19/4/14
- חום של מתכת 17/4/14
- מה זה שייך? 23/1/14
נפסל לפרסום
"יהלומים" - הוצאת "מדיה 41" כתבה: נאוה ליבמן
להלן אחד הקטעים שנפסלו לפרסום:
היהלום מסמל אהבה ונצחיות, והקשר ההדוק ביניהם מתבטא בדרכים שונות, כשהנפוצה, המקובלת והידועה מכולן מגיעה בדמות טבעת אירוסין משובצת יהלום שמעניק גבר לאהובתו. כך, מפצה לא פעם האבן הנוצצת על כישוריהם של גברים רבים בתחום המילולי, וה"אני אוהב אותך לנצח" (או לפחות: עד שהמוות יפריד בינינו) כלול במחיר. ומה אם בכל זאת הפריד המוות בין האוהבים? גם לזה יש פתרון! חברת לייפג'ם (Life gum ) משיקגו מציעה להפוך בני משפחה מתים ליהלומים, ואף לשבצם בתכשיטים. תהליך ההנצחה הזה נפצח בשריפת גופת הנפטר. מתוך האפר מסננים את הפחמן, מחממים אותו ומפעילים עליו לחץ גדול בטמפרטורות גבוהות, בדומה לדרך בה נוצרים יהלומים בטבע. מרגע תחילת התהליך ועד שניתן לענוד את יקיריך כשהם משובצים בתוך מחרוזת יוקרתית חולפים בין 8 ל-12 שבועות. הקונספט עשוי להשמע מקאברי למדי, בעיקר לנוכח האפשרות שהביטוי "מכר את האבא שלו" מקבל פתאום מימד מעשי להבהיל. |
תגובות אחרונות
-
כורך דברים
בתגובה על שריפה במגדלי בבל
-
כורך דברים
בתגובה על סיפור עם אנטישמי
-
ron-coaching
בתגובה על כשרוח סקוטית נושבת
-
כורך דברים
בתגובה על זהות, שורשים וערכים- דיבורים על אוטומאט
-
שחר פרלמן (השמח)
בתגובה על סחיטה
-
ורד אוריאל
בתגובה על מים בששון (כי בצפון אירלנד לא משלמים על המים שצורכים)
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טיעון מצוין בהחלט, למעט בעיה קטנה אחת: אין לי שום כוונה לקרוא לאף אחת "אשתי", לעולם.
פרט לזה - יופי...
ואני חשבתי שלהכניס את סבתא לכד מעוצב שיעמוד בסלון, זה מזעזע..
אבל אני רואה שעקפו אותי בכלל בלי לאותת
יש רומן מאת הסופר הפולני יז'י אנג'ייבסקי ששמו באנגלית: Ashes and Diamonds שעל פיו נעשה סרט תחת אותו שם על ידי הבמאי הפולני אנג'י ויידה. הספר והסרט מומלצים. אין כל קשר לפוסט פרט לכותרת. :)
ההורים שלי לפחות הגיעו בצבע שלא היה כמותו
על אף הקלישאתיות שבמשפט.
(צריך לראות כדי להאמין).
הורים מגיעים גם בצבע אחר?
יש בבז' ?
אני כבר חושבת על טיעון ההגנה של זו שתגנוב אותך אחרי שתהפוך ליהלום: אהבתי אותו כל כך, לא יכולתי להשאיר אותו בידיים של המכשפה שנהג לקרוא לה "אשתי".
אם היו שואלים אותי מה אני מעדיף, ארון וחלקת קבורה עם רבע טון והיותי מאכל לתולעים או תכשיט נחמד (או מצועצע להחריד), כנראה שהייתי בוחר באופציה השניה. מה עוד שאם אתם במתחתנים, תמיד אפשר לתת לבת/בן הזוג, במקום הטבעת של אמא, את אמא.
מצד שני, אף פעם לא הצלחתי להבין על מה כל הרעש בנושא מה-יקרה-לגוף-שלי-אחרי-שאמות. מצדי, אם זה עושה טוב למישהו, שיהפכו אותי לעפיפון. מה אכפת לי?
וניפגש בים, אבא!
(אלונה פרנקל, סיר הסירים)
כל מילה שלך בסלע (בטמפרטורה של מעל 250000 מעלות צלזיוס ותחת לחץ של כמה מאות אטמוספירות, כמובן).בואי נאמר שמלכתחילה לא גיליתי חיבה יתירה לאבנים האלו (הלקוח, אגב, העביר את הספר תהליך של סטריליזציה מכל איזכור "לא נעים" הקשור ביהלומי דמים, שוד, וכד'). במהלך כתיבת הספר פיתחתי טינה עזה לנוצץ הזה ובוז עמוק לכל הרומנטיקה בגרוש הנלווית לו.
ורק תדמיין את הרגעים שאחרי ההסנפה: ריצ'רד, מוכה יגון, פורץ בבכי תמרורים ומלא געגועים, מקנח את האף- ולפני שהוא משליך את ניר הטואלט לאסלה הוא גועה: אני אוהב אותך, אבא!לי אין בעיה עם ה-family jew-ls שלי.
:)
קית' ריצ'ארדס.
זאת ועוד. יהלומים הם אחת התרמיות הצרכניות הגדולות ביותר בעולם בהיותם חסרי ערך מסחרי בד"כ. אין אפשרות לסחור בהם כי אין אפשרות למדוד אותם כמו מחצבים טבעיים אחרים. הערך הסטנמינטלי הוא ממילא החזק ביותר, וכל הקיטש הנלווה מזה מאות בשנים משחק בעיקר על טמטומם של אנשים ועל הקישור הבלתי-רלוונטי בין רומנטיקה לזכוכיות צבעוניות.
אז לפחם ולהקשות יקירים בקרמטוריום לכדי שרשרת - נשמע לי ממש הגשמה של הקונספט.
לא יודעת למה פסלו לך את זה (ומי ואיפה), אחלה מכתם.
את ה family jewls שלי לא הייתי רוצה שמישהו יסניף...
נותן לביטוי
family jewelsמשמעות חדשה.
דווקא אהבתי.
:)
נזכרתי ש קליף ריצ'רד (שאם יתאסלם יהפוך לכליף רצ'רד) הסניף את האפר של אבא שלו שהיה אצלו בצנצנת בבית.
ההסבר שלו היה מדהים, הוא אמר שרצה להרגיש קרוב אליו.
מקווה שבעוד 120 שנה זה לא יקרה לבן של אלי לוזון שלא יאשימו אותו שהסניף לבן.
כנראה, שבמקום הלקוח הפוסל, גם אני הייתי פוגעת בחופש האמנותי של המחבר...
אני יכולה להבין למה זה נפסל לפרסום,
אני רק יכולה לקוות שזה נפסל גם לביצוע :-)