16/08/2007

"תקשורת מחייבת שני צדדים"

חכם סיני

מעל מיליארד  דולר  השקיעו בשנים האחרונות  המפעלים הכימיים בישראל כדי לשפר את עמידתם בתקני איכות הסביבה שמציבים להם השלטונות והמשרד להגנת  הסביבה  אך רק מעטים מהם זוכים להכרה (ובוודאי שלא להוקרה) שהיא על מאמציהם המתמשכים, והארגונים הירוקים והציבור ממשיכים לתקוף אותם ולהצביע עליהם כעל מפעלים מסוכנים שבעליהם אותם מסמנים כ"רודפי הבצע" ממשיכים להרעיל באמצעותם את הציבור ולהתעשר על הדם.  בוודאי שלא כל המפעלים וכל הארגונים המזהמים יכולים לנוח על זרי הדפנה ולהתגאות בפועלם למען הסביבה,  אך גם אלה שאכן משקיעים ופועלים לשיפור המצב לא זוכים לעידוד ולכן מפעלים לא מעטים  הגיעו להכרה, שלמרות השקעת המשאבים הכספיים והאנושיים  בנושאי איכות סביבה, הדימוי הציבורי שלהם ממשיך להיות שלילי, ללא תלות בגודל ההשקעות שנעשו  ולהישגים ולא פעם א הם שואלים את עצמם האם לא חבל על הזמן ועל המשאבים כי בין כה וכה הציבור ימשיך להוקיע אותם. התקן הסביבתי/תקשורתי החדש  ISO14063 , עשוי לתת להם את התשובה. 

פליטת ענן הגז הזרחני (חומר הדברה) בפיצוץ שאירע במפעל מכתשים מהשבוע הקפיצה שוב את הארגונים הירוקים ואת הציבור הרחב ובצדק!  הציבור חושש ומפחד. הוא אינו יודע מה מייצרים במפעלים הכימיים  ומה חשיבות המוצרים ותרומתם לאיכות חיו (תרופות למשל או ברום). הציבור אינו אשם בבורות שלו. מי שאשמה בכך היא התעשייהעצמה שסוגרת את עצמה מפני הציבור ותורמת בזאת להגברת החשש ולהעצמת הפחד.   יותר מזה,  הציבור רואה במפעלים נטע זר בסביבה, גורם סיכון ותחלואה ממעלה ראשונה, ולכן הוא גם פועל נגדם.  הפער הזה בין המידע שבידי הציבור לבין  מנהלי המפעלים הוא פער תקשורתי. והתקן החדש שמוצא כיום לתעשייה  ISO - 14063 נועד לגשר עליו.   על פי התקן החדש  צמצום הפער התקשורתי בין התעשייה לבין הציבור הוא תוצאה שמחויבת במציאות. שכן לא  די לבצע שיפורים  ולהשקיע כספים , יש צורך לתקשר את הנעשה עם הציבור, ליידע אותו  ולצמצם פערים.   מי שיעשה זאת  ביזמתו ולא דווקא בעקבות משבר כזה או אחר, עשוי לזכות לנקודות  בקרב הציבור 0תושבי הסביבה) ולהקטין את עוצמתו של  המשבר התקשורתי הבא. אם יפרוץ חלילה.  

היום המפעלים וארגונים כבר מודעים יותר לצורך לתקשר עם קהלים בנושאי איכות הסביבה.  בשנים האחרונות אנו עדים לכך שמוצרים, שירותים וחברות אינם נמדדים אך ורק על פי איכות ומדדים פיננסים, אלא גם על פי מדדי מעורבות והשפעה על הסביבה  וגם  בקרב ציבור המשקיעים  יש כיום קהלים שאינם מוכנים להשקיע בחברות מזהמות שלא לדבר על חברות במערב אירופה שאינן מוכנות לרכוש או למכור לחברות מזהמות שאינן עומדות בתקני איכות הסביבה.  הקווים המנחים של התקן כוללים פיתוח מדיניות, אסטרטגיה ופעילויות של תקשורת סביבתית פנים וחוץ ארגונית. מפעלים המיישמים את דרישות התקן, מפתחים מערכת נהלים לטיפול בכל סוגי התקשורת הקיימת בינם לבין גורמי חוץ ופנים. תקשורת חוץ כוללת לדוגמא, מיצוב סביבתי ביחס לגופים כדוגמת ספקים, מתחרים, קבלני משנה, לקוחות, צרכנים, ארגונים לא ממשלתיים, הציבור הרחב ועוד. תקשורת פנים כוללת מיצוב סביבתי פנים ארגוני בקרב עובדי הארגון בעבר, בהווה ובני משפחותיהם.

הכלים התקשורתיים המוצעים בתקן כוללים היערכות ארגונית לפעילויות הן של תקשורת סביבתית על בסיס שוטף וכחלק אינטגראלי מאסטרטגיית הניהול של הארגון והן לתקשורת למצבי חירום ומשבר. אז מה בעצם על ארגונים לעשות?  קודם כל לאבחן ולמפות את התקשורת הסביבתית הקיימת בארגון וכתוצאה מכך לערוך מיפוי של התקשורת הסביבתית (פנים וחוץ ארגונית) הקיימת ולבדוק מה מידת יעילותה. בהמשך יש לבצע מיפוי החוסרים בתקשורת הסביבתית ביחס לדרישות התקן ולהמליץ על אסטרטגיית התערבות לצורך גישור בין המצוי לרצוי . 

תכנית העבודה להטמעת התקן כוללת את בניית מערכת נהלים לתקשורת סביבתית, את כתיבת מסמך מדיניות ואסטרטגיה. את תכנון פעילויות תקשורת סביבתית ביצוען, תרגולי סימולציה והמשוב והערכה. רק לאחר מכן יכולה החברה לעמוד במבדק של הגוף המטמיע ולקבל אישור  לעמידה לתקשורת סביבתית שיוכל לסייע בעדה למנוע קונפליקטים עתידיים בין הארגון לבין  בעלי העניין שבו.