כותרות TheMarker >
    ';

    זכויות הגבר בישראל

    מדינת ישראל נשלטת ע"י דיקטטורה פמיניסטית. ארגוני הנשים שולטים במדינה באופן מוחלט בכל תחומי החיים ומכתיבים כל דבר בכוח, בצנזורה כבדה, סתימת פיות ושטיפות מוח המוניות דרך אמצעי התקשורת.

    ארכיון

    נשים שרוצחות יותר מדי

    2 תגובות   יום שבת, 25/7/09, 10:54

    לפניכם מאמר שמפרט כיצד ניתן לשחרר ולנקות בקלות כל אישה שמבצעת רצח או ניסיון רצח, בזכות הגנות מיוחדות שנוצרו בלחץ ישיר של פמיניסטיות. המאמר מבוסס על פרק מספרו של ד"ר וורן פארל, פסיכולוג קליני שהיה שנים רבות דובר של הארגון הפמיניסטי הגדול ביותר בארה"ב NOW (תרגמתי את המאמר עם עזרתו של גיל רונן)

     

    נשים שרוצחות יותר מדי ובתי המשפט שמשחררים אותן: 12 הגנות לנשים בלבד
    לקוח מספרו של וורן פראל, "מיתוס הכוח הזכרי" [כוח - שלטון]


    1. הגנת האישה החפה מפשע
    אני מתחיל עם הגנת האישה החפה מפשע מפני שזו ניצבת בבסיסן של כל 12 ההגנות. תחילה כיניתי זאת "עיקרון אמינות האישה" בגלל הנטייה לראות נשים יותר אמינות מגברים, מפני שהן נחשבות תמימות יותר. בכל אופן, אפילו כאשר נשים הודו בהגשת האשמות כזב על כך שהן נאנסו או שבעליהן התעללו בהן, לדוגמא - לעיתים קרובות לא האמינו להודאה שלהן שהן שיקרו. לפיכך, האמונה שנשים הן חפות מפשע עמוקה עוד יותר מהנטייה להאמין לנשים.

    2. הגנת תסמונת קדם-וסתית
    בשנת 1970 כאשר ד"ר אדגר ברמן אמר שלהורמונים של הנשים בזמן הוסת והפסקת הוסת יש השפעות מזיקות על יכולת קבלת ההחלטות אצל האישה, הפמיניסטיות זעמו. עד מהרה הוא הפך למשל ושנינה, כדוגמה לשוביניזם הגברי ברפואה. אבל בשנות ה80, מספר פמיניסטיות טענו שתסמונת הקדם וסתית היא הסיבה שבגללה אישה שרצחה גבר בכוונה תחילה, צריכה להשתחרר.
    באנגליה, הגנת תסמונת הקדם וסתית שיחררה את כריסטין אינגליש לאחר שהודתה ברציחתו של חבר שלה ע"י מעיכתו בין המכונית שלה לבין עמוד חשמל; ולאחר שרצחה את שותפה לעבודה, סנדי סמית שוחררה על תנאי, רק בתנאי שהיא חייבת לדווח כל חודש על זריקות של פרוגסטרון כדי לשלוט בסימפטומים של תסמונת הקדם וסת. עד שנות ה90, הגנת התסמונת הקדם וסת סללה את הדרך לשאר להגנות על בסיס הורמונלי.
    שריל לין מסיפ היתה יכולה להניח את בנה בן 6 החודשים מתחת לרכבה, לדרוס אותו שוב ושוב, ואז, בגלל שלא היתה בטוחה שהוא מת, לעשות זאת שוב, ואז לטעון לדיכאון לאחר לידה ולקבל טיפול רפואי עד הבית. שום פמיניסטית לא הביעה מחאה.

    3. הגנת הבעל
    הסרט "אני אוהבת אותך עד המוות" מבוסס על סיפור אמיתי של אישה שניסתה לרצוח את בעלה כאשר גילתה שהוא בגד בה. היא ואימה ניסו להרעיל אותו, ואז שכרו פושע שהכה אותו וירה בו בראשו. בזכות הצלחה מקרית של חוקרי המשטרה, הן נתפסו ונשלחו לכלא. בדרך נס, הבעל שרד. מה הייתה תגובתו הראשונה של הבעל?
    מיד עם החלמתו, הוא הודיע לרשויות שהוא לא יתלונן נגד אישתו. תגובתו השניה? הוא הגן על נסיונות אישתו לרצוח אותו. הוא הרגיש כל-כך אשם שהיה בלתי נאמן מבחינה מינית, שהוא הודה לאישתו! הוא הציע לאישתו להינשא לה מחדש. תחילה היא התעללה בו מילולית, ולאחר מכן, הסכימה.

    4. הגנת "תסמונת האישה המוכה", הידועה גם כחוסר-אונים נלמד
    עד 1982, כל מי שכינה רצח מתוכנן מראש הגנה עצמית היה מתקבל בצחוקים רמים בבית-המשפט. אבל ב-1982, לנור ווקר זכתה בניצחון המשפטי הראשון לתאורית הנשים-בלבד של חוסר אונים נלמד, הרומז שאישה שבעלה או החבר שלה מכה אותה, מתחילה לחשוש לחייה והיא חסרת אונים לעזוב אותו לכן אם היא רוצחת אותו, זה באמת הגנה עצמית - אפילו אם היא תיכננה את הרצח מראש. האישה נתפסת כקורבן של תסמונת האישה המוכה. האם זה ייתכן שאישה יכולה לרצוח, נאמר, בגלל כספי ביטוח? לנור ווקר אומרת לא: היא טוענת, "נשים לא רוצחות גברים אלא אם דוחפים אותן לנקודת ייאוש." מבחינה אירונית פמיניסטיות אמרו לעיתים קרובות, "אף פעם אין תירוץ לאלימות כלפי אישה." עכשיו הן אומרות, "אבל תמיד יש תירוץ לאלימות נגד גבר... אם אישה עושה זאת." הסקסיזם הזה הוא החוק ב15 מדינות בארה"ב.

    5. הגנת "האם המדוכאת"
    זוכרים את שריל לין מסיפ, אם באמצע שנות ה-20 לחייה שרצחה את בנה בן 6 החודשים ע"י דריסתו בעזרת גלגלי מכונית המשפחה? מסיפ טייחה את הרצח באופן שיטתי עד שהיא נחשפה. אז היא העידה שהיא סבלה מדיכאון לאחר לידה - או "בייבי בלוז." גזר הדין שלה?? טיפול. אימהות אכן מקבלות את הבייבי-בלוז. כך גם אבות. במקרה שהבעל ירצח את התינוק שלו, כפי שעשתה שריל לין, קשה להאמין שיקבל טיפול בסינדרום דיכאון לאחר הלידה או "סינדרום הצלת הנישואין".
    למה הגירסא של האשה לגבי "בייבי בלוז" מאפשרת לה לקבל "עונש" טיפול על רצח של ילד, כאשר גבר ייקבל מאסר עולם על רצח ילד, עם או בלי "בייבי בלוז"?

    ג'וספין מסה הכתה את בנה בן השנתיים למוות עם ידית העץ של טובלן השירותים. היא קברה את התינוק המוכה בשקית זבל. כאשר מחפשי אוכל מצאו את התינוק מחוץ לדירת חוף קליפורניה, היא הכחישה שהיא הכירה אותו. כאשר ההוכחה הפכה להיות מוחצת, היא הודתה. התירוץ? היא הייתה מדוכאת. התינוק, היא הסבירה, היה בן שנתיים, וזה כידוע גיל שבו פעוטות הם בלתי נסבלים (מכאן הביטוי terrible twos). העונש? ייעוץ, שיחרור על תנאי ותרופות נגד דיכאון. היא לא בילתה אפילו יום אחד מאחורי הסורגים.

    6. הגנת "אימהות לא רוצחות"
    אייטם. אילינויס. פולה דימס דיווחה שבתה הבכורה, לוראלי, נחטפה ע"י חמוש רעול פנים. למעשה היא רצחה את לוראלי. אבל היא התחמקה מעונש. לכן כאשר בתה השניה, הת'ר לי, איכזבה אותה, היא חנקה אותה, השליכה אותה לחבית זבל, ואמרה שעוד רעול פנים חמוש חטף את בתה. רק לאחר החטיפה השניה של "רעול הפנים החמוש", נערך חיפוש רציני. רק החיפוש הרציני הוביל לראייה.
    האם ייתכן שהת'ר לי הייתה כיום בחיים אם לאימהות לא היה את החיסון המיוחד מחקירה רצינית?

    7. הגנת "הילדים זקוקים לאימא שלהם"
    אייטם. קולורדו. בעלה של לורי פוסטר חסר מוויטנאם וחווה משינויים במצבי רוח בגלל לחץ תסמונת פוסט טראומתית וסכרת. הם נקלעו למריבה, הוא פגע בה. לכן, היא רצחה אותו. עדיין, אפילו התובע לא ביקש מאסר בפועל. למה לא? כדי שלורי תוכל לדאוג לילדים... לורי קיבלה ייעוץ והכשרה מקצועית על חשבון המדינה. ההצדקה השכיחה ביותר לשיחרור אימהות שרצחו את ילדיהן היא
    שילדיהן זקוקים להן. יתרה מכך, אם אימהות שוחררו בגלל ש"הילדים הם העדיפות הראשונה," אז גם אבות היו צריכים להיות משוחררים לעיתים קרובות. אבל הם לא. אפילו כאשר אין אימא.

    8. הגנת "האשם את האבא, הבן את האימא"
    אייטם. רמירו רודריגז נהג חזרה מהסופרמרקט. בתו ישבה על ברכיה של אישתו. כאשר רמירו פנה שמאלה, טנדר התנגש במכונית ובתו נהרגה. רמירו הואשם ברצח. הסיבה? בתו לא ישבה במושב בטוח. רמירו הסביר שבתו הייתה חולה ורצתה להיות מוחזקת, אז אישתו החליטה להחזיק אותה בידיה. בכל זאת, רק רמירו הואשם בפשע. האמא לא הואשמה בכלום. רמירו שוחרר בסופו של דבר לאחר מחאות על גזענות. אף אחד לא ראה את הסקסיזם.

    9. הגנת "הילד שלי, זכותי להתעלל בו"
    מיליון ילדים מכורים לקראק מאז 1987, אבל רק 60 מהאימהות הועמדו מול האשמות פליליות. אחת הורשעה. ההרשעה בוטלה בבית המשפט העליון במישיגן. 3 אחוז מהתינוקות בוושינגטון די.סי. מתים מהתמכרות לקוקאין, אבל שום אימא לא הולכת לכלא. הזכות לבחור משמעותה הזכות לרצוח - לא עובר, ילד. האם לאימא שגורמת לילדה להתמכר לקראק יש יותר זכויות מאשר למתעלל אחר בילד או סוחר סמים? איך אנחנו יכולים לתת לסוחר סמים מאסר עולם אבל לטעון שאימא שנותנת סמים לילד שלה, לא צריכה אפילו לעמוד למשפט? אם אנחנו מרגישים רחמנות לנסיבות שהובילו אותה לסמים, היכן הרחמים שלנו לנסיבות שהובילו סוחר סמים לסמים, למתעלל בילד להתעלל, לרוצח...

    10. הגנת עסקת הטיעון
    ברגע שהאישה נראית פחות אשמה, העדות שלה מוערכת יותר, דבר אשר מוביל תובעים להציע לאישה עיסקת טיעון בפשעים שבוצעו ע"י נשים ביחד עם גברים. ואם פרקליט מחוז מועמד לבחירה מחדש, אלמנט האבירות מאפשר לו להיראות גיבור כאשר משרדו תובע לדין גבר או בריון, גם אם בעצם האשה היא זו שצריכה לשבת מאחורי הסורגים.

    11. הגנת הסוונגלי
    אישה יפיפיה שזכתה בכינוי "שודדת מיס אמריקה", ביצעה שוד בנק מזויין . על פי תקנות השיפוט הפדרלי היא היתה צריכה להישפט למינימום של 4 וחצי עד 5 שנות מאסר בכלא פדרלי. השופט הפדרלי פסק לה שנתיים מפני שהיא סיפרה לשופט שהיא הייתה מאוהבת במעצב השיער שלה והוא רצה שהיא תשדוד את הבנק. השופט סיכם, "גברים תמיד הפעילו השפעה זדונית על נשים, ונראה שנשים הן בעלות מגע עדין לכך, במיוחד אם מעורב סקס... נראה לי שמערכת יחסים סוונגלית הניעה את הגברת... הדבר המרכזי הוא סקס." [סוונגלי הוא דמות מהספרות הבדיונית שיש לה תכונות שידול היפנוטיות על אשה חפה מפשע]

    12. הגנת חוזה רצח... הגנה עצמית ע"י שכירת מישהו אחר
    כשעשיתי את המחקר הראשוני שלי לגבי רציחות באמצעות רוצחים שכירים, נדהמתי לגלות מספר דפוסים מעניינים. ראשית, כל הנשים הללו שכרו נערים או גברים. שנית, המטרות שלהן היו בדרך-כלל בעלים, בעלים לשעבר, או אבות - גברים שפעם הן אהבו. שלישית, לגבר שסומן כמטרה בדרך כלל הייתה פוליסת ביטוח גדולה באופן משמעותי מהכנסתו הצפויה של הגבר במספר השנים הבאות.
    רביעית, הנשים לעיתים קרובות מעולם לא היו חשודות רציניות עד שנסיבות כלשהן חשפו את מזימתן. חמישית, הנשים בדרך-כלל בחרו אחת משלוש שיטות להרוג: היא (1) שידלה את חבר שלה לבצע את הרצח (סגנון סוונגלי מהופך); (2) שכרה נערים צעירים מרקע נחות לבצע זאת בשביל כמות קטנה של כסף; או (3) שכרה מחסל מקצועי, כלומר, בדרך כלל, עשתה שימוש בכסף שבעלה הרוויח כדי להרוג אותו. דיקסי דייסון כיסתה את בעלה בשמיכתו לשנת הלילה האחרונה שלו. היא שיכנעה ידיד ותיק וחבר אחר לפרוץ לביתם, לאנוס אותה, לרצוח את בעלה, ואז "לברוח". היא מצידה היתה אמורה לקבל את כספי הביטוח.
    ברגע האחרון, הידיד הותיק נסוג, אבל החבר ודיקסי הצליחו לרצוח את בעלה של דיקסי ב-27 דקירות. הם נתפסו. דיקסי "חתמה על עיסקה" להפחתת גזר הדין ע"י כך שהעידה נגד החבר והידיד שלו. החבר שנסוג קיבל 25 שנה, על קשירת קשר.
    לדברה אן וורנר הגיעו שליש מנכסיו של אביה. היא ביקשה מבתה למצוא נערים שירצחו אותו על-ידי נעיצת סכין בגרונו.

    דיאנה בוגדאנוף שכרה שני גברים צעירים כדי לרצוח את בעלה בחוף נודיסטי מבודד, כשהיא צופה. לאחר שהוא נורה בראשו, היא דיווחה על הרוצחים אבל לא הפיקה מניע לרצח – כסף לא נשדד והיא לא נאנסה. דיאנה לא הייתה חשודה עד שמתקשר אנונימי התקשר לטלפון אדום: המתקשר שמע במקרה על הרצח ברדיו ונזכר בחבר שתיאר רצח כזה שהוא סירב לבצע... היה מדובר ברצח בחוף נודיסטי מבודד שהיה אמור להיערך כאשר אישה בשם דיאנה צפתה. בלי רמז זה, דיאנה מעולם לא הייתה הופכת לחשודה.

    כיצד לנשים בודדות ניתן יותר כוח להרוג מאשר ממשלת ארה"ב כולה??? 12 ההגנות לנשים בלבד מאפשרות כמעט לכל אישה לקחת על עצמה "ביצוע גזר דין מוות." הממשלה בעצמה לא מורשית להרוג מישהו קודם ורק לאחר מכן להודיע עליו/עליה כתוקף – רק נשים יכולות לעשות את זה לגבר.

    האם גברים רוצחים נשים יותר מאשר נשים רוצחות גברים?
    ששת המכשולים:
    1. סביר יותר שאישה תרעיל גבר מאשר תירה בו, והרעלה לעיתים קרובות נרשמת כהתקף לב או תאונה. [זה מעוות את המספרים]
    2. חוזה רצח פחות ניתן לזיהוי מפני שהוא מתוכנן מראש ולעיתים קרובות מבוצע על ידי מקצוען. כשזה מתגלה, משרד המשפטים רושם זאת כ"רצח מרובה עבריינים" - זה לעולם לא נרשם כאישה שרצחה גבר. [זה מעוות את המספרים]

    3. גורם הכסף. נשים שרוצחות בעלים בעזרת חברים בדרך-כלל מגיעות מרקע מעמד בינוני. הכסף מאפשר את מיטב עורכי הדין, יותר זיכויים, לפיכך, מעט נשים רוצחות נכנסות לסטטיסטיקה של משרד המשפטים.

    4. ו 5. גורם האבירות, גורם האישה התמימה מונע מנשים רבות להיות חשודות רציניות להתחלה
    .
    6. הגנת עיסקות טיעון לפעמים מובילות לביטול האישומים.

    כאשר ששת המכשולים משתלבים, אנחנו יכולים לראות כיצד אנחנו במודע ולא במודע משאירים את עצמנו עיוורים לנשים שרוצחות גברים. עיוות של הסטטיסטיקות נוצר ע"י ששת המכשולים. אבל תפיסה מעוותת נוצרת על-ידי הנטייה של אמצעי התיקשורת להפוך זאת לחדשות בינלאומיות כאשר גברים רוצחים נשים (הרוצח באוניברסיטת מונטריאול, החונקים מהילסייד ובוסטון) , ולהפוך זאת לחדשות מקומיות כאשר אישה רוצחת גבר, אלא אם הוא מפורסם.

    בתמצית, אי אפשר לדעת באיזה מידה מי משני המינים רוצח יותר את השני. הדבר היחיד שאנחנו יודעים בביטחון זה ששני המינים רוצחים יותר גברים מאשר נשים.

    מקור המאמר:

    http://www.harrysnews.com/tgWomenWhoKillTooMuch.htm

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/9/13 14:45:
      מעניין

      פרופיל

      jack_nukem
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין