שעת האפס ופ(ר)וסט על גברים שווים
דבר מדהים קרה לי היום. כהרגלי מדי בוקר אני יוצאת לרוץ בשדות ליד הבית וכמו תמיד אני שקועה במחשבות עד לאותו רגע מתוק בו ראשי מתרוקן מכל ה-בלה-בלה-בלה ואני הופכת לחלק מהטבע סביבי, חשה את הרוח הקרירה על גופי המיוזע, מודעת לכל אבן תחת רגליי ופשוט נמצאת כאן - עכשיו.
אבל היום קולות משונים הפרו את שלוותי ופיתו אותי אל תוך בוסתן בצידי השביל. מעגל גדול של נשים ישובות על האדמה קיבל את פניי. מקל דיבור עובר מאחת לשנייה ולאחר כמה שניות של הקשבה סקרנית מצידי מתברר לי נושא הדיון:
עתידו או ליתר דיוק העדר עתידו של הגבר בחברתנו.
היו שם נימוקים מאד משכנעים וגם כאלה שפחות דיברו אלי. אישה אחת למשל דיברה על כך שנמאס לה מחוסר הבקיאות של הגבר הממוצע בכל מה שקשור לאנטומיה הנשית. אחרת ציינה את חוסר עינינו בטיפוח גופו שלו ועל כך שלמרות שהגבר הממוצע מעדיף אישה צעירה ממנו, חטובה ובעלת כושר גופני אקרובאטי כמעט, הוא עצמו מרגיש נוח ביותר עם עודף משקל משמעותי ונהנה להעביר את שעות הפנאי באימון אצבעותיו על שלט הטלוויזיה או מקלדת המחשב.
העדר רגישות, חוסר יכולת או נכונות לתקשר על תדרים אינטימיים, מאצ'ואיזם, שחצנות, שתלטנות היו אך מבין רבות מהתכונות הלא ממש מחמיאות שנזרקו לתוך המעגל.
המומה הקשבתי ומצאתי שלמרות שעל חלק מהטענות יכולתי גם אני לסמן V תחושתי הייתה שיש בודאי גברים יוצאים מהכלל, ושלא כדאי להכליל ולחרוץ את גורלו של המין החלש בצורה שרירותית וסופנית שכזו.
הנשים במעגל נראו לי מאד נחושות וההצבעה עמדה להתחיל מיד בסיום גביית העדות האחרונה. נדחפתי פנימה אל אמצע המעגל וחטפתי את מקל הדיבור.
בנות, אמרתי, אחיותיי היקרות, נשים טובות. עצרו רק רגע. הרי לא יכול להיות שבכל הארץ הזו שלנו לא נמצא גברים כלבבנו. גברים אוהבים,רגישים, קשובים לנו ואדיבים, גברים שרוצים לחלוק איתנו את חייהם בצורה שוויונית, שייהנו לשתף אותנו במחשבות שלהם, בחלומות שלהם ומצד שני גם בפחדים שלהם . שלא יהססו להיעזר בכוחות שבנו, בידע הרב שצברנו, שישאפו להראות במיטבם וישמרו על בריאותם, גברים שיסכימו ללמוד את גופינו, שיהנו לענג אותנו ויראו בנו שותפות ראויות למסע. אני לא מוכנה עדיין לוותר עליהם.
תנו לי הזדמנות להוכיח לכם שהם קיימים !!! Please ???
כל העיניים עלי ואני באמצע המעגל, אוחזת במקל ,מפצירה בהן. התפתח ויכוח..... אך לבסוף גם המיליטאנטיות שביניהן נרגעו. והן הסכימו.
אז זהו, נתנו לי צ'אנס להביא אחד כזה להוכחה.
חברים וחברות - אני פונה אליכם, אל ליבכם הרחום ואל מצפונכם : אל תתנו לזה לקרות. אל תהיו אדישים. זה אמנם נכון שאנו הנשים צועדות בצעדים מהירים, גדולים ואמיצים בהרבה מצעדי הגברים. ונכון הוא גם שהשינוי שאנו מחוללות הוא משמעותי ושהעולם מזמן משווע לו. אך אנו זקוקות לכם, גברים יקרים, לצעוד איתנו.
האמת ? אני צריכה רק אחד כזה בכדי לבטל את ההצבעה או לכל הפחות לדחות אתה.
זהו, מקל הדיבור עובר אליך איש יקר, אם אתה קורא את הפוסט הזה ורואה את עצמך קנדידט הולם, או אלייך, אישה טובה, אם את במקרה מכירה אחד שמתאים לתפקיד.
כולי תקווה שלא תאכזבו אותי.
|
