החילוניים בארץ ישראל, נוטים לחוג את חגי ישראל ולציין את מועדיהם, לא פעם מבלי לתת את הדעת למשמעות ולסמלי החג.
תשעה באב, הוא מועד המסמל ביהדות את חורבן הבית "בית המקדש" בין היתר בגלל שנאת חינם.
תשעה באב – משמעות המועד וסמליו המיוחדים, זכורים לי מבית אבי. זכרונות אלה ערכתי לשיר שפורסם לפני כשלושה עשורים בספרי "נופי ילדות מבית אבא", ואשר נלמד בימים אלה במקראות לכיתות ד' - ה' בבתי הספר היסודיים.
מצאתי לנכון לפרסם כאן את השיר על מנת שגם המבוגרים יעצרו לרגע את שטף חייהם, יכירו את המועד וסמליו, וישקיעו דקה של מחשבה בערכים הנגזרים ממנו, ובהם חטאנו הגדול "שנאת חינם".
תשעה באב
עם בוא י"ז בתמוז (טיטוס צר בָּקַע חומה) וַניכָּנֵס בין מְצָרִים [1] ונתהלך שפופי קומה. ונזהר מלחדש המנעלים והבגדים וב"קִצִת חנה" [2] מתחילים קוראים בבכי ובנדנודים.
ונזהרים במאכלים ומאפי אבלות אופים ומבשר מתנזרים שמנהגי אבלות כופים. אין מסתפרים אין נישאים. אין מקדשים את הלבנה.
ובלילות: תיקון חצות[3]. כך נוהגים שנה שנה. "שבת חזון" [4] חלפה עברה תשעה באב הנה זה בא.
זוכר אני... איך אבא ז"ל אבן הכין לו בחיבָּה אבן קשה, כר לראשו, אכל ביצה קשה, קרה והתענה, צם וקונן פניו לבשו עצבות מרה.
בוקר הלך אל התפילה בלי תפילין וכשנשים שפכו קינה על הקברים בבית עלמין "איכה" קרא בקול בוכים, על הרצפה ובנדנודים. ואת "איוב" בסלסולים אבל, הספד ליהודים !
ולא נעל, ולא רחץ ! וכל היום בכה פייט ולא שאל בשלום חבר "על נהרות בבל" שייט! ולי סיפר הוא על קמצא ובר קמצא שבגללם חרב מקדש גלתה שכינה בגלל שנאתם שנאת חינם !
עם השכינה האבלה הוא התאבל שמשו קדרה וִירֵחוּ וכוכביו אספו נָגְהָם !
הוא הצטער צער אישי וממשי על עיר ציון לכן כה רב היה שברו כי שיברו אז הָמָה כים.[5]
|