כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זו לא אני זו היא

    כל הכתוב בבלוג זה הינו פרי מוחה הדמיוני של הכותבת ואין ליחס לו כל משמעות. כל קשר בין הכתוב למציאות הינו מקרי בהחלט. הכל מומצא, גם הסיפורים האמיתיים.

    0

    שבת בבוקר יום יפה

    52 תגובות   יום שבת, 25/7/09, 12:32

     

    "אין לי בעיה למות בכל רגע, כן גם עכשיו. פוף, להיעלם מהעולם הזה היישר אל העולם הבא. קראתי מספיק ספרים טיבטיים ואחרים כדי לדעת שבעצם אף אחד לא באמת יודע מה מחכה לנו בעולם הבא. למעשה, כלל לא בטוח שיש דבר כזה 'עולם הבא'. מאוד יכול להיות שפוף, נעלמים מהעולם הזה היישר אל... אל כלום בעצם. מאוד יכול להיות ששום דבר לא קורה לאחר שמתים, רק מתים וזהו".

    הוא הניח על חזהו החשוף את 'הדרך' של קורמאק מקארתי ובהה במאוורר התקרה עושה ניסיונות אמיצים לקרר את גופותינו המיוזעים.

    המשכתי, "אם לבחור לפנטז על אם ומה כאשר, אני בוחרת לראות טוב, רק טוב. הפחד הגדול שלי הוא לא מהמוות אלא מהזקנה. להצטמק, לנבול עם הזמן והשנים ולהיראות במקרה הטוב כמו הצל של מה שהייתי פעם. לסיים את חיי על כסא גלגלים בוהה באוויר בזמן שהמטפלת הפיליפינית שלי מקשקשת בשפה זרה עם חבורת פיליפינים שדוחפים גם הם זקנים בוהים ישובים בכיסאות גלגלים".

     "את רוצה ארוחת בוקר?"

    "עדיין לא. אתה רוצה קפה?"

    "ביחד עם ארוחת הבוקר".

    הבטנו במאוורר התקרה במשך דקה ארוכה מבלי לומר מילה. הוא שב לקרוא בספר שעל חזהו. אני המשכתי, 'עם הראש בקיר, תרתי משמע' (5,4), בניסיונותיי לפתור את תשבץ תרתי המשמע של נדיב אבידן שפורסם בעיתון 7 ימים.

    "אני אוהב אותך".

    "סליחה, אמרת משהו?" ניתקתי את מבטי מן התשבץ ופניתי אליו בשאלה.

    "אמרתי שאני אוהב אותך".

    "אתה אוהב אותי רק כשאתה מרגיש בודד".

    "את יודעת שזה לא נכון. את יודעת שאני באמת אוהב אותך".

    "כן, אתה באמת אוהב אותי כחברה, בדיוק כמו שאני באמת אוהבת אותך כחבר. אבל אנחנו לא באמת אוהבים כמו בני זוג. חוץ מזה, אנחנו מכירים יותר מדי זמן מכדי לדבר אהבה אפשרית. אם היה אפשרי זה היה קורה כבר מזמן".

    הבטנו במאוורר התקרה במשך דקה ארוכה מבלי לומר מילה. אני שבתי אל ההיגיון שבתשבץ והוא יצא שוב אל 'הדרך'.

    "איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים נניח?"

    הנחתי את העיתון ואמרתי, "יושבים במרפסת, סביב השולחן, עם חברים שהזמנו לברביקיו לכבוד יום הולדתך שהוא במקרה, כמו בכל שנה, גם הברביקיו הראשון של הקיץ. אתה עטוי סינר, צולה בשרים על גריל הגז החדש שקנית לפני כחודש. כולם מכירים את כולם. לוגמים יין אדום מכוסות צלולות בעלות נפח גדול ונוגסים בשיפודי קבנוס וענבים. הגברים משוחחים על הנעשה בשוק ההון והנשים מונות את החוגים שהן מיהרו לרשום מראש את עולליהן. דפנה אז שואלת 'נו, איך היה בפרובנס?', 'אוי, פרובנס מדהימה' אני אומרת ופולטת אנחת עונג מוגזמת, מניחה את כף ידי על החזה כדי שכולם יראו את טבעת היהלום החדשה שקנית לי. 'שדות לוונדר סגולים, ריחניים, אינסופיים. עיירות וכפרים עטורי מזרקות וכיכרות. מרחבי טבע מדהים ביופיו, ציורי כל כך. והאוכל, אוח האוכל, מטעמים פשוטים וממכרים ממש. אל תגידי לי שלא הייתם בפרובנס?' אני מביטה בדפנה בזעזוע עמוק מתקשה להאמין. דפנה אז אומרת, ספק מתנצלת, 'אנחנו מתכוונים לנסוע הקיץ הזה לכבוד יום הנישואים ה20 של אורי ושלי', 'הו כמה נחמד' אני אומרת בחיוך מלא שיניים צחורות המשדרות בריאות ורעננות".

    "רגע" הוא קוטע את שטף דיבורי "לפני רגע אמרת שזה לא אפשרי".

    "מה לא אפשרי?"

    "את ואני".

    "נכון, אז?". הוא לא אמר מילה. "אתה רוצה ארוחת בוקר?" שאלתי.

    "כן".

    "אני אכין סלט. בינתיים אתה יכול להכין קפה?".

     

     

     

     


     

    "שום דבר אינו וודאי בחיים חוץ ממוות ומיסים" (בנג'מין פרנקלין)

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (51)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/7/10 14:00:
      ממש מעולה!
        5/6/10 09:54:
      מצוין
        14/11/09 17:29:


      אוי הפוסט הזה כל כך מהחיים...:)

      טלי*

        29/7/09 21:12:
      תודה, עכשיו אני סתם מצויינת.

      צטט: שרון* 2009-07-25 15:32:58

      צטט: שרון אבני 2009-07-25 15:01:30

      ככה אני אוהב אותך. אפשרי.

       

      מבט נוכח, נטול אשלייה, מעט מגחך על מה חשוב ועל מה לא,

      הרגע במיטה, השיחה ההיא, הספר של מקורמק, התשבץ על אבידן,

      הם היחידים הממשיים, וכן, המוות.

       

      ואז כתבתי שיצרתי תחושה של מוות, הרגע ההוא במיטה הוא החיים

      כולם, והמוות יגיע כשיבוא זמנו. בינתיים להתלבט על סיפורך ולהתענג

      על ארוחת הבוקר, זהו האושר האולטימטיבי היחידי.

       

      ולגבי אהבה? שני אנשים,מזדיינים, אוכלים ארוחת בוקר, תוהים פילוסופית,

      ומבינים שייתכן שיום אחד, ייתכן,ומישהו אחר ישכב לידם ויעשה אותו דבר.

       

      אין יותר ראש בקיר.

       

      אתמול בערב, במסגרת חגיגת יום הולדת לאיש שאינני מכירה, בחרתי לשיר בקריוקי את השיר הבא:  

       

      זה מה שנשאר,
      רק כמה רגעים,
      הרבה בדימיון, מעט בחיים,
      זה מה שנשאר,
      אני מדליק את האור,
      אומר לעצמי, מחר זה מחר,
      מחר היא תחזור,
      זה מה שנשאר.

       

      החיים מתובלים בנגיעות של אושר, השאיפה היא לתדירות גבוהה עד כמה שניתן לרגעי אושר שכאלה. האושר נמצא בדברים הקטנים של היומיום. לפעמים זה מה שנשאר ולמעשה לא צריך יותר מזה.

      אין יותר ראש בקיר. 

      דווקא היית בסדר עד שלמה ארצי.

      רגוע

       

        28/7/09 21:45:

      צטט: שרון* 2009-07-28 17:10:21

      צטט: טולי 121 2009-07-28 16:42:42


      ואפילו המוות הוא לא ודאי

      שמעתי על כמה וכמה אנשים שחזרו משם.

      לגבי זוגיות: כשהארי פגש את סאלי - זה בעצם

      מסביר את הכל ((-:

       

      לעזאזל, אפילו למות כבר אי אפשר במדינה הזאת.  מה שאומר שנשארנו רק עם המיסים.


      במיוחד עם  המס המטומטם של רשות השידור

      אז תנו למות בשקט בערוגה בכפר

       

        28/7/09 17:10:

      צטט: טולי 121 2009-07-28 16:42:42


      ואפילו המוות הוא לא ודאי

      שמעתי על כמה וכמה אנשים שחזרו משם.

      לגבי זוגיות: כשהארי פגש את סאלי - זה בעצם

      מסביר את הכל ((-:

       

      לעזאזל, אפילו למות כבר אי אפשר במדינה הזאת.  מה שאומר שנשארנו רק עם המיסים.


        28/7/09 16:42:


      ואפילו המוות הוא לא ודאי

      שמעתי על כמה וכמה אנשים שחזרו משם.

      לגבי זוגיות: כשהארי פגש את סאלי - זה בעצם

      מסביר את הכל ((-:

        27/7/09 16:21:

      צטט: שרון* 2009-07-25 14:53:52

      צטט: מולי. 2009-07-25 14:34:09

      צטט: שרון* 2009-07-25 13:44:30

      צטט: forte nina 2009-07-25 13:21:06

      אני אגיד לך שרון ,משהו כמו שאומרים "ממרומי גילי".[לא ממש מרום..אולי מרעום ]

      שאם הייתי יכולה לדמיין את שיגרת חיי בעוד 5 ,10, 15 שנים בכל שלב בחיי

      [ועוד השגרה ה'זעיר בורגנית' שדמיינת] הייתי גם חושבת שעדיף המוות. מופתע

       

       אני בדעתך. הפחד הוא לא מהמוות כמו מעצם הקיום.

       

       

       

         אוי בנות בנות...אולי נסע ל-"'שדות לוונדר סגולים, ריחניים, אינסופיים. עיירות וכפרים עטורי מזרקות וכיכרות. מרחבי טבע מדהים ביופיו...."(נשדוד בנק אם צריך) ואז, במרחבים האינסופיים אולי נזכה באיזה הארה שתאפשר לנו לצאת מהגוף כיתחשק לנו להרפתקאות ברחבי הגלקסיה, מדי פעם ננחת שוב לכאן להגיד "היי....."

      אני אוהבת... אני לא אוהבת... אוףףף... חם כאן... אברוך... הלך המזגן... יואוו איזה חשבון מים מנופח...

       

      מי מפחד מהמוות מי?  אלו המשימות שעוד לא סיימנו והחשבונות שעוד לא סגרנו.....

       

       

       

      מולי, עיזבי אותך מהכל. בואי נשדוד בנק גם אם לא ממש צריך.

       

        זה יכול להיות כייף, גם 10 דקות של פחד...של אקשן.......ותשמעי,

        אחרי הכל כולם אומרים שבכסף אפשר לקנות שמחה אמיתית.

        וואללה,   אם פעם ידעתי מה זה, כנראה ששכחתי.

       

        יש לי תוכנית, תתכונני, נלך על בנק אוף אמו.

        27/7/09 07:16:

      צטט: spoonful 2009-07-27 00:26:53

      משובח לגמרי. (קפה עם ארוחת בוקר - אני בעד)

      בוקר טוב, זמן קפה. עבורי ארוחת בוקר מאוחר יותר.

        27/7/09 00:26:
      משובח לגמרי. (קפה עם ארוחת בוקר - אני בעד)
        26/7/09 20:44:

      צטט: ॐ shar75 ॐ 2009-07-26 20:01:40

      איך אומרים על זה ההודים ?

      dillto pagal hai

      סאאב קוץ מילגה.

       כן, צודקת, אבל זה תקף רק להודו אבל לא לשאר העולם כמו הדברים האחרים שתקפים רק בהודו.

       

        26/7/09 20:42:

      צטט: M.V 2009-07-26 19:36:32

      "לוגמים יין אדום מכוסות צלולות בעלות נפח גדול ונוגסים בשיפודי קבנוס וענבים"

      יין אדום נשמע מצויין

      אבל קבנוס וענבים

      חייבת להחליף לבשר איכותי 

      ושאר הסיפור מקסים כמו תמיד :-)

      אתה מוזמן לנסות, יצא מאוד מוצלח שיפודוני קבנוס וענבים ואפרטיפ כפתיחה. וזה עוד לפני הבשר האמיתי.

        26/7/09 20:01:

      איך אומרים על זה ההודים ?

      dillto pagal hai

      סאאב קוץ מילגה.

       

        26/7/09 19:36:

      "לוגמים יין אדום מכוסות צלולות בעלות נפח גדול ונוגסים בשיפודי קבנוס וענבים"

      יין אדום נשמע מצויין

      אבל קבנוס וענבים

      חייבת להחליף לבשר איכותי 

      ושאר הסיפור מקסים כמו תמיד :-)

        26/7/09 10:44:

      ברררר וענבר - תודה על הביקור המפרגן.

      גידי -  לפני שאני עונה לך, מה קנית לי מהדיוטי?

        26/7/09 08:12:

       "אם לבחור לפנטז על אם ומה כאשר, אני בוחרת לראות טוב, רק טוב..."

      צריך לאמץ את המשפט הזה, הוא יכול להוביל לאהבה אפשרית...

      פוסט מעולה מותק... (-:

        26/7/09 01:12:

      איך את נמצאת במיטה עם מי שאין לו מזגן? 

       

      מאוור זה אחלה אוירה לסרט של המפרי בוגארט או סרטי בלשים של שנות ה-50 .

        25/7/09 23:07:

      יפה לך הכתיבה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
        25/7/09 21:22:

      צטט: דודה שושנה 2009-07-25 20:40:59

      צטט: הדב מהיער 2009-07-25 18:34:33

      צטט: שרון* 2009-07-25 18:30:23

      צטט: הדב מהיער 2009-07-25 18:07:10

      סלט ירקות, עם קוביות גבינה, קרואסונים פריכים, חמים, עם חמאה, וקפה שחור, לוהט.

      זה מה שצריך. כמו בפרובאנס.

      למה לחשוב על העתיד? למה?

      יופי של פוסט, שרון.

      קרפה דיאם?

      אני מאמינה שהרצונות שלנו, השאיפות, הציפיות הם אלו שמניעים אותנו לעבר העתיד וליצירת הווה בעל משמעות. אי אפשר שלא לחשוב על העתיד, אלא אם אתה חי בג'ונגל בהשרדות יומיומית. העתיד הוא עכשיו.

      תודה דב.

       כי לפעמים מרוב תכנון העתיד לא חיים את ההווה.

       לרוב

      היה ממש מהנה לקרוא

      תבורכי

       

      תבורכי את בעצמך. בימים מוארים, קסומים ומיוחדים, את וכל בני ביתך. באהבה ובהערכה גדולה וכו' וגו'.

        25/7/09 21:18:

      צטט: tom s 2009-07-25 20:25:06

      צטט: שרון* 2009-07-25 13:42:42

      צטט: tom s 2009-07-25 13:12:28


      על אהבה אפשרית או בלתי אפשרית לא צריך לדבר,

      היא פשוט שם ( או שלא ) , אותה צריך להרגיש,

      אי אפשר להיות עם מישהי ( במקרה שלי ) ולא לחוש ממנה כלום,

      היגיון ?

      את זה אני משאיר לתשבצים.

       

      א ה ב ה   א פ ש ר י ת ( 5,4 )

       

      השילוב הנכון ביותר לדעתי הוא בין רגש להיגיון. אם מאמינים שאהבה היא גחמת גורל שאין בה שמץ של היגיון וכמו שאתה אומר לא ניתן להשפיע עליה - או שהיא מתרחשת, או שלא אזי, באותה קלות ש"מתאהבים" יכולים גם להתפכח ולהפסיק "לאהוב". החוכמה היא לשלב בין השניים כאשר עולה קונפליקט. אז יש לאזן בין הרגש וההיגיון על מנת להגיע לדרך הנכונה והרצויה. איש איש ודרכו, איש איש ותפישתו.

       

      אהבה היא לא גחמת גורל,

      אין דברים מוחלטים,

      שילוב בין השניים כן,

      כוונתי הייתה שאהבה היא לא הגיונית בלבד,

      לא מתאהבים "כי זה הגיוני" או "נכון".

       

       נכון.

       

        25/7/09 21:18:

      צטט: *כוכבית* 2009-07-25 19:09:44

      בעשר השנים האחרונות אני מתקשה לחזות את מה שיקרה לי בעוד עשר דקות......

       

       

      זה רק בגלל שאנחנו מזדקנים והזיכרון כבר לא כמו שהיה פעם. בעוד עשר שנים אנחנו נתקשה באופן כללי.

        25/7/09 21:16:

      צטט: דנייי 2009-07-25 19:02:04

      מסע של חיים

      מחיים עד מוות ועד הפעם הבאה

       

       אתה מתחייב על הפעם הבאה? ואם אין, מקבלים את הכסף בחזרה?

        25/7/09 20:40:

      צטט: הדב מהיער 2009-07-25 18:34:33

      צטט: שרון* 2009-07-25 18:30:23

      צטט: הדב מהיער 2009-07-25 18:07:10

      סלט ירקות, עם קוביות גבינה, קרואסונים פריכים, חמים, עם חמאה, וקפה שחור, לוהט.

      זה מה שצריך. כמו בפרובאנס.

      למה לחשוב על העתיד? למה?

      יופי של פוסט, שרון.

       

      קרפה דיאם?

      אני מאמינה שהרצונות שלנו, השאיפות, הציפיות הם אלו שמניעים אותנו לעבר העתיד וליצירת הווה בעל משמעות. אי אפשר שלא לחשוב על העתיד, אלא אם אתה חי בג'ונגל בהשרדות יומיומית. העתיד הוא עכשיו.

      תודה דב.

       

      כי לפעמים מרוב תכנון העתיד לא חיים את ההווה.

       

       

       

      לרוב

      היה ממש מהנה לקרוא

      תבורכי

        25/7/09 20:25:

      צטט: שרון* 2009-07-25 13:42:42

      צטט: tom s 2009-07-25 13:12:28


      על אהבה אפשרית או בלתי אפשרית לא צריך לדבר,

      היא פשוט שם ( או שלא ) , אותה צריך להרגיש,

      אי אפשר להיות עם מישהי ( במקרה שלי ) ולא לחוש ממנה כלום,

      היגיון ?

      את זה אני משאיר לתשבצים.

       

      א ה ב ה   א פ ש ר י ת ( 5,4 )

       

      השילוב הנכון ביותר לדעתי הוא בין רגש להיגיון. אם מאמינים שאהבה היא גחמת גורל שאין בה שמץ של היגיון וכמו שאתה אומר לא ניתן להשפיע עליה - או שהיא מתרחשת, או שלא אזי, באותה קלות ש"מתאהבים" יכולים גם להתפכח ולהפסיק "לאהוב". החוכמה היא לשלב בין השניים כאשר עולה קונפליקט. אז יש לאזן בין הרגש וההיגיון על מנת להגיע לדרך הנכונה והרצויה. איש איש ודרכו, איש איש ותפישתו.

       

      אהבה היא לא גחמת גורל,

      אין דברים מוחלטים,

      שילוב בין השניים כן,

      כוונתי הייתה שאהבה היא לא הגיונית בלבד,

      לא מתאהבים "כי זה הגיוני" או "נכון".

       

        25/7/09 19:09:

      בעשר השנים האחרונות אני מתקשה לחזות את מה שיקרה לי בעוד עשר דקות......

       

        25/7/09 19:02:

      מסע של חיים

      מחיים עד מוות ועד הפעם הבאה

        25/7/09 18:49:

      צטט: הדב מהיער 2009-07-25 18:34:33

      צטט: שרון* 2009-07-25 18:30:23

      צטט: הדב מהיער 2009-07-25 18:07:10

      סלט ירקות, עם קוביות גבינה, קרואסונים פריכים, חמים, עם חמאה, וקפה שחור, לוהט.

      זה מה שצריך. כמו בפרובאנס.

      למה לחשוב על העתיד? למה?

      יופי של פוסט, שרון.

       

      קרפה דיאם?

      אני מאמינה שהרצונות שלנו, השאיפות, הציפיות הם אלו שמניעים אותנו לעבר העתיד וליצירת הווה בעל משמעות. אי אפשר שלא לחשוב על העתיד, אלא אם אתה חי בג'ונגל בהשרדות יומיומית. העתיד הוא עכשיו.

      תודה דב.

       

      כי לפעמים מרוב תכנון העתיד לא חיים את ההווה.

       

      לטעמי זו קלישאה חסרת משמעות. אין רגע אחד אלא רצף של רגעים. החיים טבעם להשתנות, מרגע לרגע. השינוי הוא דבר נתון ולא לחיות אותו משמעותו למות.

        25/7/09 18:34:

      צטט: שרון* 2009-07-25 18:30:23

      צטט: הדב מהיער 2009-07-25 18:07:10

      סלט ירקות, עם קוביות גבינה, קרואסונים פריכים, חמים, עם חמאה, וקפה שחור, לוהט.

      זה מה שצריך. כמו בפרובאנס.

      למה לחשוב על העתיד? למה?

      יופי של פוסט, שרון.

       

      קרפה דיאם?

      אני מאמינה שהרצונות שלנו, השאיפות, הציפיות הם אלו שמניעים אותנו לעבר העתיד וליצירת הווה בעל משמעות. אי אפשר שלא לחשוב על העתיד, אלא אם אתה חי בג'ונגל בהשרדות יומיומית. העתיד הוא עכשיו.

      תודה דב.

       

      כי לפעמים מרוב תכנון העתיד לא חיים את ההווה.

       

       

        25/7/09 18:30:

      צטט: הדב מהיער 2009-07-25 18:07:10

      סלט ירקות, עם קוביות גבינה, קרואסונים פריכים, חמים, עם חמאה, וקפה שחור, לוהט.

      זה מה שצריך. כמו בפרובאנס.

      למה לחשוב על העתיד? למה?

      יופי של פוסט, שרון.

       

      קרפה דיאם?

      אני מאמינה שהרצונות שלנו, השאיפות, הציפיות הם אלו שמניעים אותנו לעבר העתיד וליצירת הווה בעל משמעות. אי אפשר שלא לחשוב על העתיד, אלא אם אתה חי בג'ונגל בהשרדות יומיומית. העתיד הוא עכשיו.

      תודה דב.

        25/7/09 18:17:

      צטט: קרין ו. 2009-07-25 16:08:15


      פוסט יפה ומדכדך.
      כמו החיים עצמם.
        25/7/09 18:13:

      צטט: מגדל השן 2009-07-25 15:35:31

       

       יכול להיות שכלום לא ודאי, כמו שפרנקלין אמר,

       

      אבל,

      הכל אפשרי בכל זמן נתון.

      אני לא רוצה להרוס את האופטימיות חסרת התקנה במשפט שלך, אבל יש לי הסתייגויות לגביו. נשאיר את זה ככה - אדום, פתוח ואוטופי.

        25/7/09 18:07:

      צטט: שירעד 2009-07-25 15:29:04

      הדבר הראשון שעלה לי לראש 

      כשסיימתי לקרוא את הפוסט המקסים והמנוסח בפשטות מופתית וצלולה הזה שלך

      הוא משפט מתוך שיר של כריס דה ברג:

      It's the classical dilemma between the head and the heart

       

      שמת לב פעם כמה קסם ומשיכה יש בבלתי אפשרי? :)

       

      נורא קל להתעלם מזה, נורא מרתק להתעמת עם זה

      הכי נכון להתאמץ למצוא את האיזון כדי לשלב בין השניים

      שזה סוג של זכייה בג'קפוט במידה וזה אפשרי

       

      מפוארת את

      אלו תקופות שונות בחיים. בעבר הבלתי אפשרי קסם לי מאוד. היום אני לא בשלב של להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. כיום אני מעדיפה להפוך את האפשרי לממשי. חלק מתהליך ההתבגרות.

       

        25/7/09 18:07:

      סלט ירקות, עם קוביות גבינה, קרואסונים פריכים, חמים, עם חמאה, וקפה שחור, לוהט.

      זה מה שצריך. כמו בפרובאנס.

      למה לחשוב על העתיד? למה?

      יופי של פוסט, שרון.

       

        25/7/09 17:58:

      צטט: שרון אבני 2009-07-25 15:54:10

      צטט: שרון* 2009-07-25 15:32:58


       

      אתמול בערב, במסגרת חגיגת יום הולדת לאיש שאינני מכירה, בחרתי לשיר בקריוקי את השיר הבא:  

       

      זה מה שנשאר,
      רק כמה רגעים,
      הרבה בדימיון, מעט בחיים,
      זה מה שנשאר,
      אני מדליק את האור,
      אומר לעצמי, מחר זה מחר,
      מחר היא תחזור,
      זה מה שנשאר.

       

      החיים מתובלים בנגיעות של אושר, השאיפה היא לתדירות גבוהה עד כמה שניתן לרגעי אושר שכאלה. האושר נמצא בדברים הקטנים של היומיום. לפעמים זה מה שנשאר ולמעשה לא צריך יותר מזה.

      אין יותר ראש בקיר. 

       את שרה יכול להיות רגע של אושר, או סבל קיומי...

      :)

       

       

       שילוב של השניים - רגע של אושר עבורי מפגע מוזיקלי סביבתי. 

        25/7/09 16:08:

      פוסט יפה ומדכדך.
        25/7/09 15:54:

      צטט: שרון* 2009-07-25 15:32:58


       

      אתמול בערב, במסגרת חגיגת יום הולדת לאיש שאינני מכירה, בחרתי לשיר בקריוקי את השיר הבא:  

       

      זה מה שנשאר,
      רק כמה רגעים,
      הרבה בדימיון, מעט בחיים,
      זה מה שנשאר,
      אני מדליק את האור,
      אומר לעצמי, מחר זה מחר,
      מחר היא תחזור,
      זה מה שנשאר.

       

      החיים מתובלים בנגיעות של אושר, השאיפה היא לתדירות גבוהה עד כמה שניתן לרגעי אושר שכאלה. האושר נמצא בדברים הקטנים של היומיום. לפעמים זה מה שנשאר ולמעשה לא צריך יותר מזה.

      אין יותר ראש בקיר. 

       את שרה יכול להיות רגע של אושר, או סבל קיומי...

      :)

       

        25/7/09 15:45:

      צטט: ~מיכל~ 2009-07-25 15:13:21

      פרנקלין סיכם את כל שחשבתי בזמן שקראתי את הפוסט.

      אהבתי את ההגשה ואת הטיזינג המחשבתי.

       

       

       

      יש משהו בשיחות מיטה שמעוררות את המחשבה וחושפות לא רק את הגוף אלא גם את הנפש. 

      תודה מיכל.
        25/7/09 15:35:

       

       

       

       

       

      יכול להיות שכלום לא ודאי, כמו שפרנקלין אמר,

      אבל,

      הכל אפשרי בכל זמן נתון.

        25/7/09 15:32:

      צטט: שרון אבני 2009-07-25 15:01:30

      ככה אני אוהב אותך. אפשרי.

       

      מבט נוכח, נטול אשלייה, מעט מגחך על מה חשוב ועל מה לא,

      הרגע במיטה, השיחה ההיא, הספר של מקורמק, התשבץ על אבידן,

      הם היחידים הממשיים, וכן, המוות.

       

      ואז כתבתי שיצרתי תחושה של מוות, הרגע ההוא במיטה הוא החיים

      כולם, והמוות יגיע כשיבוא זמנו. בינתיים להתלבט על סיפורך ולהתענג

      על ארוחת הבוקר, זהו האושר האולטימטיבי היחידי.

       

      ולגבי אהבה? שני אנשים,מזדיינים, אוכלים ארוחת בוקר, תוהים פילוסופית,

      ומבינים שייתכן שיום אחד, ייתכן,ומישהו אחר ישכב לידם ויעשה אותו דבר.

       

      אין יותר ראש בקיר.

       

      אתמול בערב, במסגרת חגיגת יום הולדת לאיש שאינני מכירה, בחרתי לשיר בקריוקי את השיר הבא:  

       

      זה מה שנשאר,
      רק כמה רגעים,
      הרבה בדימיון, מעט בחיים,
      זה מה שנשאר,
      אני מדליק את האור,
      אומר לעצמי, מחר זה מחר,
      מחר היא תחזור,
      זה מה שנשאר.

       

      החיים מתובלים בנגיעות של אושר, השאיפה היא לתדירות גבוהה עד כמה שניתן לרגעי אושר שכאלה. האושר נמצא בדברים הקטנים של היומיום. לפעמים זה מה שנשאר ולמעשה לא צריך יותר מזה.

      אין יותר ראש בקיר. 

        25/7/09 15:29:

      הדבר הראשון שעלה לי לראש 

      כשסיימתי לקרוא את הפוסט המקסים והמנוסח בפשטות מופתית וצלולה הזה שלך

      הוא משפט מתוך שיר של כריס דה ברג:

      It's the classical dilemma between the head and the heart

       

      שמת לב פעם כמה קסם ומשיכה יש בבלתי אפשרי? :)

       

      נורא קל להתעלם מזה, נורא מרתק להתעמת עם זה

      הכי נכון להתאמץ למצוא את האיזון כדי לשלב בין השניים

      שזה סוג של זכייה בג'קפוט במידה וזה אפשרי

       

      מפוארת את

        25/7/09 15:13:

      פרנקלין סיכם את כל שחשבתי בזמן שקראתי את הפוסט.

      אהבתי את ההגשה ואת הטיזינג המחשבתי.

       

       

        25/7/09 15:06:

      ואכתוב גם פה. פוסט פשוט מעולה,

      מגרה ת'מוח, נטול פוזה ואמתי.

      תודה שהגית והיגגת.

        25/7/09 15:01:

      ככה אני אוהב אותך. אפשרי.

       

      מבט נוכח, נטול אשלייה, מעט מגחך על מה חשוב ועל מה לא,

      הרגע במיטה, השיחה ההיא, הספר של מקורמק, התשבץ על אבידן,

      הם היחידים הממשיים, וכן, המוות.

       

      ואז כתבתי שיצרתי תחושה של מוות, הרגע ההוא במיטה הוא החיים

      כולם, והמוות יגיע כשיבוא זמנו. בינתיים להתלבט על סיפורך ולהתענג

      על ארוחת הבוקר, זהו האושר האולטימטיבי היחידי.

       

      ולגבי אהבה? שני אנשים,מזדיינים, אוכלים ארוחת בוקר, תוהים פילוסופית,

      ומבינים שייתכן שיום אחד, ייתכן,ומישהו אחר ישכב לידם ויעשה אותו דבר.

       

      אין יותר ראש בקיר.

        25/7/09 14:53:

      צטט: מולי. 2009-07-25 14:34:09

      צטט: שרון* 2009-07-25 13:44:30

      צטט: forte nina 2009-07-25 13:21:06

      אני אגיד לך שרון ,משהו כמו שאומרים "ממרומי גילי".[לא ממש מרום..אולי מרעום ]

      שאם הייתי יכולה לדמיין את שיגרת חיי בעוד 5 ,10, 15 שנים בכל שלב בחיי

      [ועוד השגרה ה'זעיר בורגנית' שדמיינת] הייתי גם חושבת שעדיף המוות. מופתע

       

       אני בדעתך. הפחד הוא לא מהמוות כמו מעצם הקיום.

       

       

         אוי בנות בנות...אולי נסע ל-"'שדות לוונדר סגולים, ריחניים, אינסופיים. עיירות וכפרים עטורי מזרקות וכיכרות. מרחבי טבע מדהים ביופיו...."(נשדוד בנק אם צריך) ואז, במרחבים האינסופיים אולי נזכה באיזה הארה שתאפשר לנו לצאת מהגוף כיתחשק לנו להרפתקאות ברחבי הגלקסיה, מדי פעם ננחת שוב לכאן להגיד "היי....."

      אני אוהבת... אני לא אוהבת... אוףףף... חם כאן... אברוך... הלך המזגן... יואוו איזה חשבון מים מנופח...

       

      מי מפחד מהמוות מי?  אלו המשימות שעוד לא סיימנו והחשבונות שעוד לא סגרנו.....

       

       

       

      מולי, עיזבי אותך מהכל. בואי נשדוד בנק גם אם לא ממש צריך.

        25/7/09 14:34:

      צטט: שרון* 2009-07-25 13:44:30

      צטט: forte nina 2009-07-25 13:21:06

      אני אגיד לך שרון ,משהו כמו שאומרים "ממרומי גילי".[לא ממש מרום..אולי מרעום ]

      שאם הייתי יכולה לדמיין את שיגרת חיי בעוד 5 ,10, 15 שנים בכל שלב בחיי

      [ועוד השגרה ה'זעיר בורגנית' שדמיינת] הייתי גם חושבת שעדיף המוות. מופתע

       

       אני בדעתך. הפחד הוא לא מהמוות כמו מעצם הקיום.

       

       

         אוי בנות בנות...אולי נסע ל-"'שדות לוונדר סגולים, ריחניים, אינסופיים. עיירות וכפרים עטורי מזרקות וכיכרות. מרחבי טבע מדהים ביופיו...."(נשדוד בנק אם צריך) ואז, במרחבים האינסופיים אולי נזכה באיזה הארה שתאפשר לנו לצאת מהגוף כיתחשק לנו להרפתקאות ברחבי הגלקסיה, מדי פעם ננחת שוב לכאן להגיד "היי....."

      אני אוהבת... אני לא אוהבת... אוףףף... חם כאן... אברוך... הלך המזגן... יואוו איזה חשבון מים מנופח...

       

      מי מפחד מהמוות מי?  אלו המשימות שעוד לא סיימנו והחשבונות שעוד לא סגרנו.....

       

       

        25/7/09 13:44:

      צטט: forte nina 2009-07-25 13:21:06

      אני אגיד לך שרון ,משהו כמו שאומרים "ממרומי גילי".[לא ממש מרום..אולי מרעום ]

      שאם הייתי יכולה לדמיין את שיגרת חיי בעוד 5 ,10, 15 שנים בכל שלב בחיי

      [ועוד השגרה ה'זעיר בורגנית' שדמיינת] הייתי גם חושבת שעדיף המוות. מופתע

       

       אני בדעתך. הפחד הוא לא מהמוות כמו מעצם הקיום.

        25/7/09 13:42:

      צטט: tom s 2009-07-25 13:12:28


      על אהבה אפשרית או בלתי אפשרית לא צריך לדבר,

      היא פשוט שם ( או שלא ) , אותה צריך להרגיש,

      אי אפשר להיות עם מישהי ( במקרה שלי ) ולא לחוש ממנה כלום,

      היגיון ?

      את זה אני משאיר לתשבצים.

       

      א ה ב ה   א פ ש ר י ת ( 5,4 )

       

      השילוב הנכון ביותר לדעתי הוא בין רגש להיגיון. אם מאמינים שאהבה היא גחמת גורל שאין בה שמץ של היגיון וכמו שאתה אומר לא ניתן להשפיע עליה - או שהיא מתרחשת, או שלא אזי, באותה קלות ש"מתאהבים" יכולים גם להתפכח ולהפסיק "לאהוב". החוכמה היא לשלב בין השניים כאשר עולה קונפליקט. אז יש לאזן בין הרגש וההיגיון על מנת להגיע לדרך הנכונה והרצויה. איש איש ודרכו, איש איש ותפישתו.

        25/7/09 13:21:

      אני אגיד לך שרון ,משהו כמו שאומרים "ממרומי גילי".[לא ממש מרום..אולי מרעום ]

      שאם הייתי יכולה לדמיין את שיגרת חיי בעוד 5 ,10, 15 שנים בכל שלב בחיי

      [ועוד השגרה ה'זעיר בורגנית' שדמיינת] הייתי גם חושבת שעדיף המוות. מופתע

       

        25/7/09 13:12:


      על אהבה אפשרית או בלתי אפשרית לא צריך לדבר,

      היא פשוט שם ( או שלא ) , אותה צריך להרגיש,

      אי אפשר להיות עם מישהי ( במקרה שלי ) ולא לחוש ממנה כלום,

      היגיון ?

      את זה אני משאיר לתשבצים.

       

      א ה ב ה   א פ ש ר י ת ( 5,4 )

        25/7/09 13:01:


      הופתעתי לגלות שבנג'מין פרנקלין

      מצטט אותי...

      פרופיל

      שרשירית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין