העתקתי מקום מגורי-לפני שבועיים, למושב -ק"מ ספורים מאותו מקום בו גידלתי את ילדי 14 שנה...

תמיד אמרו לי שהאנרגיות מאוד שונות ממקום למקום וש....משנה מקום-משנה מזל....

אז, ועוד איך!

האנרגיות במקום החדש, אחרות,מאוווררות...כאילו משהו נפתח פתאום והגיעו אלי רק דברים נפלאים...גשם של דברים קסומים...

כשאני קמה בבוקר עם ספל הקפה-אני יוצאת לפרגולה, שם יש לי מרחבים של דשא וחורשת אורנים גדולה ועתיקה.

שפע ציפורים מכל הסוגים מצייצות שירתן ....פשושים,דוכיפת,עורבנים,דרורים ,תוכים ירוקים...יונים צחורות יפות במיוחד...ומה לא? הסוסים והסייחים מהחווה הסמוכה מובלים כל בוקר-לחורשה להמתח את מתיחת הבוקר הראשונה שלהם...הסייחים מדלגים בשמחה סביב אימותיהן.

למרות הימים החמים, הבריזה בחצר הקסומה קיימת ומלטפת. אפילו העציצים שלי שהיו "רדומים" משהו- החלו לפרוח ולהצמיח שפע של פרחים בכתום,ורוד וסגול-לראשונה...מוזר.

השקט שמסביב, הרוגע.שאין לו תחליף.

...בשעות ערב מגיעים תמיד חברים, חברות לבירה קרה - והצחוק ושיחות הנפש הן מנת חלקי יום ביומו...לו הכורסאות הישנות יכלו "לדבר"...

ואז הוא הגיע...מהמרחבים....כמו מתוך אותו גן עדן בו אני חיה. הגיע והתדפק על דלת הזכוכית הגדולה המפרידה בין הסלון למרפסת.

מסתכל בי בעיניו המבקשות...כאילו אומר "הכניסי אותי"....פליייייז- לו רק יכול היה לדבר את שפתי.

כפות ידיו נצמדות לזגוגית השקופה באופן דרמאטי כמשווע להכנס.

ואני מביטה בו חזרה, צוללת לתוך עיניו.

לא! זה לא ייתכן....אני חושבת כמעט בקול רם.

ערב, ערב בעקשנות עוורת-הוא מחזר אחרי פתח ביתי.

צפרדעון בגודל של 5 ס"מ...ירקרק.

"נשקי אותו" אומרות לי חברות.."זה ודאי אותו נסיך"....

:"הוא כל כך מתוק ככה...לא רוצה...שישאר אילנית או יותר נכון אילן...שלא יהפוך לא לנסיך ושלא יעשה לי טובות"...

וכך ערב ערב בעקשנות-הוא נדבק לזגוגית..

ואני כל תפקידי - בזהירות לפתוח הדלת...פן ימעך הנסיך בין שתי הזגוגיות.

לצאת אל הדשא, אל המרחב, אל השקט.