כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    בית עקיבא אריה וייס - ההוגה הנשכח של תל אביב

    2 תגובות   יום שבת, 25/7/09, 22:04


    כמחווה לעיר הולדתי, החוגגת מאה שנים להיווסדה, אתחיל בביתו של הוגה העיר הנשכח – עקיבא אריה וייס.    ביתו של עקיבא אריה וייס, הוא מהבתים הראשונים של תל אביב.  הוא נמצא בהרצל פינת אחד העם, היכן שעד לפני מספר חודשים שכנה מסעדת ז'קו, מסעדה למאכלי ים. 

    עקיבא אריה וייס גדל והתחנך בלודג'.  הוא למד לימודי קודש ולימודים כלליים, ובעקבות אביו, עסק בצורפות ובשענות.  במקביל לעסקיו, עסק וייס גם בפעילות ציונית.  הוא היה פעיל באגודות ציוניות, וניהל את סניף חברת "גאולה" בעירו, שעסקה בגאולת קרקעות בארץ ישראל.  בשנת 1904 החליט וייס שאין זה מספיק להטיף ציונות לאחרים, וכי עליו לבקר בארץ ישראל בעצמו.  במהלך המסע, כאשר עגנה האניה בבירות, שמע וייס לתדהמתו ולצערו על מותו של הרצל.  בזיכרונותיו, כתב וייס שבמהלך הביקור בארץ, הוא ראה חברה שבורה ממות הרצל ומקשיי החיים בארץ ישראל.  במהלך מסע זה הוא חש שעל הציונים להקים עיר עברית בארץ ישראל.  על ידי בניין העיר הראשונה, יורחבו אפשרויות הקליטה של עולים חדשים, שיוכלו לעסוק במקצועותיהם ולהתפרנס בכבוד. 

    עם תום ביקורו בארץ, חזר וייס ללודג' על מנת לחסל את עסקיו, וביוני 1906 שב לארץ מלווה במשפחתו, הפעם על מנת לעלות.  כבר בערב הראשון לבואו, הוא הוזמן על ידי שכנו, דוד סמילנסקי, להצטרף לכינוס של יהודי יפו, שנערך במועדון ישורון שבעיר.  במהלך האסיפה, ביקש וייס את רשות הדיבור, ופרש לפני המתכנסים את חזונו להקמת עיר עברית ראשונה בארץ ישראל.  לאחר דין ודברים התקבלה תוכניתו, ובו במקום נבחר ועד בן חמישה אנשים, שבראשו עמד וייס עצמו.  (שמות ארבעת החברים האחרים היו דב ברגר, יחזקאל סוכובולסקי דנין, יצחק חיותמן ודוד סמילנסקי).  כך החלה את דרכה אגודת אחוזת בית, שיסדה את תל אביב. 

    חשוב לציין שבניגוד לנווה צדק, השכונה היהודית הראשונה, שהוקמה כעשרים שנים לפני תל אביב, וייס לא רצה להקים שכונה שתתבסס על יפו.  וייס רצה להקים עיר חדשה, שתעמוד בפני עצמה.  אחת הפעולות הראשונות שביצע הועד היה חיבור פרוספקט, בו הדגיש וייס שמדובר על יסוד עיר חדשה.  להלן קטעים מתוך הפרוספקט:

    "עלינו לרכוש בהקדם שטח אדמה הגון, שעליו נבנה את הבתים עבורינו.  מקומו צריך להיות בקרבת יפו, ויהווה את העיר העברית הראשונה (הדגשה שלי- ש.כ), בה יגורו עברים במאה אחוזים, בה ידברו עברית, בה ישמרו על הטהרה והנקיון, ולא נלך בדרכי הגויים."

    במה שניתן לתאר ככמעט נבואה ממשיך וייס וכותב:

    "וכמו שהעיר ניו יורק היא מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירינו והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ ישראלית." הפרוספקט מסתיים במשפט "הבה נבנה עיר בארץ ישראל!!!".

    עקיבא אריה וייס עמד בראש הועד במשך ארבע  שנים.  הזדהותו האישית עם הפרוייקט באה לידי ביטוי כאשר רצה לקרוא לביתו אחוזת בית, על שם העיר החדשה שהוא עסק בהקמתה.  עקב התנגדות אישתו, שרה, הוחלט לקרוא לתינוקת אחוזבית, על משקל אליזבת.הועד בראשותו ניהל את קניית השטח הראשוני של תל אביב (כרם ג'באלי), ובכך קבע את מיקומה של העיר תל אביב.  וייס פיקח על עבודות הכנת התשתית (ישור הקרקע, חפירת הבאר הראשונה, חלוקה למגרשים וכד'), ואף ערך את טקס ההגרלה המפורסם, בו הוגרלו על ידי צדפות המגרשים השונים.  טקס זה, שנערך ב- 11.4.1909 נחשב כיום לתאריך יסודה של תל אביב.כשנה לאחר הטקס, בשנת 1910, לא התקבלה תוכניתו של וייס לרכוש אדמות נוספות עבור העיר.  וייס התפטר מהועד, ומעולם לא חזר להציג את מועמדותו. 

     בשנת 1927 שיפץ וייס את ביתו, והוסיף לו קומה שניה.  הוא עצמו עבר לגור בקומה החדשה, והסב את הקומה הראשונה לקומת מסחר.  בשנת 1947 נפטר וייס והוא בן 76.  עד מותו הוא גר בבית שבנה באחוזת בית.  וייס נמנה על המעטים אשר חזו בהצלחה הפנומונלית של מפעל חייהם.  האיש אשר שאף להקים עיר עברית, חזה כיצד השכונה שהקים אכן הפכה לעיר גדולה, ולבירה הכלכלית והתרבותית של הישוב.  אולם אין ספק שעל תחושת הסיפוק והגאווה על הגשמת חלומו, העיבה הידיעה שהרוב המוחלט של תושבי העיר שהקים, כלל לא מודעים לחלקו בייסוד עירם. 

    לאחר מותו של וייס המשיכה לגור במקום ביתו עד לשנות השישים.  בשנות התשעים קנתה חברת "אפריקה ישראל" את הבית והחלה בעבודות שיקום ושימור.  להפתעת רבים התברר שבמהלך השיפוץ לא נהרס הקיר המקורי, אלא מסביבו נבנתה מעטפת.  המעטפת של הקומה הראשונה הוסרה, והיום ניתן לראות את הקיר המקומי, הבנוי לבני מלט.

    הבית מופיע בספרו של נחום גוטמן "עיר קטנה ואנשים בה מעט", כאשר וייס  זועם על שכנו, מר פוליקובסקי, הבונה מולו בית עם פינה ישרה.  וייס טען בלהט  "הנה מולך כבר עומד בית. זוויתו הפונה לשני הרחובות מעוגלת. הגדר שסביב הבית גם כן מעוגלת. וזה יפה. ואתה בונה את שלך מולו... ואינך מעגל פינתו. איזו צורה?".  את סופו של הסיפור לא אגלה לכם, אני ממליץ לכם לקרוא אותו במקור, יחד עם עוד סיפורים נפלאים על תל אביב הקטנה.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/09 07:57:

      תודה, תודה. ברוכים הנמצאים.
        27/7/09 10:07:


      ברוך הבא, אח שלי...

      :)