ביום שישי קניתי צנצנת קפה חדשה.

מגורען, מיובש בהקפאה, יקר, והכי טעים שיש.

 אני לא עשירה גדולה אבל אחד הדברים שאני מרשה לעצמי זה קפה יקר.

 ולמה? כי קפה זה הדבר שפותחים איתו את היום. לכן הוא חייב להיות מוצלח במיוחד. (סוכר חום, אמרתי כבר?)

בתור מי שכמות כוסות הקפה ליום מוגבלת ל-2, משיקולי שינה, צנצנת שכזאת מספיקה אצלי לחודש.

וזה לא המקום לומר את דעתי על מי ששותה קפה שחור.

חלפתי קודם במטבח, והצצתי על צנצנת הקפה. (בקרוב היא תעבור לפריזר לשמור על הארומה)

ואמרתי לה,:

 "היי, צנצנת קפה יקרה, את תבלי פה איזה חודש.

אולי, אם לא קשה לך, תגלי לי קצת מה הולך לקרות בחודש הזה?"

אני לא מאמינה בקוראות בקפה, אבל בתור צנצנת, את אמורה לדעת משהו??"

כל כך הרבה התלבטויות, שאלות, תכניות שחלקן אני עושה וחלקן יעשה הגורל עבורי, והקפה הזה שיילווה אותי, יחווה איתי את הבקרים, את סיפורי הימים הבאים, ויש לי הרגשה שהקפה הזה כבר יודע מה יקרה ביום שבו אקח ממנו את כפית הקפה האחרונה.

היכן היא תהיה? בדירה קטנה באויר הצח הירושלמי? או שאסיים אותה עדיין באויר של בתי הזיקוק?

 האם אכין כוס קפה  אחת או שתיים? ואם שתיים, למי אכין את הכוס השניה?

זו תהיה כוס קפה של בוקר או של אמצע היום?

ואיזו מוזיקה תתנגן ברקע? האם יהיו אלה הימים שמצריכים סיגריה בתוספת? או יהיו ימים רגועים ושלווים?

מה יהיו הנופים,? מי יהיו האנשים,? כמה פרקים חדשים ייכתבו?

צנצנת קפה יקרה, את בסך הכל אחת, וכל כך הרבה שאלות,

תני איזה רמז קטן.