נקודת הג'י
לראות שנית שורות שנכתבו מכבר
הדיו דהה כמעט
ומשהו הצהיב הניר המקמט
וריח של עבר
הוי מגעה הקל, הוי שלטונה הרב
של יד הזכרונות
הנה נתן האות, ואך נתן האות-
והרחוק קרב.
{רחל}
פוסטים פופולאריים
-
באיזה טעם את אוהבת
29/6/09 | 2967 צפיות
-
כשאלות מתרגזות רדיאטורים מתפוצצים
27/2/09 | 2293 צפיות
-
נשיקות
13/9/09 | 3999 צפיות
-
תולה את נעלי הריצה
16/11/08 | 10167 צפיות
-
כשפנדה נוחת בחצר...
4/1/10 | 2175 צפיות
-
הכימהון שהביא לשיגעון
20/8/08 | 2251 צפיות
פוסטים אחרונים
- יום אחד 6/6/11
- נכון.. 2/6/11
- אולי היום... 22/2/10
- טיפה בים 8/2/10
- שלוש תמונות זיכרון 26/1/10
- ספר אנושי 10/1/10
זמניות
הייתי רוצה לדעת לעשות כישופים שרק לפעמים יצליחו שאוכל לצפות כל פעם מחדש
הייתי רוצה לעבור ברחוב ולא להרגיש דבר לא לראות כאבים בטח לא של אחרים
הייתי רוצה להלביש אותי מהבפנים לחוץ אבל אז אשרף מכל מגע חולף {גם כשאעמוד בצל אחר}
הייתי רוצה לעגל את הפינות הדוקרות שלי אבל אז לא יהיו לי הגנות
הייתי רוצה לאחד את הקצוות שלי לפעמים נדמה שהם כלכך רחוקים ולא שומעים את הצעקות
הייתי רוצה להיות מטבע מתגלגל, מסתובב מבלי ליפול על שום צד כי צריך לבחור ואז לתהות על הבחירה שלא נבחרה
הייתי רוצה להיות שקופה יותר קל לבכות כשאת בלתי נראית לזלוג דרך אחרים להזיע את העבר על נייר זכוכית
אני בוחרת כל בוקר מחדש מי אני מבלי לנקות את השאריות מאתמול עם אצבע אני מערבבת את הטעמים את הצבעים
|
תגובות אחרונות
-
שיר_שטוטית
בתגובה על יום אחד
-
ארזעמירן
בתגובה על ספר אנושי
-
שיר_שטוטית
בתגובה על נכון..
-
blue b
בתגובה על אולי היום...
-
ארזעמירן
בתגובה על סקס, שטויות וסודה לשתיה
-
.gandalf.
בתגובה על רומר וגוסיפ
תגובות (79)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבל לא באמת היית רוצה לא לחוש שום דבר
לפעמים כשכואבים רוצים את זה
אבל קשה לי לדמיין מה זה אומר להיות אטום לגמרי
לתחושות של אחרים.
וגם את לא תוכלי, וזה טוב.
ללמד אחרים?
חס וחלילה, חמסה-שום-בצל!
ללמוד את האחרים. אולי ככה זה ברור יותר. ללמוד אנשים, כמו שלומדים שפות. :)
סיפור חיי.
לפעמים נראה לי שלהשלים עם זה מאזן את הכל. להגיד , אני כזאת וזהו. הפגיעות הזו והמקום החשוף הם כמעט קוד גנטי, לכן אני משלימה עם זה שאני קוטבית :-)
לא ממש, יותר לאזן אותם.
החדות תמיד תשאר.
די מדויק..
{אבל זו לא חוכמה}
אתה מגזים, להכשיל גבר זו המשימה הכי קלה בעולם.
לא הצלחתי להבין האם את אוהבת ללמוד מאחרים או ללמד אחרים.
אם ניתן היה רק להביט מהצד, זה היה מצוין, אבל אם את מעורבת ריגשית, הרי שלא ניתן תמיד ליישום.
בכל מקרה תודה על הביקור.
את מדברת על הקהיית רגשות.
אני מכירה את זה .מצד שני...ישנם הרבה דברים ששווים את החדות.
:)
מנסה לחשוב על מצב הרוח שלך שכתבת את זה.
סוער מבפנים, שקט מבחוץ.
מאוד את.
יפה.
איך, איך הוא הצליח?
מה לא עשיתי בסדר? :-)
נפלא ונוגע.
אמנם אני מעדיפה רק ללמוד אחרים,
להביט בהם מהצד שלי,
אבל להישאר עצמי.
אני האדם הכי חצוי שיש!
מה שמקסים שזה מה שאת חושבת.
למה מופתעת?
אם היא מאוד טובה, הדרך שלה מאוד ברורה.
זה מה שנקרא גבר שהוא לא גבר..
{דווקא יש הרבה כאלה}
אוו אוו {ועוד פעם אווו}
את מושלמת.
לגמרי.
וזה מקסים.
אני אומר שמאחורי כל גבר מצליח, עומדת אשה מופתעת...
זה כואב ויקר לטפל בבעיה המגדרית.
ככלל, אין לי בעיה עם אלו המתחברים לצד הנשי שלהם,
יש לי בעיה עם אלו המתנתקים מהצד הגברי שלהם.
מקסים מקסים (ועוד פעם מקסים)
מה פתאום!
אנחנו גם הזיכרונות שלנו.
נדמה שאין להם תפקיד. אבל יש להם משקל נכבד על מי שאנחנו בסופה של דרך.
אם ילד בן שמונה היה כותב את לו הייתי, זה היה נראה בערך כך.
הייתי רוצה שיהיה חופש גדול כל השנה
למרות שזה נורא משעמם לפעמים
הייתי רוצה שיהיה לי רובוט שמכין שיעורים
ולפעמים הולך במקומי לחוגים
הייתי רוצה אמא של כן
פחות של לא.
אחת שקונה לי כל מה שאני רוצה
{במיוחד וובקינז בשלשות}
הייתי רוצה לאכול רק שטויות
ושוקולד
לראות טלויזיה ולשחק במחשב
הלוואי שאמא שלי היתה קונה לי מחשב נייד
הייתי רוצה בית גדול
עם גינה
עם הרבה חדרים ובריכה פרטית
{לזה אפילו אמא שלי מסכימה}
ואיזה כיף לי שיש לי אמא
שמוכנה לגדל בבית את כל החיות
אמא, אם היית אומרת יותר כן
היית מושלמת
אי אפשר להתכחש לעובדה שנעליים ונשים זה משהו בלתי נפרד.
ולכן הרבה יותר סביר שלאישה יש חמישים זוגות ולגבר אולי שש.
אני לא מקבעת את העובדות...אני רק כותבת על העובדות.
אני שמחה לפחות שאתה בוחר את הנעליים שלך בעצמך, יש גברים שלא.{ אוי יצא לי עוד משפט כזה}
ארון נעליים של אישה? התפלק לך משפט מקבע-סטריוטיפים...(אבוי)
ובכל זאת - אין לי ארון נעליים בכלל. הן מסודרות מסביב-סביב לחדר, ומדובר בבחירה הדדית. כל יום מחדש - אני בוחר בהן, והן בי.
(ו- לרוב אני מוצא אותה אחת, או מוצא אותה אחת)
זה הולך עם המשפט שמאחורי כל גבר מצליח יש אישה. ואישה מאוד מאוד אסרטיבית.
אם לא הייתי מכירה אותך קצת, הייתי אומרת שחטפת קריזה.
אבל את כלכך חיננית ככה.
אני רוצה זנב שסופח נוזלים.
זו תיאוריה שאנשים הצליחו ליישם.
מצרפת משהו שקיבלתי במייל:
אז הנה משהו נחמד על כוחן של נשים :הילארי וביל קלינטון נסעו במכוניתם ועצרו בתחנת דלק.
בעודם מתדלקים, הילארי שמה לב שהעובד בתחנה הוא חבר מימי התיכון.
היא יוצאת לומר לו שלום, והם מתחבקים ומעלים זיכרונות מימים עברו.
כשהם ממשיכים בנסיעתם ביל אומר להילארי:" תראי איזו בת מזל את. אם היית
מתחתנת איתו, היית היום אשתו של מתדלק בתחנת דלק".
הילארי מחייכת אליו ואומרת לו: "לא יקירי, אם הייתי מתחתנת איתו,
הוא היה נשיא ארצות הברית".
יש תאוריה (שלי) שאומרת שמה שכתבת זה שטויות במיץ עגבניות.
מי בוחר את החיים שלו???
לפחות 50% מהחיים זה דברים שאין לך שום שליטה עליהם.
מה ש"אנחנו רוצים להיות" נבלם לפעמים בגלל ארועים,זכרונות,צלקות ופצעים,מגבלות פיזיות או נפשיות,
או סתם גורל בריא.
כח הרצון זו חיה נחמדה,
אבל גם לה יש רק 4 רגליים
ומקסימום זנב בשביל לגרש את הזבובים.
מעלות רבות לך.
לגבי הנעליים, אני בטוחה שאלה הפומה ההם מהסידרה המוגבלת.
אתה בוחר כל בוקר את אותו זוג?
או שאתה גבר עם ארון נעליים של אישה?
אני יודע לעשות כשפים, רק קורא לזה בשם אחר.
מה שמר וחמוץ - מיותר, אני מסלק אותו כבר מהיום (לא מחכה שיהיה לאתמול)
ולבחור את עצמי פעם בחודש - נראה לי מספיק. כל יום-כל יום, זה טרחני, גוזל ימ-בה זמן ומגדיל סיכויים לשגות בבחירה.
(רק נעליים אני בוחר כל יום מחדש)
וולקאם.
ותודה.
ידעתי שתבין.
מגדרית זה משהו שניתן לטפל בו.
איזה יופי של פוסט
והסיום נפלא עוד יותר
*
תודה
נויה
אההה, הבנתי.
טוב, אבל זו סתם היתה אטימות מגדרית :-)
גמאת. לגמרי.
לא!
אמרת שהיית רוצה להיות אטום לפעמים. השקדייה אמרה שגם היא
ואני אמרתי שאני מבינה אותך. ומבינה אותה.{גם אותך =אותה}
אני משלמת בהרבה שעות שינה וכאבי לב ופנטום ועוד כאלה..אבל בגלל שהם נחרטים בי אחד אחד, אני לא שוכחת לעולם.
את שיר השירים. את.
"אבל בסופו של בוקר אני בוחרת את עצמי כל פעם מחדש. זו ההשלמה.
ואני לא מסלקת טעמים של אתמול גם אם היו מרים, חמוצים, חריפים."
מקסימה את!
פספסתי משהו?
וולרי,
כתבת:
מי אני
מבלי לנקות את השאריות
מאתמול
עם אצבע אני מערבבת את הטעמים
את הצבעים
יש אנשים שמשלמים הרבה כסף, בשביל לקבל את התובנה הזאת.
אני זכיתי בך. קיבלתי ממך בתודה עמוקה...
אני אאמץ את התגובה הזאת ולו משום שזה נותן לי לגיטימציה לחבק את גללי האבק בפינות :)))
וגם בגלל שהאדומה הזאתי נורא חכמה:)
וגם בגלל שהשאריות ממך הן גורמה יחסית למרבית האנשים.
ראייג' באנגלית= זעם זעם באנגלית= אני
הקוף שלך לא המציא את הגלגל.
אבל במחשבה שניה לשבת כל היום בבית ולראות ערוץ הטבע, נשמע לי לא רע בכלל.
אני לא עושה פיפי - רק פעם ביום.
כן בדיוק.
בסוף את תצטרכי למצוא זמן לטעום בעצמך.
חחחחחח מה פתאום!
את עושה פיפי כל פעם שאת מתרגשת או עצובה?
את אוהבת לשבת בבית כל היום ולראות ערוץ הטבע?
את עוד מלא דברים מעפנים?
השאריות הללו מאתמול שאת לא מנקה נדמה לרגע שהם כמו גללי אבק שמצטברים בפינות.
אבל זה לא ככה.
הן תמונות קטנות וממוסגרות שמקשטות את הקירות וזורקות צבע.
לבחור כל בוקר מחדש, את עצמך, את החיים, את הדרך.
ככה בדיוק, מותק.
גם אותך!
אני מבינה אותך. גם אני הייתי רוצה.
אני בעצמי ראייג'ית טבעית.
עם כל התוספות.
לפעמים מצליחה ולפעמים לא.
אני שמחה על הלא כמעט כמו על הכן.
הבית האחרון, הוא ההשלמה.
גם אם לפעמים לא ממש שלמים עם מה שיש.
מותר...
{...}
אין כמו דחיית סיפוקים.
הכי טוב ככה.
אנחנו עוד נחזור לימי השבטיות הנשית.
גמאני!הייתי רוצה לחזור ולהיות שוב אטום.
רק קצת, כדי לנוח.
רק תעשי לעצמך טובה אחת
אף פעם אל תהיי ראג'!
דווקא לי יש הרגשה שלפעמים את מצליחה מה שרוצה.
הבית האחרון הקפיץ את קודמיו לקומת הפנטהאוס התודעתי שלך. מקסים.
הייתי רוצה להגיב הרגע, אבל חייבת לדחות לאחר כך.
הייתי רוצה שתשארי כמו שאת
כי ככה אני אוהבת אותך . באמת באמת.
i am an angel dear
כן תארתי לעצמי שתקבלי צמרמורת בכל הגוף.
אבל המחשבה משעשעת.
ורודה???
(אני אחוזת פלצות כאן, אפרופו פחד. ורוד!)
אני רוצה לראות אותך בשמלה ורודה
זו תהיה פארטי סופרייז.
ואל, ואל, ואל.... אל תהיי פארטי פופר :-)
(ברור שאני איתך, אני סתם צינית)
לימלים, התחשלות זה לבני אדם, איך דרך טובה יותר מאשר לשחות בביצה.
פחד, דווקא איתו אין לי יחסי שכנות טובים. אני לא אוהבת לפחד, זה מקבע אותך במקום.
אצלך השחור הוא השחור החדש.
עזבי, התחשלות זה ללוזרים.
פחד זה השחור החדש.
(ביזבזתי את הכוכב על התמונה המאאאמת החדשה שלך, אבל היה שווה)
שנים הייתי לבושה מהפנים לחוץ, זה מחשל אותך
היום גם אם אני רוצה זה לא מתאפשר, בגלל הפחד.
אקונומיקה אולי תלבין את הכבד, אבל לכי תמצאי כבד חדש אחרי שהתרגלתי לשלי.
אכן, בכל בוקר אחרי הערבוב אני טועמת את עצמי ויודעת איך היום שלי יראה.
יודעת עם כדאי להוסיף קצת סוכר או לימון לאיזון.
{קצת נזהרת עם המלח}
להתלבש מהבפנים לחוץ?
משוגעת, לשתות אקונומיקה כבר נשמע לי פחות מכאיב.
טוב , נתפסתי איכשהו על השורה התחתונה -
לערבב עם אצבע ... מה יש לומר ?!
קי נוח
בלי קונסטרוקציות מורכבות , ככה על הפשוט
אין יותר פונקציונאלי מזה במיידי :)
אני מודעת לחוסר יכולת.
אני לא יודעת לעשות כשפים
וגם מרגישה את הכאב של האחר
לא יודעת לבכות ולהיות שקופה
אני קצת קוצנית
הלוואי שיכולתי ללבוש אותי מהחוץ לפנים
אני מאוד החלטית, הלוואי שהייתי קצת פחות.
אבל בסופו של בוקר אני בוחרת את עצמי כל פעם מחדש. זו ההשלמה.
ואני לא מסלקת טעמים של אתמול גם אם היו מרים, חמוצים, חריפים.
כאשר את במודעות זה יותר קל.
במקום הייתי רוצה..... אני יודעת...
לא ממש.
מהורהרת, לומדת, חושבת, מרגישה.
מנסה להשלים עם דברים שאני רוצה ולא יהיו.
מבינה שצריך לסיים לפני שיוצאים שוב ל"מסע"
חשבון כזה.
יותר מידי משוואות נעלמות.
זו תאוריה לא מדויקת.
כי אנחנו רוצים להיות לפעמים הרבה דברים שאנחנו לא.
אבל תמיד טוב שיש את השאיפה הזו, הצורך הזה להתקדם, ללמוד, לראות, לטעום.
אבל חשוב ללמוד לחיות עם היש, מותר לחלום.
בסופו של יום כדאי להנות מהיש הזה, כי לאותו יום זה הכי הרבה שיכולת לקבל. מחר יכול להיות אחרת, הדברים משתנים, החיים מפתיעים, דברים באים והולכים.
צריך ללמוד להיפרד, לא רק מאנשים גם מדברים.
אני עושה חשבון נפש כמעט כל לילה. לא תמיד אני בפלוס.
הייתי רוצה להיות הרבה פעמים כל מיני אחרים..רק לכמה ימים ולחזור.
ללמוד דרך עיניים של אחר לאהוב את מה שיש. כי זה כל מה שיש. וזה המון.
*
}{שטוטי
שוב למטה?
יש תיאוריה שאומרת שאנו בדיוק כמו
שאנו רוצים להיות - מה דעתך?
לכוח הרצון השמיים הם הגבול.
הייתי רוצה להיות פעם אחת מישהי אחרת *