צטט: Guinevere 2009-07-26 02:57:11

רק חסר שתוסיף סעיפים כמו
"נסו להימנע מלפרסם כל אמרה או קשקוש העולה לכם לראש, אלא אם אתם מסוגלים לנסחו לפוסט עם תוכן סביר"
"נסו להישאר בגוף הפוסט בפונט בגודל ברירת המחדל, תעלו לגודל 14 רק במקרים מיוחדים - כך אגב גם לגבי המגיבים"
"השימוש בתמונות ובצבעי פונט שונים אפשרי, אבל אנא מכם. השאירו קצת צבע לאחרים"
ובמחי יד הורדת לפחות רבע מהפוסטים בקפה.

ומצד שני, עובדה שלרבים מאלה קהל לא קטן. דבר שקל למדוד בקפה דרך כניסות, תגובות (אפילו אם סתמיות) והמון כוכבים. זאת למשל בניגוד לבלוג האיכותי שלך שמקבל רייטיניג מתאים. כלומר בסדר, אבל לא מזהיר. וכאשר יש רייטינג ואין מניעה מדוע שמישהו יפסיק?

 כשהתחלתי את דרכי פה , אמרו לי לכתוב בפונט 14. למה? למען כבדי הראייה.

הדבר האחרון שרציתי היה שמייד עם תחילת חיי הוירטואליים הם יקופדו בגלל האשמות שווא בחוסר רגישות. מה גם שאני כבד שמיעה בעצמי.

אז הגדלתי. בשקל תשעים. והיום כבר קשה להיגמל.

 

יפה מאוד

כוכב.

טוויטר אינו חיה כי אם ציפור קטנה ותמימה למראה

אך בעלת תיאבון גדול וקצב גדילה פנומנלי

הציפור ניזונה בעיקר מזמנם החופשי (ושאינו חופשי) של אלה הבוחרים לאמץ אותה

בהדרגה היא זוללת מנות גדלות והולכותשל המזון האהוב עליה

ומפרישה כמויות גדלות והולכות של שטויות ומשפטים חסרי פשר

יש הטוענים כי נבירה סבלנית וזהירה בהפרשותיה של הציפור תגלה לא מעט משפטי חוכמה 

וכן חדשות מלהיבות וידיעות מרעישות

על כך עונים המלעיזים כי על פי התאוריה, אם נושיב אין סוף קופים אל מול מכונות כתיבה

אחד מהם יקליד, לגמרי במקרה, את "מלחמה ושלום".

לקריאה נוספת

אנשים לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות......

 

(חתולים אני מבין אבל טוויטר? זו גם חיה?)

כשאני מעלה תמונות של החתול שלי אני בעצם מצהיר שהוא האמת הכי יציבה שאני מכיר, אני נותן לו להתבטא בעצמו ולא מביים אותו, אני לא מסתיר את העובדה שאני מנסה למכור אותו ואני בהחלט מוכן לקבל ביקורות עליו.

האמינות חשובה לי...

 גם כשאני סתם קופץ למכולת.

 

שלום, כבלוגרית שלמדה עיתונות (לא באריכות, אלא קורס במכללה לפני עידן ועידנים), אני חושבת שיש כאן כללים חשובים ויותר מכך, פתח לדיון חשוב. אני מסכימה עם הדברים, אני חושבת שחשוב אפילו ללמדם כפי שמלמדים רת כללי האתיקה העיתונאית...

אבל עד שיהיה בידינו "תעודת בלוגר" ונשתתף ב"מסיבת בלוגרים", הייתי רוצה להוסיף שני דברים:

לדעתי חשוב גם לציין לא רק מתי התוכן הוא מסחרי והבלוגר קיבל תשלום, אלא מתי קיבל כל תמורה בעבור כתיבתו, גם אם זה הזמנה למסעדה בעבור כתיבת ביקורת, גם אם זה הזמנה לסופש זוגי בעבור חוות דעת על שמפו. זה נקרא "גילוי נאות".

ובזמן שהבלוגרים מתחילים לקחת עצמם ברצינות, הייתי שמחה אם גם עורכי האתרים היו לוקחים את הבלוגרים ברצינות,

בסך הכל האתר שלהם מבוסס בעיקר על תוכן גולשים ואולי כדאי לתגמל יותר מכוכבים וסיפוק עצמי. היה נחמד אם היו בוחרים בלוגרים מובלים ומתגמלים אותם כעיתונאים מן השורה השנייה בצד.

תודה על ההקשבה. דעתכם? (ונעבור לכתבינו...)

סדרת פוסטים משובחת, אורן.

כבלוגר אני משתדל מאוד לעמוד בקוד האתי שהצבת, גם אם לא ניסחתי לי אותו כך לפני שהתחלתי לכתוב, ולמרות שכתיבה כזו דורשת משאבים רבים. בעיני זה הבסיס ליצירה של בלוג מקצועי, כזה שנתפס כאמין ורציני על-ידי קוראיו. לא לפעול כך פועל, בטווח הארוך, נגד האינטרס העיקרי של בלוג כזה - לצבור קהל קוראים מקצועי קבוע. כשהתוכן איכותי, רציני, מקצועי, אמין וכו', הקורא יחזור לבקר שוב. כשהוא לא כזה, גם אם הוא סקסי, פרובוקטיבי, סקופי, מפתיע, וגם אם קוראים רבים יגיעו אליו, ההשפעה שלו על הקוראים תהיה קטנה יותר, כי הם לא יסמכו על מה שכתוב בו.

 

בניה של בלוג מקצועי זו עבודה קשה מאוד, כך למדתי ב-5 החודשים שבהם אני כותב את "פשוט. שימושי". היא גם מעניינת, מרתקת אפילו, כי היסודיות שנדרשת בכתיבה חושפת אותי בכל פוסט למידע חדש, ובכך מרחיבה את הידע שלי בתחום. אבל זה לוקח כל-כך הרבה זמן... עדיין, אני לא מוותר עליה, גם בגלל ההנאה שבתהליך, אבל בעיקר מתוך האמונה שמה שכתבתי בפיסקה הקודמת נכון 

 

 

כללי זהב ראוים וטובים.

                            

למרבה הצער, חלק לא מבוטל מקוראי הקפה - אלה שיצלחו את ההלם של פוסט בלי תמונה (כמו שאני נוהג להעלות) - פשוט לא מיישמים את הכללים הללו, שכאמור, חרף פשטותם, הם הגיוניים ונכונים.

                                          

אולי כי הם קוראים פוסטים שורה כן שתיים לא ואז כותבים חיבוקי, את/ה גדול/ה, שמים ציור כוכב ירוק (שבעל/ת הדבר לא יטעה בהבנה מנין צמח לו אותו כוכב מס' 1367) ועוברים בצהלה לפוסט הבא.

עדיף להגיד מאשר לשתוק, אבל עדיף לשתוק מאשר לצעוק

 

 

במשחק "דילמת האסיר" המוני. אם כולנו נשחק "בוגד", כולנו נפסיד. אם נדע לשתף פעולה, נפסיד קצת ונרוויח הרבה.

 

>>קודם המאטפורה של דילמת האסיר מתורת המשחקים היא במקום לדעתי, אבל הההגדרה של מה זה בלוג הורחבה כ"כ כך שקשה מאוד להכיל עליה איזשהוא קוד אתי ככלל.

 

מכוון אחד: techcrunch הוא לדעתי מדיום עיתונאי לכל דבר וככזה חל עליו קוד אתי. הנה אפילו הסקר אומר שרוב המגיבים חושבים שהוא שגה מבחינה אתית (אני מניח שרק הקוראים שלו טרחו להגיב ולכן כדאי לטקראנצ' לקחת את זה לתשומת ליבם)

 

מכוון שני: "בלוג אישי" באתר דה-מרקר בהרבה מקרים די דומה לבלוג במובן המקורי של המילה, כלומר וב לוג (web log) וככזה פונטים ורודים 18 הם כנראה (למצער) במקומם, זה מדיום שדומה יותר ל"אתרי הכרות" ומשום כך  -בנוי לענות על השאלה "מי אני" (ובהרבה מקרים "מי הייתי רוצה להיות") במובן היחצ"ני שלה מאשר על השאלות המוסריות-פילוסופיות  "איך העולם עובד"ו"איך העולם צריך לעבוד".

 

מכוון שלישי: כנראה שהרשתות החברתיות והמאש-אפ שלהם עם פלטפורמות בלוגים בולעות לאיטן את האינטרנט כולו (הנה הבהרה ברוח הדברים שלך: זו היפותזה שלי שלא טרחתי לעגן באיזשהוא מחקר כמותי). היום אנשים לא נכנסים "לאינטרנט" הם נכנסים "לפייסבוק" בעיקר סניף שעות הפנאי. ולכן כל התוכן עובר "בלוגזציה" ו"חברות-רשתי" (R).

 

כאמור מכוון שיש כמה סוגים של בלוגים שונים מאוד אחד מן השני קשה מאוד להגיד שהם חייבים באתיקה עיתונאית (או "בלוגית"). כללי נימוס ציבוריים מצד שני זה הכרח בכל מדיום פומבי.

 

 

 

 

 

צטט: oritb 2009-07-26 08:30:49

ניסיון מעניין וחשוב...אם כי קצת מגלומני ומעט תמים, לא?

ובכל זאת - הייתי מנסה לעבור קצת לפרקטיקה, ולהוסיף דוגמאות ממשיות להפרדות שהצעת בין דיעה לידיעה, בין תוכן מסחרי לאישי - בפועל זה ממש לא טריוויאלי ובעיקר מנוגד לאינטרסים של הכותבים, בהרבה מקרים.

שיהיה בהצלחה!

אורית.

מגלומני זה השם האמצעי שלי (אבל אל תתרגשי מזה, אני מחליף שם אמצעי בקצב שישראל מחליפה ראשי ממשלה).

מצטער, בקשר לדוגמאות אני לא אספיק כרגע. אני כן יכול להתחיל מעצמי (מגלומן או לא?). אני כותב כאן בין היתר כמומחה לשימושיות ולחוויית משתמש. יש לי שלוש מטרות בכך, שתיים מהן מסחריות באופן ישיר והשלישית באופן עקיף:

א. הגברת המודעות לתחום והרחבת הדיון בו (יצירת שוק)

ב. קידום התדמית האישית שלי כמומחה בתחום (אני לא מחפש עבודה, אבל תמיד כדאי להשאר במודעות)

ג.  ניהול דיון לצורך העמקת והרחבת הידע האישי, בין אם זה במפגש עם אנשי מיקצוע נוספים ובין אם בדיון עם אוכלוסיית ה"משתמשים" (אנשי שימושיות משתמשים במושג משתמשים במשמעות שונה מזאת של עובדים סוציאליים. וסליחה על כל ה"שין").

שלושת המטרות האלה צריכות להיות גלויות לקוראים שלי.

אבל מה שחשוב יותר הוא שכאשר אני כותב על מוצר IT מסויים (אתר אינטרנט, תוכנה, טלפון סלולרי...) אני עושה זאת מתוך עיניו של מומחה לחוויית משתמש. אם אי פעם אכתוב על מוצר שיש לי קשר מסחרי אליו או אל המתחרים שלו, או שהיה לי בעבר, אהיה חייב להציג זאת באופן גלוי וברור.

ובכל שאר הפוסטים שלי. אלה שבהם אני סתם מביע את דעתי כהדיוט, מין הראוי שאציין במפורש שזו סתם דעתי כהדיוט. זה נשמע אולי מוגזם ומיותר, אבל אני חושב שבמבט על התמונה הגדולה, ועוד יותר מכך, מבט מפוכך לעתיד, זה נראה הרבה פחות מוגזם.

 

צטט: ccccccccccc 2009-07-26 06:44:40

כל זה טוב ויפה

אבל, בלוגרים הם לא עיתונאים

כל מה שהם כותבים צריך להיות תחת הכותרת

תוכן אישי

אין צורך בקוד אתי , מעבר לזה שקיים עד היום

הקוראים יחליטו אם מה שנכתב אמין וטוב בעיניהם

והרייטינג יהיה בהתאם

 

אם בלוגרים הם לא עיתונאים, ועיתונאים עוד מעט גם לא יהיו עיתונאים (הם יחפשו עבודה אחרת) ויש אומרים שכבר עכשיו הם לא משהו... אז מי יעשה את העבודה המלוכלכת ומיגעת של דיווח אמין על המציאות ופרשנות הוגנת ורצינית שלה? מי יתן לנו את המידע לו אנו זקוקים כדי לקיים חברה דמוקרטית בריאה?

אני מסכים שלא כל הבלוגרים צריכים קוד אתי, ושוב, הפוסט הזה הוא האחרון (?) בסדרה של שלושה. הכוונה כאן היא לבלוגים שמתיימרים לגעת בתחומי הדיווח והפרשנות. בארץ יש עדיין מעט מאוד בלוגים שעוסקים בדיווח. פרשנים לא חסר כאן, כולל עבדך הנאמן (לעצמו, וגם זה בקושי).

הקוראים בהחלט יחליטו, אבל אני לא חושב שהם יחליטו מה אמין וטוב בעיניהם. אמין וטוב זה שמות של חנונים. הילדים המאגניבים נקראים "מרגש", "מצחיק", "מסעיר" ו"ציצים". ושוב, אין לי בעיה עם זה כל עוד מדובר בשירים, הגיגים ושאר ירקות שאכן נכנסות תחת (ללא כוונת כפל משמעות) כותרת "תכנים אישיים", אבל כאשר אנו עוסקים בחומרים מהם בנויה החברה שלנו ושעליהם אנחנו אמורים להחליט ביחד (דמוקרטיה, זוכרת?) מין הראוי שניקח מעט יותר אחריות.

אני מבקש להתייחס לפוסט הזה בקונטקסט שבו הוא נכתב, כחלק מראייה כוללת של בעיית הדיווח בחברה המערבית ולא כנסיון להטיף מוסר או לתקן את עולם הבלוגים כולו.

מתישהו בעתיד, ורצוי שלא העתיד הרחוק, אנחנו נצטרך להשיב לעצמנו את האמצעים לחקור את המציאות ולהפיץ את המידע הזה באופן אמין. יתכן שזה כלל לא התפקיד של הבלוגים ושאני סתם נטפל אליהם (אלינו). עד לא מזמן זה היה התפקיד של העיתונאים (ושל המדענים, אבל זו כבר אופרה אחרת). כוונתי כאן היתה להראות שהעיתונים כבר לא ממש מלאים את התפקיד הזה, ושזה לא רק אשמתם. במובנים רבים, הבלוגים נטלו חלק מהתפקידים של העיתונות, גם אם בארץ עוד פחות מרגישים בכך. אבל העיניים שקוראות את הבלוג שלך ושלי, עושות את זה בסופו של דבר על חשבון קריאת עיתון/צפיה בחדשות/קריאת ספר. אם אנחנו רוצים להנות מפרי הדעה, כדאי שנדע שבאה אתו אחריות גדולה. "בזעת אפך תאכל פרשנות"., 

צטט: Guinevere 2009-07-26 02:57:11

רק חסר שתוסיף סעיפים כמו
"נסו להימנע מלפרסם כל אמרה או קשקוש העולה לכם לראש, אלא אם אתם מסוגלים לנסחו לפוסט עם תוכן סביר"
"נסו להישאר בגוף הפוסט בפונט בגודל ברירת המחדל, תעלו לגודל 14 רק במקרים מיוחדים - כך אגב גם לגבי המגיבים"
"השימוש בתמונות ובצבעי פונט שונים אפשרי, אבל אנא מכם. השאירו קצת צבע לאחרים"
ובמחי יד הורדת לפחות רבע מהפוסטים בקפה.

ומצד שני, עובדה שלרבים מאלה קהל לא קטן. דבר שקל למדוד בקפה דרך כניסות, תגובות (אפילו אם סתמיות) והמון כוכבים. זאת למשל בניגוד לבלוג האיכותי שלך שמקבל רייטיניג מתאים. כלומר בסדר, אבל לא מזהיר. וכאשר יש רייטינג ואין מניעה מדוע שמישהו יפסיק?

הכלל הראשון שאת מציעה בהחלט ראוי להכלל בקוד האתי של בלוגים שמתיימרים לתת דיווח ופרשנות. הקפדה על רמה מקצועית נאותה. בהחלט ראוי לציון, גם אם בניסוח עדין יותר :)

השניים האחרים עוסקים יותר באסטתיקה ושימושיות. מאחר ושימושיות היא (לפחות בתאוריה) תחום ההתמחות שלי, אולי עוד אכתוב על "רצוי ולא רצוי בעיצוב בלוג ותגובות". אבל אני לא בטוח שאלה כללים אתיים.

 

לגבי שאלת הפופולריות, מאחר ואני יודע שקראת את הפוסט הקודם, את ודאי רואה את דמיון למה שקרה לעיתונים. אם עיתון מסויים זוכה לפופולריות (והכנסות יפות) גם כאשר איכות הכתבות יורדת, מספר המקורות יורד, הפרשנים סיימו תיכון... מדוע שיטרח על איכות?

זהו תהליך של מעגל אכזרי. תמיד יהיה מישהו שיספק תוכן מהר יותר, נוצץ יותר, פרובוקטיבי יותר... ואז תאבד את הבכורה. לא יעבור הרבה זמן עד שנמצא את עצמנו כותבים פוסטים של שורה או שתיים ומתחרים מי צועק הכי חזק ולמי יש הכי הרבה קהל.

אה, בעצם...

עכשיו תראי, הקפה משמש אנשים שונים למטרות שונות. אם מישהו רוצה להשתמש בבלוג כדי לכתוב על החתול שלו, אין לי כל כוונה לנסות אפילו להכיל עליו סטנדרטים של איכות או כללי אתיקה. אבל ברגע שאתה מתיימר לכתוב דיווח, ניתוח, פרשנות, דעת מומחה... כדאי שתתייחס ברצינות לעצמך ולקוראים שלך. נכון שזה רק בלוג, אבל מצד שני, זה בלוג. אנשים קוראים את זה. קחו אחריות.

 

צטט: Guinevere 2009-07-26 02:57:11

רק חסר שתוסיף סעיפים כמו
"נסו להימנע מלפרסם כל אמרה או קשקוש העולה לכם לראש, אלא אם אתם מסוגלים לנסחו לפוסט עם תוכן סביר"
"נסו להישאר בגוף הפוסט בפונט בגודל ברירת המחדל, תעלו לגודל 14 רק במקרים מיוחדים - כך אגב גם לגבי המגיבים"
"השימוש בתמונות ובצבעי פונט שונים אפשרי, אבל אנא מכם. השאירו קצת צבע לאחרים"
ובמחי יד הורדת לפחות רבע מהפוסטים בקפה.

ומצד שני, עובדה שלרבים מאלה קהל לא קטן. דבר שקל למדוד בקפה דרך כניסות, תגובות (אפילו אם סתמיות) והמון כוכבים. זאת למשל בניגוד לבלוג האיכותי שלך שמקבל רייטיניג מתאים. כלומר בסדר, אבל לא מזהיר. וכאשר יש רייטינג ואין מניעה מדוע שמישהו יפסיק?

הכלל הראשון שאת מציעה בהחלט ראוי להכלל בקוד האתי של בלוגים שמתיימרים לתת דיווח ופרשנות. הקפדה על רמה מקצועית נאותה. בהחלט ראוי לציון, גם אם בניסוח עדין יותר :)

השניים האחרים עוסקים יותר באסטתיקה ושימושיות. מאחר ושימושיות היא (לפחות בתאוריה) תחום ההתמחות שלי, אולי עוד אכתוב על "רצוי ולא רצוי בעיצוב בלוג ותגובות". אבל אני לא בטוח שאלה כללים אתיים.

 

לגבי שאלת הפופולריות, מאחר ואני יודע שקראת את הפוסט הקודם, את ודאי רואה את דמיון למה שקרה לעיתונים. אם עיתון מסויים זוכה לפופולריות (והכנסות יפות) גם כאשר איכות הכתבות יורדת, מספר המקורות יורד, הפרשנים סיימו תיכון... מדוע שיטרח על איכות?

זהו תהליך של מעגל אכזרי. תמיד יהיה מישהו שיספק תוכן מהר יותר, נוצץ יותר, פרובוקטיבי יותר... ואז תאבד את הבכורה. לא יעבור הרבה זמן עד שנמצא את עצמנו כותבים פוסטים של שורה או שתיים ומתחרים מי צועק הכי חזק ולמי יש הכי הרבה קהל.

אה, בעצם...

עכשיו תראי, הקפה משמש אנשים שונים למטרות שונות. אם מישהו רוצה להשתמש בבלוג כדי לכתוב על החתול שלו, אין לי כל כוונה לנסות אפילו להכיל עליו סטנדרטים של איכות או כללי אתיקה. אבל ברגע שאתה מתיימר לכתוב דיווח, ניתוח, פרשנות, דעת מומחה... כדאי שתתייחס ברצינות לעצמך ולקוראים שלך. נכון שזה רק בלוג, אבל מצד שני, זה בלוג. אנשים קוראים את זה. קחו אחריות.

ניסיון מעניין וחשוב...אם כי קצת מגלומני ומעט תמים, לא?

ובכל זאת - הייתי מנסה לעבור קצת לפרקטיקה, ולהוסיף דוגמאות ממשיות להפרדות שהצעת בין דיעה לידיעה, בין תוכן מסחרי לאישי - בפועל זה ממש לא טריוויאלי ובעיקר מנוגד לאינטרסים של הכותבים, בהרבה מקרים.

שיהיה בהצלחה!

אורית.

צטט: flicker 2009-07-26 02:55:35

מעניין, אני חושבת בניגוד לך שבגלל המיידיות שהפלטפורמה מאפשרת, היא מתאימה.

 

למה לדעתך היא לא? ואם לא, כאן אז איפה כן?

אני חושב שהתשובה לכך נמצאת בחלקה גם בתגובות של Guinevere וגברת c.

ראשית הקפה הוא פלטפורמה רב גונית. אנשים משתמשים בו כדי לכתוב ולהציג שירה, הגיגים, צילומים, איורים, דעות, פרשנות, פירסומת, היכרויות...

זה אומר שיהיה קשה מאוד להגיע למכנה משותף עם כל כך הרבה אינטרסים שונים. (לא בלתי אפשרי, אבל קשה). וכמו במקרים אחרים, ככל שהאינטרסים רבים יותר המכנה המשותף יצטרך להיות רחב יותר ולכן פחות עמוק.

שנית, אני מתייחס כאן יותר לסוג מסויים של בלוגים. אלה שמנסים לתת סקירה/ פרשנות/ דיווח של נושאים מקצועיים או אף של נושאים כלליים כגון אקטואליה ופוליטיקה. הבלוגים האלה מתחרים באופן ישיר או עקיף בעיתונות. אנשים קוראים פחות עיתונים כי נדמה להם שהם מקבלים מוצר דומה בבלוגיה (בארץ אולי עדיין קשה לראות את זה, אבל בארה"ב זה די המצב ולדעתי בקרוב גם אצלנו). אבל ה"ג'ונגל" של הבלוגים מבולגן עוד יותר מזה של העיתונים. כיצד יוכל אדם לדעת אם המידע שניתן לו הוא אמין או שהוא נכתב לצורך קידום אינטרסים אישיים/כלכליים של הכותב? או סתם לוקה בחסר עקב עצלות או חוסר מיקצועיות... עקב כך נחוץ לבלוגים אלה קוד אתי שינסה"להתחרות" בזה של העיתונאים, אבל גם יהיה מותאם לאופי וצורת הפעולה של בלוגים.

שלישית, כפי שציינת גם את, הפלטפורמה הזאת נוחה מאוד למניפולציות. יש כאן מספר דרכים שונות לקדם תוכן זה על פני אחרים. זה כשלעצמו אינו דבר רע, אבל כל אחת מהדרכים האלה (מספר צפיות, מספר כוכבים, בחירת העורך, בחירת מומחים) ניתנת להשפעה בדרכים שונות ומשונות, ולכל הפחות חסרים כאן סטנדרטים ברורים.

לפיכך, אני חושב שעיקר העבודה של הגדרת כללי אתיקה מיקצועיים צריכה להיעשות דווקא בבלוגים העצמאיים. הם יוכלו להציב את הרף שאליו יש לשאוף..אלה מאיתנו שירצו להתחיל בחיק החמים (?) של אתרים כמו הקפה (וישראבלוג ותפוז...) יוכלו להעזר בכללי ההתנהגות של בלוגים מקצועיים כמגדלור שאליו יש לנווט אם אתה מעוניין לעסוק בדיווח ופרשנות.

את מוזמנת לקרוא את שני הפוסטים הקודמים בטרילוגיה, בהם ניסיתי להסביר כיצד הבלוגים מתחרים בעיתונות ולמה זה לא טוב לנו.

אשמח אם תקפצי גם לפוסט הזה, שכתבתי די מזמן אבל עדיין רלוונטי.

וסליחה על הקידום העצמי הבוטה.

 

לסיכום, כללי התנהגות נחוצים כאן בהחלט, אבל אלה אינם קוד אתי אלא כללי נימוס וכבוד שבין אדם לחברו. זה ללא ספק דיון ראוי, אבל לא זאת היתה מטרת הפוסט.

את מוזמנת להרים את הכפפה ולהתחיל/להמשיך את הדיון הזה אצלך. אני בטוח שהוא יזכה לתהודה קצת יותר רצינית, ואני אשמח להשתתף (אבל רק בעוד שבועיים :)

כל זה טוב ויפה

אבל, בלוגרים הם לא עיתונאים

כל מה שהם כותבים צריך להיות תחת הכותרת

תוכן אישי

אין צורך בקוד אתי , מעבר לזה שקיים עד היום

הקוראים יחליטו אם מה שנכתב אמין וטוב בעיניהם

והרייטינג יהיה בהתאם

את פרמטר הכניסות הייתי שוללת לאלתר. לרבים כאן, יש טוויטר  והסכמי הצצה מאחורי הקלעים .

 

אני מתכוונת במיוחד לבעלי המקצוע כאן שאת יכולה לראות את הפוסטים שלהם מומלצים נון-סטופ, עם 3000 ויותר כניסות ו 2 תגובות.

 

זה אינדיקטור לא אמין.

רק חסר שתוסיף סעיפים כמו
"נסו להימנע מלפרסם כל אמרה או קשקוש העולה לכם לראש, אלא אם אתם מסוגלים לנסחו לפוסט עם תוכן סביר"
"נסו להישאר בגוף הפוסט בפונט בגודל ברירת המחדל, תעלו לגודל 14 רק במקרים מיוחדים - כך אגב גם לגבי המגיבים"
"השימוש בתמונות ובצבעי פונט שונים אפשרי, אבל אנא מכם. השאירו קצת צבע לאחרים"
ובמחי יד הורדת לפחות רבע מהפוסטים בקפה.

ומצד שני, עובדה שלרבים מאלה קהל לא קטן. דבר שקל למדוד בקפה דרך כניסות, תגובות (אפילו אם סתמיות) והמון כוכבים. זאת למשל בניגוד לבלוג האיכותי שלך שמקבל רייטיניג מתאים. כלומר בסדר, אבל לא מזהיר. וכאשר יש רייטינג ואין מניעה מדוע שמישהו יפסיק?

מעניין, אני חושבת בניגוד לך שבגלל המיידיות שהפלטפורמה מאפשרת, היא מתאימה.

 

למה לדעתך היא לא? ואם לא, כאן אז איפה כן?

צטט: flicker 2009-07-26 02:22:40

השמיעו ביקורת בונה ועניינית.

 

הסעיף הכי חשוב כאן לטעמי. אני כל הזמן מסבירה הלוך והסבר את זה בטוקבקים אבל אין מי ששומע או קורא.

 

לילה טוב

יצא לי לראות לא מעט תגובות שלך. נראה לי שאת מיישמת את העצה הזאת באופן עקבי.

אני בהחלט מאמין שתגובה עניינית ומנומקת אחת יכולה להשפיע על אווירת דיון שלם.

אבל זה כמובן לא חיסון מושלם.

יש עוד לא מעט על מה לעבוד ב"אמנת הבלוגרים", ויש לא מעט עבודה גם בלנסות להפוך אותה למציאות.

אגב, אני כלל לא בטוח שדווקא קפה דה מרקר הוא הפלטפורמה הנכונה ביותר לנסיון ליצור אמנה שכזו, אבל מה אכפת לנו לנסות?

השמיעו ביקורת בונה ועניינית.

 

הסעיף הכי חשוב כאן לטעמי. אני כל הזמן מסבירה הלוך והסבר את זה בטוקבקים אבל אין מי ששומע או קורא.

 

לילה טוב