כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    קמו וביקשו ללכת

    18 תגובות   יום ראשון, 26/7/09, 02:12

    באמצע הם קמו וביקשו ללכת. "זה לא בשבילנו" הם אמרו כמעט בבת אחת, "ככה כבר לא מדברים היום" ובשביל להציץ לאנשים לתוך החיים יש תוכניות ריאלטי באינטרנט אז בשביל מה לבזבז על זה זמן?

     

    ליוויתי אותם החוצה. לא ראיתי אותם כמעט שבועיים וכשחזרו היו צריכים לחלק את הזמן שלהם בין האמא שלהם לחברים מהצבא ואלי. זה קשה, יותר מבית אחד, כמעט תמיד אתה מרגיש חייב. אחד מהם ממש נקרע מזה. רואים לו על הפנים כשהוא מגיע לשבת.

    בנים, אמרתי להם, אני מצטער. באמת מצטער. לא יודע למה חשבתי שאם נראה את ההצגה הזאת ביחד זה יעזור לנו במשהו. כאילו שחסר לנו קצת תרבות ביחד. כאילו שכל מה שהיה בינינו זה רק אוכל וחיבוקים.  האמת שלא חסר היה לכם כלום. אפילו אימצתם לעצמכם תחביבים די יקרים... אבל תיאטרון, מוסיקה ומחול, לא ממש היה לנו ביחד, חוץ מפה ומשם אולי כמה מוזיאונים.

     

    "אבא אתה מגזים", הם אומרים לי " נדמה לך שהיינו בכלל נהנים?"  אבל הלכנו הרבה לסרטים, לא רק סינמה סיטי, אלא גם לב וסינמטק, ו-"מה ? זה לא נחשב תרבות?"

     

    "אני צריך לחזור, הפעמון השלישי מצלצל".. מתחבקים, מתנשקים, לוקחים את המפתחות של המכונית והאנחה שמשתחררת אצלם נושפת אותם החוצה. עוד רגע והגבות הרחבים והקומה הקטנה והצללים הכהים המתארכים במקומם. ילדי הצל , אחד אפור, אחד שחור ושניהם הבנים שלי ההולכים ומתכווצים. חוזרים אחורה בזמן ויוצאים מן השער. שני קטנים, יד ביד אוחזים.  צוהלים אל העיר  הגדולה, המוארת, ויראים את האפלה, את צינת  העלטה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/09 12:58:

      צטט: עודאחד 2009-07-27 11:47:59

      מקסים ומרגש.

       

      תודה. אני מבין שאתה בתחילת הדרך עם דפנה  וההחלטה שקיבלת מעוררת אצלי געגוע

       

        27/7/09 12:53:

      צטט: עליזהלה 2009-07-27 08:19:18

      קצרים הכי שווים ! מסכימה עם כל מילה . מכורה . לגמרי . תודה . 

       

      זה מעודד, הכל, כמובן, תודה

       

      יש לא מעט סופרים שנבנו על קצרים. קארבר, צוויג, בורחס, קאלווינו, קרת.

      רציתי גם,  אבל נראה שאצטרך להתמקד ולסיים כבר את הרומן

       

      בינתיים אמשיך לספק כאן מנות קטנות, בחינם.

        27/7/09 12:46:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-07-27 07:41:45

      צטט: יואל עיני 2009-07-26 23:04:32

       יש לי הרגשה שאחרי שהספר הגדול (הרומן ההיסטורי שאני עובד עליו כבר שנתיים) יצא לאור כולם ירדפו אחרי הסיפורים הקצרים האלו.

       אני בוחרת להתמקד בשורה הזו. שום דחיה משום הוצאה גדולה לא צריכה לשנות את האמון שלך בעצמך ובכשרון שלך. ויאללה, לך להוצאות הקטנות יותר. גם הסופרים הגדולים ביותר התחילו עם ערימות של דחיות. ואם אתה מפסיק לכתוב את הקצרים, יהיה לך עסק איתנו כאן. אנחנו כבר מכורים :)

      דקדוג, את מעודדת של ממש...

      אתמול קפצה לי רשימה של כמה סופרים שנדחו (המון)  וכאלו שהתמחו בסיפורים קצרים (קארבר, צוויג) אבל לא מצאתי בינינו שום דבר משותף חוץ מעובדת הדחיה המצערת !!!

      מיד התיישבתי והקלדתי עשרים עמודים בקצף.

      את צודקת. זאת התשובה.

       

        27/7/09 12:40:

      צטט: אפי גבזו 2009-07-26 23:06:48


      לעולם לא יבין הילד את אביו עד שיעמוד במקומו.

      אני הולך להתקשר לפאפא שלי על הבוקר. אתה חייב לי אסימון, בגללך אני מתקשר.

      ותודה על התבונה שהכנסת בכזה יופי כהרגלך.

      "לעולם לא יבין הילד את אביו עד שלא יעמוד במקומו" חוכמת העמידה במקומו של מישהו היא חוכמה גדולה מאוד שאתה מביא לנו כמשפטי חכמים:  "אל יתהלל חוגר כמפתח" "ו"אל תשפוט אדם עד שלא תעמוד במקומו"

       

      רק שלפעמים המקום לא פנוי. יש הורים שמשאירים את הילד ילד גם אם גדל לאיש.

       

      התקשרת?!

       

        27/7/09 12:12:

      צטט: ניפי 2009-07-26 17:33:19

       

      וזה שזה בזמן - מסוגלים לקום וללכת

      זה אומר

      שחינכת אותם טוב :)

      תמיד רציתי שכשהבנים יגדלו אני אמשיך להחזיק את עמדת הפיט

      הבעיה שהם לא תמיד עוצרים...

       

        27/7/09 11:51:

      צטט: ים סוף לוי 2009-07-26 16:57:37

       

       

      זה עוזר. לי. להעדיף

      מרחק אמיתי

      על פני קרבה מעושה.

      (איך הגעתי לאמת שוב?)

      זה לא שאת מגיעה אליה, היא זאת שרודפת ומציקה.  כמו שאומרת דמות אחת מספר:

      "הפעם אחבוט בך במשהו הרבה יותר חזק מן האגרוף שלי. משהו כל כך חזק שאפילו אלוהים לפעמים נכנע לו בהורדת ידיים...כי האמת חזקה מכל דבר אחר בעולם ועל כן, עם כל כוחה, היא עשויה להיסדק....האוייב המר ביותר  של האמת הוא היא עצמה. ככל שתתחזק כן יתחזק היריב שלה"

       

        27/7/09 11:47:

      מקסים ומרגש.

       

        27/7/09 08:19:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-07-27 07:41:45

      צטט: יואל עיני 2009-07-26 23:04:32

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-07-26 07:31:07

      תיארת את הסצינה הזו לנימי נימים של מציאות מוכרת ולא פשוטה בכלל.

       יש לי הרגשה שאחרי שהספר הגדול (הרומן ההיסטורי שאני עובד עליו כבר שנתיים) יצא לאור כולם ירדפו אחרי הסיפורים הקצרים האלו.

        ואם אתה מפסיק לכתוב את הקצרים, יהיה לך עסק איתנו כאן. אנחנו כבר מכורים :)

      קצרים הכי שווים ! מסכימה עם כל מילה . מכורה . לגמרי . תודה . 

       

        27/7/09 07:41:

      צטט: יואל עיני 2009-07-26 23:04:32

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-07-26 07:31:07

      אתה מוכרח להפסיק עם המנהג הזה. או שתוסיף אזהרת תוכן פוגעני יה חתיכת כותב מעולה שכמוך. תיארת את הסצינה הזו לנימי נימים של מציאות מוכרת ולא פשוטה בכלל.

      נראה לי שאני אפסיק. היום קיבלתי דחיה מהוצאה לאור גדולה. זו כבר השניה. זה לא רק שלא כל כך אוהבים להוציא סיפורים קצרים אלא שקיבלתי תחושה שהכתיבה לא מספיק בשלה. היית מאמינה? איך שהוא קיבלתי את התחושה במשך השמן שהכתיבה שלי טובה, מזיזה, תמציתית. אבל שתי הוצאות מכובדות חושבות אחרת. יש לי הרגשה שאחרי שהספר הגדול (הרומן ההיסטורי שאני עובד עליו כבר שנתיים) יצא לאור כולם ירדפו אחרי הסיפורים הקצרים האלו.

       אני בוחרת להתמקד בשורה הזו. שום דחיה משום הוצאה גדולה לא צריכה לשנות את האמון שלך בעצמך ובכשרון שלך. ויאללה, לך להוצאות הקטנות יותר. גם הסופרים הגדולים ביותר התחילו עם ערימות של דחיות. ואם אתה מפסיק לכתוב את הקצרים, יהיה לך עסק איתנו כאן. אנחנו כבר מכורים :)

        26/7/09 23:08:

      צטט: r and r 2009-07-26 08:40:16


      אוף,געגועים על הבוקר.

      מאז ששלי נולדו אני יודעת שכל רגע אני רוצה לנצור ולזכור.

      לפעמים אני מתגעגעת גם כשהן לידי.

       להתגעגע כשהן לידך זה חזק בייבי.

      וזה לא נגמר כשהם גדלים

      וגעגוע בא מלגעת או רק מלגעות?

        26/7/09 23:06:


      לעולם לא יבין הילד את אביו עד שיעמוד במקומו.

      אני הולך להתקשר לפאפא שלי על הבוקר. אתה חייב לי אסימון, בגללך אני מתקשר.

      ותודה על התבונה שהכנסת בכזה יופי כהרגלך.

        26/7/09 23:04:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-07-26 07:31:07

      אתה מוכרח להפסיק עם המנהג הזה. או שתוסיף אזהרת תוכן פוגעני יה חתיכת כותב מעולה שכמוך. תיארת את הסצינה הזו לנימי נימים של מציאות מוכרת ולא פשוטה בכלל.

      נראה לי שאני אפסיק. היום קיבלתי דחיה מהוצאה לאור גדולה. זו כבר השניה. זה לא רק שלא כל כך אוהבים להוציא סיפורים קצרים אלא שקיבלתי תחושה שהכתיבה לא מספיק בשלה. היית מאמינה? איך שהוא קיבלתי את התחושה במשך השמן שהכתיבה שלי טובה, מזיזה, תמציתית. אבל שתי הוצאות מכובדות חושבות אחרת. יש לי הרגשה שאחרי שהספר הגדול (הרומן ההיסטורי שאני עובד עליו כבר שנתיים) יצא לאור כולם ירדפו אחרי הסיפורים הקצרים האלו.

        26/7/09 22:58:

      צטט: innati 2009-07-26 07:29:02

      יואל בוקרטוב..

       

      מתחברת אל הפוסט הזה שלך חובק כל זוית, פעם שלך ופעם של הבנים.....

      כמה מוכר...

      וזה מכה בכל פעם מחדש..

      אך אין דבר שישנה את העובדה שלא משנה מה ואיך תמיד יהיו הם הבנים האהובים שלנו..

      (חחחח....פתאום זה נשמע כאילו ילדים משותפים... אז לא :))

      שניים שלך....ושלושה שלי...בנים.

      אך העצום מכל, למרות הקשיים, שיש בתוכנו, ההורים, חיים...ואהבה.

       

      שבוע נפלא

       לוקח זמן להבין שחשוב להחזיק להם את היד אבל יותר חשוב לוותר

      חשוב לשמור אותם ברשותנו אך בלי להרגיש בעלים

       

      שלושה בנים? יותר כיף

       

        26/7/09 17:33:


      זה שהם יודעים מה הם רוצים

      זה שהם יודעים לבקש את זה

      וזה שזה בזמן - מסוגלים לקום וללכת

      זה אומר

      שחינכת אותם טוב :)

       

        26/7/09 16:57:


      ריחוק וקרבה..

      עניין ושיתוף.

      מחול עדין,

      במיוחד היכן

      שנדמה לאנשים שהם "צריכים"

      צריכים לחלק את הזמן, מחוייבים..

      פעם אמרתי לאמא שלי

      שאין חיה כזו

      שאמא ובת צריכות להיות קרובות

      ושקרבה

      היא עניין נבנה

      ולעיתים נהרס

      ואחר כך שוב נבנה

      בהתאם

      לדברים אחרים שקרובים אלינו

      בזמן מסויים

      איך לא להפגע

      בתור הורה, או אדם

      ממי שאתה מעוניין בקרבתו

      והוא עסוק ב"מקורבים" אחרים..

      לזה אין לי באמת פטנט

      (כמו שבטח ניחשת)

      אבל יש לי נחמה קטנה..

      לא עושה לי טוב לדעת

      שנמצאים בקרבתי כי "צריכים"

      זה עוזר. לי. להעדיף

      מרחק אמיתי

      על פני קרבה מעושה.

      (איך הגעתי לאמת שוב?)

       

      ויואל... שימחת אותי בתגובה הקודמת שלך לתגובה הקודמת שלי..

      והקישור לפוסט שלי... תודה על הפרגון נשמה טהורה.

      :)

        26/7/09 08:40:


      אוף,געגועים על הבוקר.

      מאז ששלי נולדו אני יודעת שכל רגע אני רוצה לנצור ולזכור.

      לפעמים אני מתגעגעת גם כשהן לידי.

        26/7/09 07:31:
      אתה מוכרח להפסיק עם המנהג הזה. או שתוסיף אזהרת תוכן פוגעני יה חתיכת כותב מעולה שכמוך. תיארת את הסצינה הזו לנימי נימים של מציאות מוכרת ולא פשוטה בכלל.
        26/7/09 07:29:

      יואל בוקרטוב..

       

      מתחברת אל הפוסט הזה שלך חובק כל זוית, פעם שלך ופעם של הבנים.....

      כמה מוכר...

      וזה מכה בכל פעם מחדש..

      אך אין דבר שישנה את העובדה שלא משנה מה ואיך תמיד יהיו הם הבנים האהובים שלנו..

      (חחחח....פתאום זה נשמע כאילו ילדים משותפים... אז לא :))

      שניים שלך....ושלושה שלי...בנים.

      אך העצום מכל, למרות הקשיים, שיש בתוכנו, ההורים, חיים...ואהבה.

       

      שבוע נפלא

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין