יש ריקנות בלתי נסבלת בחייה של הדס. היא יודעת שכל יום כשהיא פותחת את עיניה, אין לה בשביל
מה באמת לקום. היא שונאת כל רגע של ערנות מדאיגה, סולדת מהתודעה שעוד יום נפער
בפניה, והיא עלולה להישאב לתוכו כמי לא יודעת לשחות. קשה לה להסביר לאחרים מה
בדיוק מתחולל בנפשה, שהרי תקשורת עם האחר מעולם לא הייתה הצד החזק שלה, ובכלל אין
לה צדדים חזקים, אלא רק חלשים ורכים, מעוגלים בקצוות. בעבר, בני משפחתה ניסו לשכנע
אותה ללכת לטיפול או לפחות ל ייעוץ תקשורתי , אבל היא לא חשבה שיש בכך טעם. פגומה הייתה ופגומה תישאר, ואם איש לא
ירצה בה כך, לא נורא. בצער תמשיך להביט ללא מעש ב אתר הכרויות בתקווה שמישהו ירצה בה בלי
שתצטרך לעשות דבר. אם יש משהו שתמיד שנאה, היה זה נושא יחסי ציבור והחצנה של העצמי. היא ידעה
שהיא לא שווה הרבה, ולא רצתה לכמת את החוסר בפרוטות, כך זה היה מעליב יותר
לתחושתה. היא מניחה את מחשבותיה בכיור, בעת ששוטפת את פניה, ומביטה לא בלי דאגה על
פניה חסרות הצורה. רגע ההבטה במראה היה משול עבורה לעיתים לאות קלון כמשפטו של
דרייפוס. לאחר חוסר שביעות רצון ממראה, היתה פונה הדס באופן תמידי לחדר מחשב,
ובודקת האם יש הודעה חדשה באחד האפיקים של אמצעי התקשורת האלקטרונים. בדרך כלל אף
הודעה לא חיכתה לה, ואם אפילו היתה הודעה שבטעות מוענה אליה, מיד היתה מדפיסה אותה
ב מדפסת צבע החדשה שלה, שלא היה בה שימוש פרט לכך. אבל היום חיכתה לה הודעה שמוענה אליה באמת והפכה את קרביה מצד לצד. זו היתה הודעה משרון- בחורה שהתכתבה איתה בעבר ב אתר הכרויות לנשים . היא הציצה מבוישת בהודעה, תוך ניסיון לדחוק את המחשבות המאיימות על משמעות התכתבותה המינית עם נשים. היא לא ידעה אם היא לסבית , לא היא לא תחשוב על זה עכשיו, היא תחשוב על זה אח"כ. אולי היא דו מינית אולי היא סטרייטית אבל מפחדת מגברים, אולי.. היא תחשוב על זה אח"כ. שצף המחשבות הללו הציפו אותה, אך לא מנעו ממנה להתמקד בהודעה המחשמלת "את נראית לי. אני רוצה
להפגש איתך" . עד כה, רק החתול שבגינתה השרה עליה תחושה אמיתית של קבלה. הדס ידעה
שזה פטתי לספוג את צרכיה הרגשיים מחתול, אבל הוקירה לו טובה, שבכל זאת היווה עבורה
את החמימות שלא קיבלה בשום מקום אחר. והנה פתאום אולי יש סיכוי לקבל חמימות ממקום
אחר. היא שוב קראה את המסר הקצר, והדפיסה אותו ב מדפסת . הדס הכינה לעצמה קפה, ולא ידעה מה
לענות למסר שקיבלה. היא רצתה לומר משהו כמו 'בואי נפגש' , אבל היה לה קשה להיות כל
כך קונקרטית. היא חשבה אותי להכין אותה לזה שהיא לא מה לסביות הרגילות, ושהיא צריכה זמן, אבל
הרגישה כל כך מטומטמת לרשום דבר כזה. הדס לא השיבה למסר, והחליטה לדחות את זה ביום
יומיים. כל מה שנשאר מאותו יום היה עדותן של ה מדפסות
.