אני לא מצליח להבין איך במדינה שנחשבת, יחסית, נורמאלית בעולם המודרני כמעט כל מי שהחוק קובע שהוא צריך להינעל אחרי סורג ובריח לתקופה שהוא ישכח טעמו של אוכל של אמא- מהו, סנגוריו הופכים לפסיכיאטרים וקובעים שהוא סובל מהפרעה נפשית. המקרה הבא הוא יוצא דופן ובית המשפט לא "אכל" את הטרנד.

הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה גזר פה אחד על הנאשם איבתור אבשלומוב יליד 1946 מקריית ים עונש מאסר עולם בתום שמיעת ראיות, בעבירת רצח בכוונה תחילה בניגוד לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 בגין רצח בת זוגו המנוחה לריסה דוידוב ז"ל , עת שפך עליה חומר דליק והצית אותה. השופטים דחו את בקשת הסנגוריה לענישה מופחתת, בקובעם כי הנאשם לא סבל מ"הפרעה נפשית חמורה" שפגעה בצורה משמעותית ברוב תפקודי נפשו, התנהגותו ותפקודו , וכי הוא לא עמד בנטל הרובץ עליו על פי החוק להביא ראיות להגבלת יכולתו במידה ניכרת להבין את אשר הוא עושה, את הפסול במעשיו או להימנע מהם.

בימים בהם ישנם אנשים שחיים בסרט, לוקחים את ה"חוק" לידיים ונוטלים חיי אדם בקלות בלתי נסבלת ראוי להעריך את הרכב השופטים שעשה צדק עם הרוצח ואולי ירתיע את הרוצח הבא.