"נו תירגע כבר".

יש לה קול מתוק. אני בדרך כלל מאוד אוהב לשמוע אותו. כשהיא מדברת בביטחון בפרזנטציות, או כשהיא מתחננת שאני אזיין אותה חזק יותר במשרד שלה אחרי שרוב העובדים הלכו. אבל כרגע הוא בעיקר מעצבן אותי. אנחנו תקועים במעלית, בלי לדעת אם מישהו מהמשרד בכלל יודע. כן, לחצנו על כפתור האזעקה. אבל אין שום חיווי שזה עובד, העסק הזה.

"נו די, מה אתה נלחץ, תכף יוציאו אותנו מכאן". היא מלטפת לי את הגב. זה רק מרגיז אותי ואני מתאפק לא להעיף את היד שלה. "זה מלחיץ אותי", אני אומר. "חוץ מזה גם ככה כולם חושבים שאנחנו מזדיינים, את יודעת איך יירדו עלינו אחר כך".

"אבל אנחנו באמת מזדיינים", היא אומרת, והיד שלה מחליקה אל מתחת למכנסיים שלי, מלטפת לי את התחת, האצבע שלה חוקרת ובודקת. "ואפילו לא רע". זה מעצבן אותי אבל אין להכחיש - אני מרגיש את הזין שלי מתחיל להתעורר. אני מסתובב אליה, ספק כדי להפסיק את זה, אבל היד שלה לא זזה ממקומה, והשנייה מונחת על קדמת המכנסיים, מרגישה אותי מתקשה. היא מנשקת אותי, ואני מנשק חזרה.

היא מחייכת, מרוצה מעצמה, ואני מגיב כמעט באלימות, מסובב אותה ומצמיד אותה למראה שעל דופן המעלית. אין זמן לגינונים. "מרגיש לך לחוץ עכשיו", אני שואל. היא לא עונה, רק מבליטה את התחת שלה. אני מרים את החצאית שלה והיא שולחת יד להסיט את התחתונים. אני בינתיים פותח את הכפתורים, שולף את הזין וחודר אליה בכוח. זה זיון קצר ופראי, וכשאני גומר אני חושב לרגע שתחושת הטלטלה היא מעצמת האורגזמה, אבל לא - המעלית מתחילה לזוז.

כשהדלת נפתחת היא נראית מתוקתקת לגמרי. החצאית, השיער, הכל במקום. אני מתנשם קצת אבל היי - להיות תקוע במעלית זה עסק מלחיץ, אין מה לומר.