להסתכל החוצה, כאילו אני בכלא, זה מרחק פסיעה, לרדת 4 קומות כ- שבעים וחמש מדרגות, לא בטוח, בערך. אבל לא. רק מסתכל, רואה מכונית מתחלפת במכונית, מהחלון הגדול במרכז תל אביב, מולי ניצב בניין לא גדול במיוחד מאחוריו גורדי שחקים, לא כמו של ניו יורק, קטנים יותר אך איתנים לא פחות.

מצית סיגריה, כועס על עצמי, לא זוכר מתי זה כבר הפך לקופסא ביום, לא יכול להתנתק מהצורך הזה, שהתחיל כצורך חברתי. לא מכחיש, כמו כולם. זה היה צורך חברתי נטו, עכשיו אני משלם בבריאות, אולי לא עכשיו, אבל אני אשלם. אם זה היה חמש סיגרות ביום, כל סיגריה עם עקרונות מאחוריה , עם סיפור, אבל לא, זה רק הרגל. הרגל חברתי כשאני לבד, אבסורד.

לבד. בסופו של דבר כולנו לבד, אנחנו עם עצמנו, לבד. הכי מפחיד אותי, וזה גם הכי משחרר אותי, קשה לי עם זה, אבל אני מסגל לעצמי חוסר תלות באחרים בצורה אבסולוטית, לבד, האם אני מסוגל להיות לבד, בלי צורך חברתי, לספק את עצמי, אולי בלי צורך זוגי או מיני, לפחות לא כתלות.

מה לא הייתי עושה עכשיו בשביל קצת תשוקה, אני חרמן, ואני צריך מישהי בשביל לספק את היצר הזה, אני כ"כ תלותי, ועוד בסתם מישהי, שאני לא מכיר, או אולי מכיר. הכל תלוי במין, אותו מין שנועד רק כדי לספק אותי, אבל צריך אותה. שוב אבסורד.

אני חוזר לחלון הגדול הזה שמשקיף על אנשים שממהרים להספיק, 'אני בא חכו לי', אבל אני לא זז, אני בכלא, שנמצא בשיעור של שבעים וחמש מדרגות, כ"כ נחוש לבוא ולמהר איתכם, לפאב או לבית קפה, או סתם לעשות טיול, בשביל לראות ולקבל את המצרך שלא קבלתי היום, המצרך החברתי, אולי לקבל סיפוק מאיזה בחורה, אולי לפתוח באיזה שיחה אנונימית עם איזה בודד כמוני, שיושב ומחכה שידברו איתו. מוזר אבל דברתי כל היום עם חברים טובים, שיחות, קוראים להם שיחות עומק, רבדים שלמים גילנו היום, "חפירות ארכיאולוגיות" קוראים לזה, אלה שמנסים להשתיק את העומק, בכך שזה לא מגניב ומשעמם, זאת השיחה הכי טובה שעשיתי מזה חודשים, זה אולי היה יותר טוב מהזיון האחרון שלי, שהיה לפני שבועיים, אבל אני לא חש מסופק. אידיוט גמור אני, הלכתי לעשות ביד. מוזר לי, כשאני עושה ביד אני רק מחכה לגמור, להגיע לרגע הזה, שגם אם הייתי גאון, אי אפשר לתאר את ההרגשה, זה לא כאב, זה בהחלט סיפוק, זה עונג, קוראים לזה אורגזמה, אבל השם הזה לא שם את האצבע בדיוק על הנקודה, זה השתחררות מעול, עול תפס אותך, אתה מרגיש לא נוח בגללו, אתה רוצה שיילך, להרגיש נינוח, להרגיש חופשי, וכשהאורגזמה מגיעה, אתה מרגיש חופשי, אין לך צורך בכלום אחרי זה, רק לשכב, לבד, כמסופק, עד שהעול הזה יתעורר שוב להציק לך, לספק אותו, מצחיק, לפעמים אני מרגיש שאני חי בשביל העול הזה, רק בשביל לספק אותו, בשביל להיות משחורר. וכשאני עם בחורה, אני מרגיש שאני צריך שהיא תהייה משוחררת מהעול הזה יותר ממני, לא רק אני רוצה להרגיש סיפוק, אני רוצה שהיא תהייה משוחררת מהעול הזה גם, בזכותי, אני הוא האיש שישחרר אותה מהעול הזה, אנוכי, אגואיסטי שכמותי, לא רק אני רוצה להרגיש מסופק ומשחורר אלא גם גיבור. שיש לי זין מזהב. חשוב לי שאני יהיה בעיניה 'גיבור', נו תלותי אמרתי לכם לא?

אבסורד, אני עושה את כל זה בשבילי, אבל זה תלות, מזה אני לא השתחרר, רק נזיר משוחרר מזה, מסכן, הוא לעולם לא יפתר מהעול. או זה או זה.

גמרתי, שילכו להזדיין כולם יש לי חמש דקות של חופש פיזיולוגי, לא צריך כלום, לא רוצה כלום, בחורות לא מענינות אותי חמש דקות, אני עדיין לבד, ומאד תלותי, חוסר שקט שכזה. לא. לא חוסר שקט, חוסר איזון, מחפש מה לעשות, לא שחסר לי, אבל בלי אף אחד, לבד, עם עצמי, בכלא שלי, שהוא רק שלי, הכלא הכי משחרר בעולם, אבל עדיין כלא. מסתכל על הפלאפון, כמו שנץ דוהה בשמים מחפש לו טרף,  מתי הוא יצלצל כבר, או אני אשמע איזו הודעת אס-אמ-אס, ואני אזנק עליו כמו שנץ עט לטרפו, כן מזה אני ניזון כמו כולם, מצורך תלותי שאני קיים בעיני האחר, שאני חשוב לו. 'פלאפון, פלאפון מתי כבר תצלצל, אני משתגע פה' , חשבתם על זה, פלאפון עוד המצאה של החברה, להיות מקושר אליה נונ-סטופ, אם שכחתי חס וחלילה את הפלאפון בבית, אני ארגיש קטוע יד או רגל, משהו יהיה חסר לי. 'ומי ישלח לי הודעת אס-אמ-אס?' אס-אמ-אס , אם הייתם אומרים את זה לפני עשר שנים, היו חושבים שאתם מושגעים, או שזה איזה קוד בצבא.

חזרתי לחלון, החבר הקטן איכזב אותי, אפילו צליל קטן לא השמיע, רק הראה את השעה כל הזמן, איך היא מתחלפת לה דקה בדקה, הם ממהרים, ואני שבוי בכלא הקטן שלי במרכז תל-אביב, עוד שניה אני אתחבר לאינטרנט, האינטרנט, מצרך חברתי דברתם, תקשורת המונית, מידע ללא סוף, טונות של בולשיט תפל שנזרק ללא הרף, ללא חמלה, בלי סינון, מהפנט אותי לעדר של כלום, ואני תלוי בו כ"כ, הוא יפיג את השעמום שלי, בכלא שלי, בושה.

הובסתי!!

השעה היתה שתיים עשרה, ואני עדיין מטייל בבית, מנסה להתנזר לאחר החמש דקות, מעניין כמה זמן יקח לי שוב לחטוא, כמה זמן אני אתן לעול להציק לי, כמה זמן הפעם זה ימשך, והאם בפעם הבאה זה יהיה אוננות או זיון. קמתי מהאינטרנט, חשבתי ללכת לים, אז הלכתי. יצאתי מהכלא, יבוא יום ואני אספור כמה מדרגות מובילות לכלא שלי. הגעתי לים, לא שמתי לב שהלכתי עשרים דקות, הייתי כה נחוש להגיע לים, לדבר איתו קצת, כן לדבר איתך קצת, שהדרך היתה מין מכשול קטן, שלא קיבל יחס, כמו קפצתי מהכביש למדרכה, או מהמדרכה לכביש. נחישות. התישבתי על החול, לא אכפת לי, גם ככה אחרי התבוסה אני מרגיש מזוהם. אלוהים, אלוהים, חשבתי לעצמי, אני יושב פה ומולי ים, האין סוף, הדבר היחיד שיד האדם לא נגעה בו, יצירתו של הטבע, יצרתך, מופת, כחול שלם של חיים, והוא כ"כ שקט, ג'ונגל שלם הולך שם מתחתיו, והוא שקט. איך הינך מנתב גלים, גלים, כיצירה דינאמית בכחול האילם הזה, בטח ממקומך אפשר לראות אותו כיצרית רגשותייך, כועס, שמח, רגוע, מאושר, עצוב, ועכשיו מה? אילם.

גדול, עצום, איתני, אין סופי מנוקדת ראותי, הוא נפגש עם הרקיע, וכשאין סוף נפגש עם אין סוף, אז אני רק נקודה כ"כ קצרה וקטנה בהיסטוריה, לא מסוגל לראות מעבר, רק את האופק. ואתה אלוהים, האין סוף, לא משתנה. "אלוהים" לחשתי, לא נשאר לי כבר עם מי באמת לדבר. לא באמת רציתי לדבר עם מישהו, כולם פסיכולוגים בגרוש, לא נראה לי שאלו שעולים ארבע-מאות שקל לשעה יעזרו, אז אולי אתה תקשיב. "אלוהים אני יודע שאני לא שומר מצוות", גמגמתי, צריך להתנצל לא? הרי ע"פ התורה והדת צריך לשמור מצוות, ואני נזכר בו רק שרע לי, זה לא פייר כלפיו, אני לא בדיוק חושב עליו שאני עושה ביד, מזיין בחורה, אוכל בשר עם חלב, עובד בשבת. אני נזכר בו, כשאני צריך להיות תלוי במשהו שהוא מעבר למחושי, משהו אבסטרקטי, אולי פיקציה, כזה שאולי החברה המציאה, כשרע ואין לאן לפנות. "אתה פה?" , עכשיו אני המאמין הכי גדול, רע לי. "אלוהים, אפשר לקורא לך ככה? אלוהים, אולי אלי? ככה שזה יהיה אישי, מה אתה אומר, או אולי אומרת?". מדהים. מולי הים, מאחורי סיביליזציה שלמה של בני אדם, ואני בדיוק בניהם, בין האין סוף לפסיק בהיסטוריה, בין ביליארד שנים של אבולוציה, והנה אני, אני, קיים פה. חלק מינורי מהאבולוציה שלא פסחה עלי, גם אני פה, פסיק מספר עב – כרס, מספר שאינו ידוע סופו, וההתחלה רחוקה כשנות אור. בנקודת זמן לא חשובה, לא ברורה, ואני בניהם, קטן. "אלוהים למה רע לי?".

לא מבין מה רע לי. ג'ונגל של אילימים הים הזה, "גם אתה אלוהים, גם אתה אילם" מעניין איך הגלים עכשיו, מעניין אם הם עצובים כמוני.