כשהכרתי את שלי, היא הכירה את שלה. ככה יוצא שיש לי מדד די טוב להשוואה. בהתחלה זה היה "הוא כבר אמר לך שהוא אוהב אותך?", או "את כבר יכולה לאכול לידו?", והיום זה יותר ברמת הבדיקה הכללית פעם בכמה ימים. "כמה פעמים בשבוע אתם נפגשים? ואיך את מרגישה עם זה? אצלך או אצלו?". שאלות כאלה, של קנה מידה. ברור מההתחלה היה שהם זה לא אנחנו. מדובר בגילאים אחרים, במקצועות אחרים, באזורים אחרים בארץ, באנשים אחרים. הם קוראים אחד לשני בשמות חיבה, וביום הולדת שלו היא עשתה מעל ומעבר, וזה כולל בוקסר עם הקדשה ודיסק אוסף לאוטו.

כשהיא מספרת לי אני מגיבה בחצי לגלוג חצי ציניות וזורקת לה את הערת ה'ולא-מפריע-לך-שזה-קיטש?', וממשיכה עם המחמאות היענו מתוחכמות שלי שהולכות בערך ככה:

"אם החיים עד שפגשתי אותך היו פיצה (=משהו טוב וכיפי) אז אתה הדאבל צ'יז (=משדרג את הפיצה והופך אותה מעוד פיצה ל'הפיצה')".

קאט. סיפור.

פעם הלכתי להחליף מתנת יום הולדת שקנו לי ב'הפנינג'. העומס והטיפשות האופיינית למוכרות בגיל העשרה השאירו אותי שם דקות ארוכות מדי, אותן ניצלתי כדי לחקור את קניותיהם של העוברים ושווים. זה התחיל מדובי, המשיך לבלון גדול עם הכיתוב 'אני אוהב אותך', והשיא הגיע בבחור שקנה פאזל שכשנערת חלומותיו תרכיב אותו היא תגלה תמונה של שניהם ואת הכיתוב 'את החלק החסר בחיי'. תחושת קבס עזה תקפה אותי עת גיחכתי במחשבתי על כל הדובים והבובות שודאי שוכבות בנעימים בארון של אותה נערה. שהרי נערה מסוג זה כבר קיבלה ודאי מתנות דומות, נרות עם ריח, בונבוניירות, ועשרות עדויות להיותה הגורם המשלים בחייו של גבר זה או אחר.

אי אפשר שלא לחוש ציניות כלפי מתנות כאלה, שכל מטרתן היא לגרום למישהו להרגיש משהו, בלי שיהיה להן ערך נוסף. הם לא נמדדים בשל היופי שלהם (לכן אני נגד דובי ורוד, אבל בעד פרחים), או יעילות (לכן אני נגד נר שעושה ריח אבל בעד תחתונים). הם בסך הכול תמרורים שמשמעותם 'אני אוהב אותך'. לא שווה.

אבל כשהחברה שהכירה את שלה כשאני הכרתי את שלי מספרת לי, אני בכל זאת תוהה מה עומד מאחורי הציניות הזאת. האם זה שזה שהיה איתי שלוש שנים מעולם לא אמר לי שאני יפה, או שזה ההוא שאמר לי שאני חושנית והלך כלעומת שבא. אה, רגע, אולי זה הבחור שנתתי לו סוכריה על מקל בצורת לב ואמר לי שהוא לא בנוי למחויבות. אולי יום אחד גם הן יבינו.

שאתה לא צריך לקחת אותי לראות את השקיעה, זה מספיק שאתה חושב עלי וקונה קוטג' למרות שאתה לא אוהב גבינות. אני לא רוצה שתיקח אותי לצימר, זה מרגש אותי יותר שאתה בא לקחת אותי כי אתה יודע שאין לי כסף לדלק. לא צריכה דובי, אני מעדיפה סמס שאפשר לשמור אחר כך ולהסתכל בו כשעצוב. לא רוצה שתבחר לי כרטיס ברכה, רוצה שתגיד לי מילים שאתה באמת מרגיש, גם אם לפעמים אתה בטוח שאני יודעת שאתה מרגיש.

שונא מתנות יחיה, ואני לוקחת את הסיכון כל יום כי אני אוהבת מתנות, אבל רק אם הן נקנו/נעשו/בושלו/נקטפו מתוך מחשבה עלי, ולא בתור מוצר של מישהו שחושב שהוא יודע מה יכול לרגש את כל קבוצת ה'נשים'. אצל חלקנו רומנטיקה מתחילה בט"ו באב בג'קוזי, בשבילי היא מתחילה בבחור שרוצה לעשות אותי מאושרת.

תשלחו לי מילים יפות במייל

mayan.rodeh@gmail.com