הפעם הבאה שנאהב זה מחר.

הן היום כבר נגמר,

ולנו מה נותר?

סדק חדש, מעודכן, משופר

נמתח לאורכו של לובן צוואר

ועד עומק הלב שלפתע עצר,

כשהפכנו פנינו ברגע קצר

לסיפור של עבר,

מנותק, מנוכר.

האמון שנשבר,

בהליך המוכר,

ללא טקסיות מרובה אם אפשר,

ידחק שוב הרחק כי נראה מיותר.

ודבר מה שנשמר

ממש כאוצר

נדחק אל הצל, הצטלק וכוער.

אך הנה, מאוחר,

השקט הופר,

ולמרות, ובזכות עוד חותם שנשאר,

שיר עקשן ומוזר

החליט שזכותו להיות מושר.

למודת סדקים אנוכי זה מכבר,

הרגש הזה לי בכלל אינו זר,

ובלחש, רק ביני לביני שוב אומר

אין דבר...