רוברט דובאל

‎2

3 תגובות יום שני, 27/7/09, 11:32

רוברט דובאל

Robert duvall

1931

אחד משחקני המישנה הגדולים בתולדותיה של הוליווד, ואחד משחקני האופי הרב גווניים שבהם. דובאל החל את הקריירה שלו באמצע שנות ה- 50 בתיאטרון ולמד משחק עם דסטין הופמן ו- ג'ין הקמן.

בשנת 62 לאחר שנים של תפקידים שונים ומגוונים בתיאטרון לוהק דובאל לתפקיד ראשון בקולנוע בסרט "מות הזמיר"(62) בו כיכב בדמותו של בו רידלי בסרט המופת.

בשנות ה- 60 החל דובאל להופיע בשורה ארוכה של סרטים שונים ומגוונים, לרוב בתפקידי מישנה קטנים ובין היתר בלט בסרטים "בוליט"(68), "אומץ אמיתי"(69), "הרדיפה"(66), "הבלש"(68) ובתפקידים ראשיים יותר בסרטים "אנשי הגשם"(69) שהיה שיתוף הפעולה הראשון בינו לבין הבמאי פרנסיס פורד קופולה ו- "הספירה לאחור"(69) שהיה שיתוף הפעולה הראשון בינו לבין הבמאי רוברט אלטמן, שניהם אגב סרטים שאומנם לא זכו להצלחה גדולה אך זכו לביקורות חיוביות והפנו את תשומת ליבם של המפיקים והבמאים בהוליוווד לשחקן הצעיר והמבטיח.

במקביל להופעותיו בקולנוע, כיכב דובאל גם בסרטים ובסדרות טלוויזיה שונות ובהפקות בתיאטרון שונות ומגוונות.

תפקידו המשמעותי הראשון בהפקה גדולה הייתה בסרטו המצליח והמפורסם של רוברט אלטמן "מ.א.ש"(70) בו כיכב לצד אליוט גולד ודונלד סאת'רלנד. תפקידו המוצלח בסרט הביא לו את התפקיד הבא שלו, טום הוגן היועץ למשפחת מאפיה ביצירת המופת של פרנסיס פורד קופולה "הסנדק"(72) . תפקידו המרשים בסרט, עליו היה מועמד דובאל לפרס האוסקר הראשון שלו, הקפיץ את הקריירה שלו, ובשנים הבאות הפך לאחד משחקני האופי המובילים בהוליווד.

בשנות ה- 70 הפך לאחד משחקני האופי המובילים בהוליווד, אומנם שלא כמו דה נירו ו- פאצ'ינו שהתפרסמו יחד איתו והפכו לכוכבי קופה בולטים, דובאל מעולם לא היה כוכב קופה, אך היה לאחד משחקני האופי המוערכים בהוליווד. הוא לוהק להופיע בשורה של תפקידים שונים ומגוונים בסרטים מפורסמים של מיטב במאיה של הוליווד וכיכב לצד מיטב מכוכביה ובלט בעיקר בסרטים "הסנדק חלק ב'"(74) בבימויו של קופולה בו כיכב לצד אל פאצ'ינו ו- רוברט דה נירו, "רוצחי עילית"(75) בבימויו של סם פקינפקה בו כיכב לצד ג'יימס קאן, "רשות שידור"(76) של הבמאי סידני לומט בו כיכב לצד וויליאם הולדן ו- פיי דאנווי, "פיתרון שבעת האחוזים"(76) בו כיכב לצד לורנס אוליבייה, אלן ארקין, ו- ונסה רדגרייב, "הנשר נחת"(76) בבימויו של ג'ון סטורג'ס בו כיכב לצד מייקל קיין, דונלד סאת'רלנד ו- דונלד פלזס, "טייס שב הביתה"(79) ו- "אפוקליפסה עכשיו"(79) יצירת המופת של פרנסיס פורד קופולה בו כיכב לצד מרלון ברנדו ו- מרטין שיין (תפקידו המוצלח בסרט הפך לאחד מתפקידיו המזוהים ביותר והמשפט אותו הוא מסנן "אני אוהב את ריח הנאפלם על הבוקר" הפך לאחד המשפטים המצוטטים ביותר בהוליווד).

בשנות ה- 80 המשיך דובאל להופיע בסרטים אך פחות מבעשור הקודם (לדוגמא בשנות ה- 70 הוא כיכב ביותר ב- 25 סרטים שונים ובשנות ה- 80 הוא כיכב ב- 11 סרטים בלבד) ותפקידיו היו ברובם בסרטים שאינם תאמו את מידותיו הגדולות כשחקן אופי מעולה. תפקידיו הבולטים ביותר באותו העשור היו בסרטים "רגעים קטנים של חסד"(83) דרמה קטנה ואינטימית עליה קיבל את פרס האוסקר על תפקידו בסרט, בסרטו של דניס הופר "צבעים"(88) בו כיכב לצד שון פן ו- במיני סדרת טלוויזיה המופתית "יונה בודדה"(89) בו כיכב בתפקיד הראשי לצד צוות שחקנים מעולה בהם טומי לי ג'ונס, אנג'ליקה יוסטון, דני גלובר, רוברט יוריק, דיאן ליין, כריס קופר ו- ריקי שרודר. הסדרה זכתה לשבחים רבים ו-דובאל זכה בפרס גלובוס הזהב על משחקו המרשים בסרט.

הסיבה העיקרית לכך שהוא לא כיכב בסרטים משמעותיים בשנות ה- 80 נעוצה בכך שלאחר שהוא זכה באוסקר, הוא לא הצליח למצוא תפקידים התואמים את מידותיו, והוא גם דרש כסף רב על הופעות בסרטים דבר שהוביל לכך שלבסוף הוא המעט להופיע הוא דרש סכום גבוה של 5 מיליון דולר (כפי שקיבל אל פאצ'ינו) להופיע בסרט "הסנדק חלק ג' ", אך כאשר המפיקים סירבו הוא פרש מהפרויקט.

בשנות ה- 90, לאחר הצלחתו הגדולה במיני סדרה "יונה בודדה"(89) חזר דובאל לקולנוע ולטלוויזיה בקול תרועה ובשנות ה- 90 ובעשור שלאחר מכן כיכב ביותר מ- 49 סרטים שונים ומגוונים ובלט בעיקר בסרטים "ימי הרעם"(90) של הבמאי רון האוורד בו כיכב לצד טום קרוז ו- ניקול קידמן, "בדרך למטה"(92) של הבמאי ג'ואל שומכאר בו כיכב לצד מייקל דאגלס, "העיתון"(94) של הבמאי רון האוורד בו כיכב לצד מייקל קיטון, ג'ייסון רוברטס, גלן קלוז ו- מריסה טומי, "משהו לדבר עליו"(95) בו כיכב לצד ג'וליה רוברטס, "פנומן"(96) בו כיכב לצד ג'ון טרוולטה, "ג'ינג'רברד"(98) של הבמאי רוברט אלטמן בו כיכב לצד קנת בראנה, טום ברנג'ר ו- רוברט דאוני ג'וניור, "פגיעה קטלנית"(98) סרט המדע בדיוני בו כיכב לצד מורגן פרימן, "תביעה אזרחית"(98) דרמה חברתית בו כיכב לצד ג'ון טרוולטה, "עקיצה ב- 60 שניות"(2000) הלהיט בו כיכב לצד ניקולס קייג' ו- אנג'לינה ג'ולי, "ג'ון קיו"(2002) הדרמה המעולה של הבמאי ניק קסבטס בו כיכב לצד דנזל וושינגטון ו- רי ליאוטה, "שטח פתוח"(2003) מערבונו המוערך של קווין קוסטנר, ו- לצידו של מייקל קיין בסרט "אריות יד שניה"(2003) .

לצד הסרטים בהם כיכב בקולנוע בלט דובאל גם במספר סרטי טלוויזיה מצויינים בהם גילם דמויות היסטוריות כ-סטאלין במיני סדרה "סטאלין" עליו זכה בפרס גלובוס הזהב, הגנרל האמריקאי איזנהאוור במיני סדרה "אייק"(78) ו- אייכמן בסרט "האיש שתפס את אייכמן"(97).

במקביל לקריירה שלו כשחקן, ביים דובאל ארבעה סרטים שאחד מהם "המטיף" (97) זכה להערכה רבה ודובאל היה מועמד לפרס האוסקר על תפקידו המרשים בסרט.

דובאל הוא שחקן בעל מידות גדולות, שחקן אופי של דמויות, הוא נכנס לעורן של הדמויות, משחק תמיד במקצועיות וברגש, הוא שחקן פרפקציוניסט היכול לגלם בכישרון אדיר כל דמות כולל דמויות של נבלים וגם דמויות חיוביות, גם דמויות עממיות וגם דמויות של אנשים חזקים, קשוחים ורבי עוצמה וגם דמויות היסטוריות בעלות מבטא זר.

במהלך הקריירה שלו הוא כיכב ביותר מ- 130 תפקידים שונים בקולנוע ובטלוויזיה (הוא עדיין פעיל מאוד ומופיע מידי שנה במספר סרטים) ומעמדו כשחקן אופי מוערך שהיה מועמד ל- 6 פרסי אוסקר, זכה באחד (רגעים קטנים של חסר), הוא היה מועמד ל- 4 פרסי אמי וזכה בפרס אחד על תפקידו במיני סדרה "דרך שבורה"(2006), הוא היה מועמד 6 פעמים לפרס גלובוס הזהב וזכה ארבע פעמים (סאטלין, יונה בודדה, רגעים קטנים של חסד ו- אפוקליפסה עכשיו).