פוסטים אחרונים
- השומרים 26/11/19
- הנותרים(סיכום סדרה) הבשורה על פי קווין 12/6/17
- מכונות המקצרות לנו את הזמן 30/9/09
- הרוזן האדום - הפרישה 1/9/09
- רוכבים על אופנועים באפלה 25/8/09
- סיוט 23/8/09
ארכיון
הסדין מתרומם
נעמה היא שותפתי לדירה, ועיסוקה העיקרי הוא דיילת קרקע. למרות שיש לה עודף משקל, היא נחמדה בצורה יוצאת דופן - במיוחד, כשהיא עומדת מאחורי הדלפק. היא צעירה שאפתנית, ואלמלא המאכלים העירקים עתירי הקלוריות, יתכן ונעמה הייתה דיילת אוויר. עד אותו יום, בו כאב ליבי על חוסר התאום בגופה, לא דיברנו על עינייני ישבן. אז מתוך חיבה ודאגה כואבת שלחתי לה עקיצה ידידותית לכיוון הישבן הרחב, מקווה שגרמתי לה לחשוב שלהשיג זיון טוב צריך לסדר את החלק התחתון של הגוף. אני יודע שהיא שנאה אותי באותו רגע שעקצתי, ואני יודע שיש כלל פשוט האומר אל תדבר עם בחורה על ענייני גיל ומשקל, אבל אצלי לכללים יש מסגרות משלהם, ותמיד ניתן לפרוץ גבול זה או אחר, הרי, בשביל מה קיימת גדר אם לא בשביל לפרוץ אותה. מי שאוהב באמת, צריך לדעת לבקר את אהוביו, שהרי האחרים הבני זונות, דואגים לנוחות ושלווה חברתית ומעדיפים את ההווה הנוח על פני העתיד, גם אם זה בא על חשבון חיי הסקס האומללים שלה. בכל אופן, הצלחתי לגזוז חלק מחלומותיה, ובשלב מסויים, המשלוחים מהמושב לדירתנו בעיר החלו להיות צנועים יותר בהיקפם. כשאחותה הגיעה במתואם ביום שישי בצהרים, היא התיישבה במטבח אחרי שסידרה את הדברים במקרר, לגמה מים והביטה בי בסקרנות. מה עשית לה? שאלה, כשעיניה מנצנצות (במחשבה לאחור אני חושב שהיא רצתה לשאול האם אני מפמפם את אחותה). מה?, שאלתי בפליאה. בדיוק יצאה נעמה מהמקלחת ואחותה עברה לחדרה, משאירה אותי תוהה. בכל מקרה, אני מייד התחלתי לפשפש בין המצרכים וקופסאות הפלסטיק מגלה, כי פרץ משבר מזון באיזורי הכפר - הרבה מאוד סלטים, ומעט מאוד תבשילים. אותו רגע נכנסתי לדיכאון, וניגשתי להפוך את העוף בתנור. מחשבות בגידה עלו במוחי, וכבר תכננתי לנהל שיחת מוטיבציה עם נעמה על מנת לחדש את שרשרת האספקה מהמושב. אבל, בעוד אני הופך את התפודים המסודרים סביב העוף, החלטתי להתאמץ - סה"כ איפה תמצא חברה נפלאה כמו נעמה? גם אם זה יעלה לי במשטר קולניאלי אשכנזי אכזרי במטבח, אדבוק בחברותנו. גם אם אספקת הקובה מהמושב תיפסק, ... טוב, זה כבר קשה, ועוד לא חשבתי על ההשלכות.
יום שישי, הערב מגיע, ניחוחות התבשילים מגיעים מכל עבר - הדשא של השכן תמיד יותר ירוק. השכנה מלמטה הכינה שוב קציצות ברוטב עם עלי דפנה, והקיבה שלי מצטמקת לגודל של אגוז. אני עדין יושב מול הטלוויזיה ממתין לנעמה. אט, אט התמונות מהמסך מטשטשות מול עיני ואני מרגיש כמו קוזאק מורעב שאיבד את חוש השיפוט שלו. בכל מקרה אני מתאפק שלא לקרוא לה. אחד הדברים שמכבדת נעמה היה ארוחת יום שישי משותפת. הייתי בטוח שהיא תצא ותדליק את הנרות, ואני אמזוג לשנינו יין. עתה, אני לא בטוח שאחזיק את הבקבוק יציב, בכלל אני לא בטוח שאגיע עד המטבח. פעם אחרונה שראיתי אותה הייתה חצי שעה אחרי שאחותה הלכה. היא הלכה למקלחת והביאה מגב וסמרטוט. היא נעלמה במטבח, ואחרי חמש דקות של שטיפת הרצפה המלוכלכת שהשארתי במטבח, יצאה ונבלעה בחדרה. חולפת שעה, והלילה נכנס לו כשברקע אני שומע כבר את מיזמורי השבת בדירה של הדתים מהבניין הסמוך. אחרי שהיקום הצטמצם בקיבתי לגרעין קטן ושחור חל המפץ הגדול. הקיבה התרחבה לגודלה הטבעי. בצבא קוראים לזה נקודת שבירת הרעב - וההסבר המדעי הוא, שהקיבה פשוט מתחילה לאכול את עצמה. עקב כך, משבר הרעב חלף והתמונות במסך התחדדו - רק אז שמתי לב שצפיתי בערוץ הילדים. צעדתי לחדרי בשתיקה, החלפתי לג'ינס וטריקו ונעלמתי מהדירה. זאת בדיוק הנקודה, בה אתה מחפש לנקום, ואין נקמה מתוקה יותר מהסתלקות מהבית. אפילו שניסיתי להרגיע את עצמי שנעמה היא לא חברתי למיטה ואין ביננו שום קשר רומנטי, בכל זאת הרגשתי פגוע מהתנהגותה. רק אחרי שעה של הליכה התמקמתי בדירתם של ראני ותום - שודד מהם כרע עוף מלוח, וסלט מצ'וקמק השוחה במיץ. כך עם חתיכת חלה ישבתי במרפסת שלהם, מחסל את המזון ולוגם בירה מפחית. ראני במקלחת מתכונן ליציאה ותום המהודר יושב לידי בשיער מלא ג'ל ומקשקש על כדורגל. הטלפון מצלצל בכיסי, ואני מציץ ורואה את השם של נעמה. משום מה, באכזריות גברית טיפוסית אני לא עונה ונותן לה להגיע לתא הדואר. אני מחכה שתי דקות ונכנס לתא דואר - שום הודעה לא הושארה. ראני וטום יוצאים לבלות, ואני נפרד מהם ליד מכוניתם. אני עושה סיבוב רגלי נוסף ומגיע לדירתה של רותי. אני מצלצל בפעמון וגבר פותח לי את הדלת. הוא מביט בי בחשש ואני משתדל לחייך בנעימות, תוהה בליבי מה מספרו ברשימה הארוכה של רותי. רותי מגיעה ומופתעת לגלות אותי עומד לידו בכניסה. אני מופתע מחוצפתי, ומנסה לאלתר "סתם עברתי, חיפשתי את רוני(חברתה לדירה)" הבחור נרגע אבל רותי מביטה בי בסקרנות. שנינו ידענו שרוני בחו"ל, ושנינו ידענו שאני יודע זאת. בכל מקרה, רותי עונה כמו רובוט, שרותי תחזור עוד שבוע ואני מתחמק לי לדרכי. הצצתי בשעון - השעה רק עשר וחצי. הפאב שברחוב הארבעה פתוח לו ואני תופס מקום מבודד ליד הדלפק, מביט במלצריות המפזזות ומסדרות שולחנות. כולם מתכוננים ללילה ואני כבר עומד להישפך מעייפות. אחת עשרה וחצי בלילה, ואני מת מעייפות מהטיול המייגע, ומשום מה טעם הנקמה כבר לא מתוק. בכלל, עייפות מוזרה רובצת עלי, ומכבידה את צעדי עד פתח דירתנו הצנועה.
המפתח לא פותח את הדלת. מישהו נעל אותה מבפנים? אני תוהה לעצמי. ניסיון נוסף והדלת נפתחת. הדירה חשוכה ורק אור קטן בכניסה. אני מציץ לכיוון הדלת הנעולה ומתחתיה חריץ אור קטן.חלצתי סנדלים, והדלקתי את האור במטבח. השולחן ערוך עדין לשניים, והסלט התכופף לו בקערה. אף אחד לא נגע באוכל והרגשת בדידות משתלטת עלי למראה זה. ניצוץ של חיים נראה על זוג הפמוטים - לפחות היא הדליקה את הנרות. פשטתי את חולצתי והתקדמתי לכיוון הסלון כשאני מכבה את האור בכניסה - שם בסלון הספה המתוקה של נעמה בכיסוי הבד הרך למגע. החלטתי שלא להיכנס לחדרי, רק זרקתי לכיוונו את החולצה ופניתי לכיוון הסלון, משתרע על הספה. שני השלטים עמדו על השולחן הנמוך ובחרתי בשלט הקטן. לא ידעתי איזה דיסק נמצא שם, פשוט לחצתי. כיוונתי את העוצמה כדי שלא תטריד את השכנים ועצמתי עיניים. כשהתחיל השיר נקרעו עיני לרווחה - היה זה Starless השיר הכי אהוב עלי(זה מה שנשמע ברקע של הסיפור), שיר הסוחף אותי הרחק לאחור. לא רציתי להיסחף לאחור באותו רגע - רציתי להישאר על קרקע המציאות ולהתקדם הלאה. הבעיה הייתה, שהקטע ההתחלתי של השיר לא מאפשר לי להתנתק ואני מתמכר לצלילים. לאחר חמש דקות של מוזיקה מחשמלת, מגיע הקטע הקשה, ואני מחזיר את השיר לתחילתו חוזר לאורגן ולקלרינט הארורים (גם אתם כקוראים, יכולים לחזור לתחילת השיר). ושוב הקטע המלודי נגמר ואני מסיט את השיר חמש דקות לאחור... דומה שאני מנסה להחזיר את הזמן לאחור מנסה להתנתק גם מהעתיד. חולפת לה שעה ולי לא נמאס... אבל אני מבין שלא ניתן להחזיר או לשחק בזמן. אני מכבה את המערכת ויוצא למרפסת, מתבונן בשלל האורות של הכרך, ומשחקי הסינוור של המכוניות החולפות. הכל זר ולא מוכר. כמו איש מערות, אני עומד בחלל המרפסת החשוך מביט במשהו הקשור בעידן אחר לגמרי, כמו נפלתי לפלנטה חייזרית. אני מתנתק מהמראה, ועיני המסוונוורות מנסות להתרגל לחשכת הבית. גיששתי באפלה והגעתי למסדרון. הכל חשוך - מימין חור המערה הפרטית שלי, ואחריו הדלת שמתחתיה בוקע פס אור צר. אני יכול להקיש על הדלת, ולשאול מה היא רצתה להגיד לי בטלפון. אבל, אני נרתע מדחייה אפשרית. רציתי כל כך, לשמור על נעמה שלמה ומתוקה. רציתי את נעמה הישנה. עתה, כל מרקם שבריריותה נמצא בידי ועלי לנהוג בזהירות. שינה תיטיב לשנינו ומחר יתחיל יום חדש. בשקט בשקט פסעתי צעד לאחור, ונכנסתי לחדרי. התריס מלפני היה פתוח ואור מסנוור חורך את הריצפה שלפני מאפשר לי להתמצא בדקה האחרונה, בטרם אפול למיטה. שחררתי את הג'ינס כשעיני כבר חצי עצומות. הדפתי אותו על הרצפה לכיוון הארון וסגרתי את הדלת אחרי. האור מהחלון השתבר מהדלת הלבנה מקרין אור קלוש לחלק הקדמי של החדר היכן שמיטתי נמצאת. אני מציץ קדימה ורואה משהו אפלולי שרוע על מיטתי. נדרכתי בהפתעה, כשראיתי שזאת דמות אישה. עמדתי חצי דקה כשנשמתי נעתקה. על המיטה ישנה נעמה.
המשך.. מחר. * מישהי הדליקה את נושא הסנדלים שלי - ולכן, לידיעתכן, אנא קראו פוסט זה |
תגובות (66)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני מתגעג למאהל... שווה ביקור נוסף.
אני מקווה שלפות היו לך חלומות טובים.
יייייאאווווווו איזו נוסטלגיה !!!!!
:)))))))))))))))))))))))))))))))))ס'אמק. אתה רואה מה קרה לי בגלל הג'מילה המנוולת הזאת?
איכ אפשר לישונ טוב עכשיו?
חייבת להרגע.
איכ אפשר לישונ טוב עכש
גבינת עיזים טעימה עושים באהבה או שלא עושים בכלל ( בדואי, אתה מוזמן לאמץ את הססמא)
הכל באהבה בייבי.
פאטמה, לטיפה וג'מילה.. את כולן פגשתי במאהל.
קחי קישור לשם, ותגידי לי אם לא ישנת טוב אח"כ.
באתי עמ שמלה שחורה, חוטיני ונעלי עקב אדומות לשלומ, והוא נפנפ אותי לשלומ.
ועכשיו תענה לשאלה איכ קראת לי?
אממ... קודם כל, תגידי אם באת לשלום או בשלום?
אני רוצה לדעת אמ הבנתי אותכ נכונ,
אתה קראת לי בדואית שפוטה?
להבדיל ממני, יש לו את כל הסבלנות של עיט המדבר, לשבת, לשתוק, ולהניד בהסכמה. בסוף, כל החכמות, כולן ! הולכות לחלוב את העיזים.
איפה אפשר למצוא גבר כזה ?
שיו. גמ אני.
מה לא אוהבת, שונאת. איכס. בעע. גועל.
לדעתי אפשר לוותר עליהמ בכלל. מי צריכ אותמ?
אני רואה שהבדואי, מסתדר איתך איך שאת, לכן לא אשאל למידת הישבן.
אני חושב שגם מיותר לציין שהבדואי מוכן לקבל את מתבוננת מהצד בכל מידה ובכל משקל. תרשמי גם את זה !
(איך אני בשבילך ??)
"שלד אנורקסי"
"קולבי בגדים"
זהו. רשמתי. אפשר להמשיך.
יש לי תחושה, שהלחץ החברתי הולך ומתגבר, אני אלך מייד לכתוב את ההמשך, בטרם אושפע מאמירות הפרו-ישבניות.
אני חייב להדגיש שגם לי יש בעיה עם קולבי בגדים - ואל תחשבו שזאת התנצלות כלשהי לגבי הסיפור.
מצאת שיט של שותף, תמצאי שותף שאת רוצה שירדם לך במיטה ואז לא יהיה לך שיט כזה בבית.
אני חושב שמיותר לציין שאחת האהבות הכי גדולות של הבדואי היא נשים קצת מלאות. כאלו שנראות כמו נשים, לא כמו שלד אנורקסי עם עצמות שתמיד בולטות במקומות הלא נכונים...
ואני גם חושב שמיותר לציין שלבדואי יש זוג סנדלים מלכותי שלא נראה כדוגמתו בכל רחבי גוש דן. מותג שחבל עלהזמן - שבא טוב עם ג'ינס, יותר מכל נעל עור אלגנטית. רק חבל שאין לי מספיק הזדמנויות ללבוש אותם..
ואני חושב שמיותר לציין שהבדואי מבסוט מהאס, שנכנס לקצב כתיבה כמו בימים הטובים.. :)
והכי מיותר לציין שהבדואי תמיד מסכים עם פסיכית-על. גם היום.
אבל לעניין,
קודם כל זה סיפור שלי, ואל תתערבי.
דבר שני בחורות זה עם מוזר. ועוד דבר, אני אישית לא הייתי נרדם לפני שהייתי בטוח שהיא נרדמה לפני, מסופקת ומרוצה.
* אם השותף שלי היה נרדם במיטה שלי בלילה, הוא היה מתעורר בה ללא רוח חיים בבוקר.
אהבתי את הניסוח העצבני שלך.
אני זוכר את השכן שלי צועק על הילד שלו שמשתולל ליד המדרכה - אם תידרס, אני אחסל אותך.
אם השותף שלי היה נרדם במיטה שלי בלילה, הוא היה מתעורר בה ללא רוח חיים בבוקר.
מה זה השיט הזה?!
בטח שיש ... מותק.
תוציאי את את שאריות הטרף האחרון מהפה, ונדבר בנימוס :
יש רעב לכל דבר.
רעב לאהבה, רעב לכבוד, רעב לאוכל.... וכו'
אני כבר יודע על מה מוחך הכחול מדבר.
יש רעב ויש רעב ...
נסתדר, יעיוני.
אמנם אני לא משופש מספיק לאחרונה אבל אני אעשה מאמץ.
וחוץ מזה אני לא אוהב לסטות מהאמת, שכבר כתובה במוחי.
אתה הסתבכת, וכגודל הציפיות........
אתה צריך לרצות מספר קהלים במקביל, את קהילת הנשים, קהל היעד העיקרי.
קהל רחבות האגן, שאם הן נדיבות בפרופרציה קהל אהוב עלי ביותר שלא הייתי פוגע בו.
את הקהל היותר מתוחכם, שמחכה לראות מה הילד יעשה הפעם, להם אתה צריך סיום חושב.
הסתבכת.
נשאר לראות איזה קהל אתה הכי רוצה לרצות.
תזהר לא להכניס את נעמה לדיאטה, ולגלות נעמה חדשה ורזה, אז תפגע ברחבות האגן, ובנשים שכן אתה שטחי ורואה רק את החיצוניות.
פיליפ
הצלחת לעצבן אותי.
בגללך רצתי לפוסט האחרון של אחד מחברי בקפה ( רק שתראו איך אני אוהב ומפרגן ), והעתקתי בשבילך את הקישור.
יתרה מזאת, הכנסתי אותו לתוך הפוסט שלי כאייטם בפני עצמו -ראי פוסט
ראי את השם של הכותב, ממש גורל ששמו דומה לפליפ פלופ שלך.
לידיעתך, אנחנו הגברים נתונים במתקפה חזיתית כל העת בענייני ביגוד וסינדול.
הפליפ פלופ ( לאחר בדיקה בגוגל ) הם סנדלי אצבע לא נוחים לנהיגה, והם משמשים אותי בדרכי לים - לצערה של ה X שלי, שרכשה לי אותם במחיר מופרז מאיזה בוטיק תחת ששמו לא זכור לי.
תראה, סנדלים זה משהו שאבא שלי נועל. ואנשים בגילו.
עכשיו זה זמן מצויין לעבור ל פליפ-פלופ.
ניתן להשיג בכל הצבעים והמידות. בחנות הקרובה למקום מגוריך.
טוב שלא הייתי כאן. בטח היה לי איזה משפט נאצה בשלוף.
יש לי אישיו עם כפות רגליים, לא סובלת שנוגעים לי בהן.
וגם לא ממש מחבבת אותן.
חחחה... מה הקטע שלכן?
אני חושב שבעבר עשיתי כאן לפני יותר משנה איזה פוסט על כף הרגל הכי יפה כאן.
הבנות כמעט הלכו מכות על העניין.
היו אחלה תמונות עם סנדלים ובלי סנדלים ( ממש לא מצונזר)
אני עוד מעכלת את עניין הסנדלים.
ועוד עם ג'ינס!
סטיילינג מחדש, בדחיפות.
אוף!
זה מה זה קשה.
סיפור קשה, שמחייב עיכול איטי.
אתה לא פייר למה לא הכל עכשיו?
כאן ועכשיו!!!
הי חמודה, עשית לי כייף שבאת להתרשם.
אשפית מילים כמותך, גורמת לי רק להתאמץ יותר.
לא איטי מותק... פשוט מסתגל לשינויים.
מצאתי את כל הדמויות שלך, כולל אותך,
ואפילו את כרע העוף המלוח,
נוגעות ללב.
יופי של כתיבה
מחכה להמשך
:))
לא רציתי לקבל ביקורת לטוב ולרע על "חוויה" מעין זו, במיוחד שעברו הרבה שנים מאז.
אך יחד עם זאת היה חשוב לי לשתף, כי יש בסיפור הזה המון לקחים וחלקים שכל אחד יכול להזדהות איתם או עם חלק מהם.
ככל שאני מתקדמת בחיי המיקצועיים אני מחדדת את עברי, כדי לדעת תמיד מאין באתי ולאן אני הולכת.
הפתיעו אותי כמות התגובות בפרטי, מה שנתן לי לשקול שנית את מחיקת הפוסט.
---------------------------------------------------------
ויאללה תתחיל לאסוף את כולם..אתה איטי.. :-))
מהתרגשות קורים לי דברים אחרים...
מהתרגשות נשבר לך החרוז.
OK.. כרס קטנה, סימן שאת מתחזקת אותו טוב.
( המלצה, אל תדגישי שהוא חתיך יותר מידי. קנאה זה לא דבר בריא בעידן הפלורליסטי שלנו. טפו, טפו, שלוש פעמים)
מממ...
שובבות זה טוב...
<בלי איומים... :>
הוא חתיך..עם כרס..קטנה..
אבל חתיך..
בכל מקרה זה הרבה יותר סקסי לגבר להיות עם כרס מאישה..לא?
מתי לאחרונה ראית אישה עם כרס ואמרת סקסית?
חחח
אני מאוהבת בו כל יום מחדש (לא תמיד)אבל בד"כ..כן לגביו?
לא יכולה לדעת..לא חופרת בזה..
הוא איתי אחרי ככ הרבה שנים אז כנראה שכן..
או שלא וזה סתם משתלם?חחח
אינך יודעת עם מי את מתעסקת.
בענייני אהבה אני מאוד שובב.
כפר, נסיכה שלי.
קודם כל הערה בנינו ( מדוע הפוסט חסום לתגובות ), היה לי מה להגיד שם, בבלוגך.
דבר נוסף, ברגע שמתחדש כאן עניין לוח המומלצים, את מייד מטפסת לשם כקצינה ראשית.
אמרת ואמרת.. אני נמס מחדש.
יש לו כרס, או אין ?
(לפי זה אני אדע אם את אוהבת אותו והוא אותך)
אין לי כלום נגד אגן רחב. נהפוך הוא - נשים בעלות אגן רחב מביאות ילדים בקלות יותר, ויודעות לתת קונטרות טובות.
את בעלת אגן רחב?
בלי לחץ מותק... תקראי פרק תהילים בלילה.
אתה רואה, אתה מאוהב... (-:
<בכוונה אין חרוז בתגובה שלך?>
אפשר ואפשר, בסופרמרקט בשישים ותשעה שקלים ותשעים ותשע אגורות.
מה זה?
יוצר, צריך לכתוב באופן חופשי את סיפוריו.
בלי שום משוא פנים.
אם היא צריכה לקבל השחלה, השפלה, השלכה.. או וואט אבר המילה המביעה הזנחה ואכזבה... אז זה מה שיקרה.
* אני אחשוב על העיניין.
ברשותך אתייחס לשיר שצירפת (הקישור לא עובד)
אני זוכרת היטב אותו מהשנה שעברה (זיכרון של עיראקים) :-)
ואף הורדתי אותו למחשב שלי.
אחד השירים החזקים, שנותנים לך לנבור עמוק בתוך עצמך
אפילו שקלתי לצרף אותו לפוסט האחרון שכתבתי..
אז שמחה שבחרת בו :-))
מזמן לא חיכיתי למחר כמו היום
יופי אתה כותב כיף לקרוא אותך
שמחה שחזרת. כבר אמרתי?
אגב,
יש לי הרגשה שאנחנו מדברים בחרוזים.
זה כנראה הקיץ המייחל לסתיו.
רק עכשיו, שמתי לב שכתבתי סדין מתרומם בכותרת.
בדרך כלל אין קשר בין הכותרת לתוכן, אבל נראה מה יהיה מחר.
רק..
שבעלי קצת יותר חכם ממנה וממני גם..חח
הוא חתיך..
המניק
נו יש לה תחת רחב אז מה..יותר טוב מעצמות
גם נשים מלאות יודעות איך לזוז
מחכה להמשך
מה מחר?
עכשיו!
חשבתי שכבר אי אפשר להשיג אותם בשום מקום :)
אמ מחר, אתה יוצא מניאק מצוי מהסיפור הזה, אני קורעת אותכ מכות.
הכי טוב להיות מאוהב...
<בא לי קובה עכשיו... :>
כשקראתי הסדין מתרומם חשבתי על משהו אחר ..... (אני מקווה שהוא עוד יתרומם
)
נעמה נקראת בחורה נחמדה ורואים שאכפת לך אז מה אכפת לך קצת תחת .....
אין מושלם תפסיק להחמיר
(תרתי 
)
חוץ מזה על אוכל לא עושים ברוגז (:
אני במתח שיגיע כבר מחר.
חמותך אישה חכמה.
בעל עם כרס קטנה הוא טרף ברור לאחרות.
מה הסיפור עם הסנדלים?
אני תמיד מאוהב, וחוץ מזה קוראים לזה רעב.
חח.. ועל זה חמותי שתחיה אומרת..
הדרך לבע'ל עברת באוכלל..
טוב צריך לשמוע אותה כדי להבין ..
טוב..סתמתי מחכה להמשך:-)
אחלה פוסט. רק מה הסיפור עם הסנדלים?
יש לי הרגשה שאתה מתחיל להתאהב...