שנה לפני כן אצרתי לה תערוכה בחדרה שעליה כתבתי בין השאר: האמנית עוסקת לאורך השנים בדימויי איקונין הלקוחים מתולדות האמנות ומהחיים, בדמות האנושים ובניסיון להורידה ולצמצמה ליסודות העיקריים. הדמויות בהירות וזוהרות, לכודות בתוך חללים סודיים ונסתרים המוצפנים בתרבויות המערב והמזרח כמקור המחשבה והרגש. שדות צבע כהות ודמויות מאופקות הופכות לעוצמה וכוח של חותם וסמל בעל פוטנציאל של האדם החושב של רודין, עמודי האדם של גיאקומטי, הציפור של ברנקוזי ולדמויות העתיקות של ימי יוון ורומא העומדים כעדות לנצחיות של נוכחות טהורה. האמנית מתחברת עם החשיבה המיסטית הלובשת בכל דור פנים חדשות, אבל עקרונותיה כמעט שאינם משתנים. גם בעידן המודרני היה לדפוס המחשבה המיסטית תפקיד מפתח בהתפתחותה של האמנות. שני הזרמים העיקריים האינטרוברטי והאקסטרוברטי – מבצבצים מתוך עבודותיה ומבקשים להפוך את החומר לחוויה טרנסצנדנטית. תרבות המערב מספרת לעצמה את התהוותה כסיפור של נפילה, אובדן, חסר (התנ"ך, הברית החדשה, הקבלה, אפלטון). כאב האובדן או הניתוק מהמקור האלוהי דורש ניחומים, תחליפים לאותה אחדות אבודה. המודל שמציע לנו האמנית נגזר מסיפור הנפילה, מתכנים שהם טראומטיים עבורנו. בפריים הזה, בחוצפתי, ביקשתי מהאמנית לצלם אותי על רקע עבודותיה... למי שלא מזהה, אז היה לי שיער..צבוע ? כן ... צבע חום כהה...