כותרות TheMarker >
    ';

    כל הdesign הזה

    עיצוב זה די הרבה, אבל לא הכל.

    ארכיון

    0

    "הנרטיב הישראלי"

    12 תגובות   יום שני, 27/7/09, 17:28

    לא חשוב מה אומרים- השאלה מה הסיפור.

    משרד החוץ בתפקידו כמשרד ההסברה יוצא למתקפה באמצעות יצירה ספרותית.

    מול מסקנות ועדת האו"מ הצפויות מחברים אנשי הרוח במשרד החוץ ספר עב כרס שכנראה יפיל את כל קוראיו (ואם לא - יפול על כל קוראיו):

     

    "...הטיפול בסוגיה הזו רגיש ביותר ומתבצע תחת מעטה של חשאיות. לדברי מקור מדיני בירושלים, על כתב ההגנה שוקדים באגף המשפטי של משרד החוץ יחד עם האגף הבינלאומי במשרד המשפטים ועם אנשי המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית. המסמך יסכם את "הנרטיב הישראלי למבצע עופרת יצוקה".

    המקור ציין כי מדובר במסמך עבה שיכלול את הסיפור המלא מהזווית הישראלית - הסיבות ליציאה למבצע, המצב הביטחוני בדרום מאז ההתנתקות, מהלכי המבצע, החלטות הממשלה והפקודות שניתנו לצבא. כמו כן יכלול המסמך היבטים משפטיים וחוות דעת משפטיות לגבי הפעלת הכוח במהלך המבצע, תוך פירוט של סוגי פעולות שאותן ביצע צה"ל ברצועת עזה. 
    "

     

    בצר לנו (סיום "מלחמת" לבנון השניה, למשל) אנחנו קוראים לאו"מ לעזרה.

    כשאנחנו מפוחדים ממילים- אנחנו יורקים לכיוון?

     

    ראש הועדה האיומה, איתה סירבה ישראל "לשתף פעולה", הוא ריצ'רד גולדסטון שהיה יהודי טוב כל זמן שהתעסק בתרומות למען ישראל.

    עכשיו הוא יהודי רע?

      ראש ועדת החקירה של האו'ם, ריצ'רד גולדסטון, בסיור בעזה תצלום ארכיון: רויטרס

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/8/09 06:55:

      לתשומת לבך;
      השליח של הנרטיב הישראלי עבר פה
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1168772
        1/8/09 12:18:

      צטט: רונן מאיר 2009-08-01 11:14:27

      צטט: שחר_קליין 2009-08-01 10:00:49

      רונן

      אמנם זה דיון רק ביני ובינך אבל איך יכולת לקרוא את "הכתבה הזאת בשבוע פירסומה" כשהיא פורסמה רק אתמול?

      (בכלל מתפלא אני על כי תקרא את מאמריו של יצחק לאור במדור ספרות ואמנות בהארץ....)

      הרי אתה מקדים אותנו בפאזה!

      המשך בשלך בבלוגך ואני אמשיך בשלי.

      חחח - אתה בהחלט צודק.
      קראתיו ביום פרסומו.
      יכול להיות שזה לא אני שמקדים בפאזה (למרות שמחמיא לי הדבר) אלא שמר לאור מתיישן במהירות.
      גם הזיכרון בגילי כבר לא משהו. 
      אני משתדל לקרוא את לאור מדי שבוע. הוא מאוד משעשע אותי

       מתיישן במהירות?

      אתה מביןו בכלל מה קראת? זה ציטוט ממאמר של זיגמונד פרויד מ1921. כמה מפתיע שהוא רלוונטי היום בדיוק כמו אז.

       

      לרגע חשבתי שמעבר לההערצה העיוורת לסלע קיומנו המגן על עצמו ועל הפנסיה של פורשיו אתה רואה גם דברים אחרים.
      מי? מה? מו? אם אתה מתכוון למר ביבי - פספסת בגדול. אפילו לא ליד הקורה.

      מתוק שלי... ביבי מעניין לי את הקצה: אני מדבר על צה"ל.

       

      צריך לזוז מעט הצידה ולהביט בעין בוחנת במה שקורא/ה כאן כדי לאפשר שיפוט חף מהערצת כח מחד ומפחד קיומי - הוא הוא הבסיס להערצת הכח הזו- של מציאות חיינו במדינת ישראל.
      הערצת כוח? לא! פחד קיומי? כן! לא הבנתי מי או מה הוא הבסיס להערצת הכוח?

      אל תיקח את זה אישית: אתה נמצא בצד הרוב שמשוכנע שיש סכנה קיומית לישראל. מיש עובד קשה על שימור הרגשת הפחד הוא המערך המיליטריסטי שמכונה כאן "מערכת הביטחון".

       

      למרות מה שדוחפים לך בתוכניות הבידור המתקראות חדשות טלביזיה ובמקומות נוספים, ישראל לא נמצאת בסכנה קיומית. רק ראש ממשלתה, המתחלף לבקרים, מסכן את כסאו - ולא משנה אם הוא ביבי זה או אחר.
      איפה כן להסתכל? מה כן לקרוא? כוון אותי...
      מה אתה יודע על הסכנות הקיומיות שאני לא יודע?

       אתה חופשי להמשיך על ערוץ הקניות המכונה "חדשות 10" ולעמיתיו המתבכיינים על ילדים מוכים- כי זה מה שמביא רייטינג.

       

      כבר לפני 40 שנה הגיעה מדינת ישראל למאזן איום ואימה מול שכנותיה ולהנצחת רצונה להמשיך בכך ללא שינוי- כי זו השפה היחידה שמדינת ישראל מסוגלת להבין ולדבר.
      עד כמה שאני מבין (ולפי דעתך אני לא מבין הרבה) מאזן אימה זה משהו שצריך לשמר לאורך זמן. אחרת אין לו תוקף.
      יכול להיות שאם באמת אין איום הגיע הזמן לפזר את צה"ל ואת תקציב הביטחון.

      אולי באמת הגיע הזמן להפוך את צה"ל למערכת מקצועית ולא לתכלית הקיום של האזרח הישראלי.

      ברגע שיש לך את הפצצה וליריבך יש את שלו- האיום ההדדי הוא שיקנה לך את האיזון. מעבר לזה אין איום קיומי אלא איומים מקומיים.

      כדי לקבל מבט מעומק היסטורי מוצע לך לקרוא את רוברט מקנאמרה שמת השבוע.

       

      כל ביקורת שאינה שבויה בתפיסת האיום הקיומי מתקבלת כפגיעה בלאומנות הכוחנית המטופחת היטב.
      וואלה? גם הביקורת על גירוש ילדי העובדים הזרים? אפילו הביקורת של, נגיד, גדעון סער?

      מה אתה אומר? לא הבנתי.

       

      אם בשנות הארבעים והחמישים היתה הצדקה להגדרת החברה כגוף הומוגני שמטרתו אחת- הקמת מדינה יציבה- הרי שהמדינה כבר יציבה (למרות ההתלהמות סביב כל דיעה שאינה לאומנית כאילו הנה יחרב ביתך) הרי שהמצב שיצר את הצורך כבר אינו קיים.
      הרעיון של חברה כגוף הומוגני הוא קומוניסטי ביסודו והוא אכן נזנח לאורך השנים (גם אלי ישי רוצה הומוגניות, אבל זה עניין אחר). לגבי היציבות של המדינה - עוד אין מספיק פרספקטיבה. לכן, ברירת המחדל היא להיות מוכן לגרוע ביותר ולפעול מתוך הנחה שהיציבות עלולה להתערר לפתע. זה תמיד בגלל קוזאקים, לפעמים סתם סאב-פריים. אתה יודע שבעניין זה ניצלנו בנס. 

       צדיק באמונתו יחיה.

       

      כל אחד רשאי להאמין במוכתב לו- או לפתח תפישה שונה של המציאות. אל תנסה לכפות את תפישתך.
      אתה מרגיש שאני מנסה לכפות עליך משהו?

       ותודה לך על כך...

       

      השאיפה לנורמליות אינה מתבטאת בלאומנות כוחנית אלא ברצון לחיים שלווים ומספקים.
      איך לא חשבתי על זה קודם? 

       לפי תגובותיך אני לא מתפלא שלא חשבת על כך קודם...

       

      יש סתירה מהותית בין מדיניות פנים וחוץ מיליטריסטית לבין חיי פרט סדירים.
      זה נכון. אבל מה זה חיי פרט סדירים? נשמע כאילו אתה מחפש משהו הומוגני. 

       כל אחד מקבל את מה שמגיע לו, לא?

       

      הביטוי של השואפים לנורמליות מערער את האחידות המטומטמת של אלה שהמיליטריזם אמנותם ופרנסתם.

      האחרונים יטפחו מצב מתמיד של "כמעט מלחמה" כי זאת מהות קיומם.
      כן, ההיסטוריה הוכיחה זאת עשרות פעמים. הדמוקרטיה נולדה בין השאר כדי לרסן זרמים כאלה.

       אז ספר לי איך בדיוק הדמוקרטיה היהודית מרסנת את צבא ההגנה.

       

       

       

       

        1/8/09 11:14:

      צטט: שחר_קליין 2009-08-01 10:00:49

      רונן

      אמנם זה דיון רק ביני ובינך אבל איך יכולת לקרוא את "הכתבה הזאת בשבוע פירסומה" כשהיא פורסמה רק אתמול?

      (בכלל מתפלא אני על כי תקרא את מאמריו של יצחק לאור במדור ספרות ואמנות בהארץ....)

      הרי אתה מקדים אותנו בפאזה!

      המשך בשלך בבלוגך ואני אמשיך בשלי.

      חחח - אתה בהחלט צודק.
      קראתיו ביום פרסומו.
      יכול להיות שזה לא אני שמקדים בפאזה (למרות שמחמיא לי הדבר) אלא שמר לאור מתיישן במהירות.
      גם הזיכרון בגילי כבר לא משהו. 
      אני משתדל לקרוא את לאור מדי שבוע. הוא מאוד משעשע אותי

       

      לרגע חשבתי שמעבר לההערצה העיוורת לסלע קיומנו המגן על עצמו ועל הפנסיה של פורשיו אתה רואה גם דברים אחרים.
      מי? מה? מו? אם אתה מתכוון למר ביבי - פספסת בגדול. אפילו לא ליד הקורה.

      צריך לזוז מעט הצידה ולהביט בעין בוחנת במה שקורא/ה כאן כדי לאפשר שיפוט חף מהערצת כח מחד ומפחד קיומי - הוא הוא הבסיס להערצת הכח הזו- של מציאות חיינו במדינת ישראל.
      הערצת כוח? לא! פחד קיומי? כן! לא הבנתי מי או מה הוא הבסיס להערצת הכוח?

      למרות מה שדוחפים לך בתוכניות הבידור המתקראות חדשות טלביזיה ובמקומות נוספים, ישראל לא נמצאת בסכנה קיומית. רק ראש ממשלתה, המתחלף לבקרים, מסכן את כסאו - ולא משנה אם הוא ביבי זה או אחר.
      איפה כן להסתכל? מה כן לקרוא? כוון אותי...
      מה אתה יודע על הסכנות הקיומיות שאני לא יודע?

      כבר לפני 40 שנה הגיעה מדינת ישראל למאזן איום ואימה מול שכנותיה ולהנצחת רצונה להמשיך בכך ללא שינוי- כי זו השפה היחידה שמדינת ישראל מסוגלת להבין ולדבר.
      עד כמה שאני מבין (ולפי דעתך אני לא מבין הרבה) מאזן אימה זה משהו שצריך לשמר לאורך זמן. אחרת אין לו תוקף.
      יכול להיות שאם באמת אין איום הגיע הזמן לפזר את צה"ל ואת תקציב הביטחון.

       

      כל ביקורת שאינה שבויה בתפיסת האיום הקיומי מתקבלת כפגיעה בלאומנות הכוחנית המטופחת היטב.
      וואלה? גם הביקורת על גירוש ילדי העובדים הזרים? אפילו הביקורת של, נגיד, גדעון סער?
       

      אם בשנות הארבעים והחמישים היתה הצדקה להגדרת החברה כגוף הומוגני שמטרתו אחת- הקמת מדינה יציבה- הרי שהמדינה כבר יציבה (למרות ההתלהמות סביב כל דיעה שאינה לאומנית כאילו הנה יחרב ביתך) הרי שהמצב שיצר את הצורך כבר אינו קיים.
      הרעיון של חברה כגוף הומוגני הוא קומוניסטי ביסודו והוא אכן נזנח לאורך השנים (גם אלי ישי רוצה הומוגניות, אבל זה עניין אחר). לגבי היציבות של המדינה - עוד אין מספיק פרספקטיבה. לכן, ברירת המחדל היא להיות מוכן לגרוע ביותר ולפעול מתוך הנחה שהיציבות עלולה להתערר לפתע. זה תמיד בגלל קוזאקים, לפעמים סתם סאב-פריים. אתה יודע שבעניין זה ניצלנו בנס. 

       

      כל אחד רשאי להאמין במוכתב לו- או לפתח תפישה שונה של המציאות. אל תנסה לכפות את תפישתך.
      אתה מרגיש שאני מנסה לכפות עליך משהו?

       

      השאיפה לנורמליות אינה מתבטאת בלאומנות כוחנית אלא ברצון לחיים שלווים ומספקים.
      איך לא חשבתי על זה קודם? 

       

      יש סתירה מהותית בין מדיניות פנים וחוץ מיליטריסטית לבין חיי פרט סדירים.
      זה נכון. אבל מה זה חיי פרט סדירים? נשמע כאילו אתה מחפש משהו הומוגני. 

       

      הביטוי של השואפים לנורמליות מערער את האחידות המטומטמת של אלה שהמיליטריזם אמנותם ופרנסתם.

      האחרונים יטפחו מצב מתמיד של "כמעט מלחמה" כי זאת מהות קיומם.
      כן, ההיסטוריה הוכיחה זאת עשרות פעמים. הדמוקרטיה נולדה בין השאר כדי לרסן זרמים כאלה.

       

       

       

        1/8/09 10:00:

      רונן

      אמנם זה דיון רק ביני ובינך אבל איך יכולת לקרוא את "הכתבה הזאת בשבוע פירסומה" כשהיא פורסמה רק אתמול?

      (בכלל מתפלא אני על כי תקרא את מאמריו של יצחק לאור במדור ספרות ואמנות בהארץ....)

      הרי אתה מקדים אותנו בפאזה!

      המשך בשלך בבלוגך ואני אמשיך בשלי.

       

      לרגע חשבתי שמעבר לההערצה העיוורת לסלע קיומנו המגן על עצמו ועל הפנסיה של פורשיו אתה רואה גם דברים אחרים.

      צריך לזוז מעט הצידה ולהביט בעין בוחנת במה שקורא/ה כאן כדי לאפשר שיפוט חף מהערצת כח מחד ומפחד קיומי - הוא הוא הבסיס להערצת הכח הזו- של מציאות חיינו במדינת ישראל.

      למרות מה שדוחפים לך בתוכניות הבידור המתקראות חדשות טלביזיה ובמקומות נוספים, ישראל לא נמצאת בסכנה קיומית. רק ראש ממשלתה, המתחלף לבקרים, מסכן את כסאו - ולא משנה אם הוא ביבי זה או אחר.

      כבר לפני 40 שנה הגיעה מדינת ישראל למאזן איום ואימה מול שכנותיה ולהנצחת רצונה להמשיך בכך ללא שינוי- כי זו השפה היחידה שמדינת ישראל מסוגלת להבין ולדבר.

       

      כל ביקורת שאינה שבויה בתפיסת האיום הקיומי מתקבלת כפגיעה בלאומנות הכוחנית המטופחת היטב.

      אם בשנות הארבעים והחמישים היתה הצדקה להגדרת החברה כגוף הומוגני שמטרתו אחת- הקמת מדינה יציבה- הרי שהמדינה כבר יציבה (למרות ההתלהמות סביב כל דיעה שאינה לאומנית כאילו הנה יחרב ביתך) הרי שהמצב שיצר את הצורך כבר אינו קיים.

       

      כל אחד רשאי להאמין במוכתב לו- או לפתח תפישה שונה של המציאות. אל תנסה לכפות את תפישתך.

       

      השאיפה לנורמליות אינה מתבטאת בלאומנות כוחנית אלא ברצון לחיים שלווים ומספקים.

       

      יש סתירה מהותית בין מדיניות פנים וחוץ מיליטריסטית לבין חיי פרט סדירים.

       

      הביטוי של השואפים לנורמליות מערער את האחידות המטומטמת של אלה שהמיליטריזם אמנותם ופרנסתם.

      האחרונים יטפחו מצב מתמיד של "כמעט מלחמה" כי זאת מהות קיומם.

       

        1/8/09 09:39:

      צטט: שחר_קליין 2009-08-01 09:17:06

      בראייתך הפשטנית והשבויה בחלומה אתה מעודד אותי לשתוק.

      הנה משהו שבודאי גם הוא לא יראה לך רלוונטי:

       

      "המאה העשרים המשיכה להתבונן ב"המונים" מבעד למשקפיים הליברליים, כלומר ה"אני" המחוסן מפני קשר כלשהו עם התופעה. ואולם, פרויד עצמו, בבהירותו האופיינית, מנתח לצורך תיאורו דווקא שתי תופעות ממושמעות מאוד, כדי להסביר את האופן שבו פועל ההמון, שבו מגלה אדם את המקור הבראשיתי של היותו - הייררכיה: הכנסייה הקתולית והצבא. בשני המוסדות הללו נשללת חירותו של הפרט באמצעות מסירתה בהכנעה לסמכות, או מוטב - חירותו של האדם נבנית, על פי מיטב המסורת המערבית, באמצעות הוויתור עליה."

       

      זה לקוח מכאן.

       

      שוב אתה מאחר.
      קראתי את הכתבה הזאת כבר בשבוע פרסומה.

      אגב, ראייתי "הפשטנית והשבויה בחלומה" לעומת ראייתך המעמיקה והיסודית שמתמסרת רק למציאות אמפירית?
      לזה התכוונת?

        1/8/09 09:17:

      בראייתך הפשטנית והשבויה בחלומה אתה מעודד אותי לשתוק.

      הנה משהו שבודאי גם הוא לא יראה לך רלוונטי:

       

      "המאה העשרים המשיכה להתבונן ב"המונים" מבעד למשקפיים הליברליים, כלומר ה"אני" המחוסן מפני קשר כלשהו עם התופעה. ואולם, פרויד עצמו, בבהירותו האופיינית, מנתח לצורך תיאורו דווקא שתי תופעות ממושמעות מאוד, כדי להסביר את האופן שבו פועל ההמון, שבו מגלה אדם את המקור הבראשיתי של היותו - הייררכיה: הכנסייה הקתולית והצבא. בשני המוסדות הללו נשללת חירותו של הפרט באמצעות מסירתה בהכנעה לסמכות, או מוטב - חירותו של האדם נבנית, על פי מיטב המסורת המערבית, באמצעות הוויתור עליה."

       

      זה לקוח מכאן.

        31/7/09 19:42:

      צטט: שחר_קליין 2009-07-31 17:18:51

      אכן מסמך מפיל, תרתי משמע.

      מזל של PDF אין משקל בעולם הפיסי.

      אני מניח שקראת את כולו, תירגמת, ואתה מוכן לפרסם כאן את העיקר?

       

      מעבר למסמך המתיש נשארות שאלות פתוחות, התחמקויות והתחכמויות כשבסוף המסמך אתה נותר עם הרגשה של כסת"ח כמיטב המסורת.

       

      כך למשל בענין פצצות מצרר מובאים שני דפי הסבר שמספרים שהשימוש בהן מוגבל ושבג"צ לא אסר על השימוש: למיטב הבנתי ספק התחמושת (אחד, אמריקאי) אוסר על השימוש בהן בשטח מאוכלס...

       

       

      ההצדקה לפגיעה באוכלוסיה מוצדקת על ידי הסיפור השחוק על החמאס שמתחבא בין אזרחים... מה תאמר כשיפול הטיל על המגדל בקריה בתל אביב? על בסיסים מסתוריים בשולי הרצליה? במקומות אחרים בתל אביב?

       

      מקריאה מחופפת במסמך משפטי זה יוצא האדם הסביר (מונח משפטי) בתחושה של Haven't the Jewish people suffered eanough?  שמשמעותה כפולה: האם לא סבלנו מספיק שאתם, הגויים באים עלינו ככה?

      ומאידך: האם לא סבלנו (הישראלים) מספיק את הכסת"ח, ה"אתיקה" ה"משפטיזציה" והפוליטיזציה של צבא ההגנה?

      כמו שאמרתי לאחים עופר אחרי השקשוקה: לפעמים עדיף לשתוק...

       

      חשבתי שבקיץ אתה מוריד קצת דעות קדומות.
      אבל יכול להיות שאתה לא גר בתל-אביב ולא מרגיש את הלחות.

      אילו היית מבקר בבלוג שלי היית יודע שדווקא בדוח של שוברים שתיקה עיינתי יותר.
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1151204

      עדיין לא קראתי את כתב הכסת"ח.

      לעניין שאלתך בנושא הקרייה בתל-אביב;
      אחרי שיורים על גני ילדים, ומתפוצצים בתוך משפחות - אין לי כבר מה להגיד.

      אגב, המערכון אכן מצחיק, אבל לא ממש רלוונטי לענייננו.

        31/7/09 17:18:

      אכן מסמך מפיל, תרתי משמע.

      מזל של PDF אין משקל בעולם הפיסי.

      אני מניח שקראת את כולו, תירגמת, ואתה מוכן לפרסם כאן את העיקר?

       

      מעבר למסמך המתיש נשארות שאלות פתוחות, התחמקויות והתחכמויות כשבסוף המסמך אתה נותר עם הרגשה של כסת"ח כמיטב המסורת.

       

      כך למשל בענין פצצות מצרר מובאים שני דפי הסבר שמספרים שהשימוש בהן מוגבל ושבג"צ לא אסר על השימוש: למיטב הבנתי ספק התחמושת (אחד, אמריקאי) אוסר על השימוש בהן בשטח מאוכלס...

       

       

      ההצדקה לפגיעה באוכלוסיה מוצדקת על ידי הסיפור השחוק על החמאס שמתחבא בין אזרחים... מה תאמר כשיפול הטיל על המגדל בקריה בתל אביב? על בסיסים מסתוריים בשולי הרצליה? במקומות אחרים בתל אביב?

       

      מקריאה מחופפת במסמך משפטי זה יוצא האדם הסביר (מונח משפטי) בתחושה של Haven't the Jewish people suffered eanough?  שמשמעותה כפולה: האם לא סבלנו מספיק שאתם, הגויים באים עלינו ככה?

      ומאידך: האם לא סבלנו (הישראלים) מספיק את הכסת"ח, ה"אתיקה" ה"משפטיזציה" והפוליטיזציה של צבא ההגנה?

      כמו שאמרתי לאחים עופר אחרי השקשוקה: לפעמים עדיף לשתוק...

        30/7/09 22:26:
        30/7/09 22:19:

      המסמך המופלא עומד להתפרסם!

      ואחריו יוחלט על הענקת פרס נובל לשלום/לספרות לצה"ל...

      פרופיל

      שחר_קליין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      עידכונים

      הבלוג שלי

      העיצוב עובד

      קישורים