אחרי למעלה מ 250 שירים וג'ינגלים שהלחנתי (אפשר למצוא אותם נטושים באתר במה חדשה) החלטתי להוציא סינגל.

פעם קראו לזה תקליט שדרים.

פעם זה היה עניין של איזה 30-50 אלף שקל. מהוון.

היום זה רק עניין של החלטה.

מוטיבציה גם.

בסינגל הזה אני הולך לנצח את עצמי. זה הסיפור מבחינתי.

הלכתי לאולפן, הקלטתי ויצא חרא.

הלכתי לעוד אולפן הקלטתי ויצא חרא 2 .

ההקלטה שבחרתי היא בעצם הקלטת תוך כדי הלחנה ונגינה. ההקלטה הביתית הזו היא בת שעתיים מזמן חיבור השיר.

היא הנכונה. אין עיבוד. או יש. מה שהרגשתי נכון נשאר, כל עוד לא זייפתי.

עכשיו כבר מסיים עם עניין העטיפה, אחרי זה הדפסה (עטיפה ודיסק עצמו), ואחרי זה חיפוש כתובות, משלוח.

וזהו פחות או יותר.

בימים שכל יום יש המון סינגלים, בימים שכל יום מופיעים באתרי הרשת המובילים כ 3 סינגלים ההחלטה שלי נעשית קלה יותר, משוחררת יותר לא מתעניינת כלל ב"הצלחה".

אני מאמין בשיר ואוהב אותו.

אני יודע שסגנון כזה ונגינת אקוסטית שמתרחשת שם אף פעם לא הוצגה כמוה או כסגנונה בארץ.

לפחות זה.

אני שר שם וגם כתבתי את המילים (אל יאמר אדם "טקטסט").

הנה הן:

זמן (אבא שלי)

רק תגידי אם את עוד מתביישת
מאותם הדברים הקטנים שהיית לוחשת
רק תגידי אם את עוד מתרגשת
מאותם הדברים הקטנים כי נדמה ש...

לזמן אין בושה
לזמן אין חמלה
זמן מבוכה
אל תהיי בוכה

"תחשוב כמו ילד , תהיה יצירתי"
אמר לי  האבא שלי
הרבה דימיון ישחרר את השכל
תהיי חמודה , נשחרר את החבל

לזמן אין בושה ...
 
כשהזמן מתערפל על ספת נעוריי
קמטי כיעורה לא פוסחים על פניי
בואי נתאמץ לאותם רגעים
נחבק חזרה את אותם הימים

(זמן שחומק ,אני לא מתאפק)

לזמן אין בושה ...