בקיץ, סבא וסבתא היו מגיעים לבקר. מהאוטובוס ועד הבית היו נמסים להם השלגים הצפוניים וסבא היה מקלף עניבה, מפשיל שרוולים וסוחב בענווה את שלל התיקים של סבתא ובהם כל הריחות שנולדתי לתוכם.

הייתי הולכת מאחוריו ומקשיבה לחריקת העור של נעליו המצוחצחות , בשלווה של נדנדה מיותמת. סבתא ואמא עשרים פסיעות לפנינו צוחקות כמו שתי קסטנייטות צבעוניות. סבתא בשמלה שחורה ואמא בחצאית קצרה וסרט בשיער.

היום יש לי יום הולדת. היום יקרו דברים.

צהריים. כולם ישנים. העצים ממלמלים בשנתם ואני בחצר ליד השולחן הקטן.

על השולחן קופסת גפרורים. אני פוחדת מגפרורים. אסור להדליק. סכנה.

ראשיהם האדומים נחים במיטת הקרטון. סוכריות על מקל לגמדים. האדמה היבשה מחככת את רגלי היחפות שנשארות במקום. כולם ישנים.

אני מושכת ענף יבש מהעץ ואוספת מזרק צעצוע שזרוק בחצר.  עם חוט ישן קושרת אותם יחד ומצמידה לפיית המזרק גפרור. דינוזאורים ונמרי ענק מהלכים בחצר ואני האדם הראשון שיביא את האש.

קופסת הגפרורים הפוכה על צידה, מרותקת בשני אבנים. אני שולחת משוש מהוסס וראש אדמדם מתחכך בזוגתו השחומה ואש אין. נשימה עמוקה ובהונותי ננעצות בעפר. האדום והשחור בקול חריקה נופלים חבוקים לתוך שלהבת קטנה. בקצה המזרק תלוי אור.

הבאתי לכם אש!! אני צועקת לדינוזאורים.

אבא, סבא, אמא וסבתא מתנפצים לחצר ושערם מבולבל. אבא ערום. הגפרור כבר כבה. מהומה, ואני מאושרת. הרבה דברים למדתי בדקה.

היום יש לי יום הולדת ואני כבר קיבלתי מתנה.

בערב על השטיח בסלון יצאו המתנות מהתיקים. ניירות מרשרשים בובות וצבעים. וזה לא משנה וכבר לא הייתי צריכה. זו הפעם הראשונה שגדלתי בעצמי - בשנה.