כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    רצתי

    12 תגובות   יום שלישי, 28/7/09, 06:00

    רצתי על המדרגות והילדה הקטנה שניתקלתי בה נחשבה כבר מזמן למתה. אימה חיפשה אחריה בכל העיר והיו שנישבעו כי ראו אותה מובלת בין ההמון ושימלתה אדומה כדם. קרוביה מנהלים חיפושים והנה פתאום היא נקרית בדרכי, מחייכת למרות הטיפוס המאומץ. אין לי אלה להחזיק בידה וליטול אותה עימי  בעליה העקשנית.   

    הקהל הגדול מתכונן ברצינות. שניים-שלושה מפנים את דרכי ואישה מנומשת באופן חריג שפניה מנומרות ממש מחייכת ומושיטה את זרועותיה העבות לעברי, תן את הילדה אשמור עליה עד שתסיים. אני מאמץ את הקטנה אל חיקי ואומר  לא, לכי חפשי את משפחתה, אתן אותה רק לאימה והילדה אוחזת בכוח בשרוולי, לא מרפה, ממתינה שאעצור מול שולחנות הכיבודים, מצביעה על קנקן המים.  

    קטנה היא , כבת ארבע. שערותיה בהירות ונקודות חן שלוש על פניה. סקרנית אך אינה מוציאה הגה כשהיא רוכבת על זרועי כקוף. למעלה, בקצה המדרגות, אני פוגש את מארחי. ביד חזקה הוא עוזר לי לדלג על המדרגה האחרונה. אמונה תפלה שלנו כי את המדרגות צריך אדם לטפס בעצמו, אך לעולם יסתייע בחבר במדרגה העליונה . מי שנופל, מועד או ניתקל באחרים, נעצר על ידי השומרים ומתבקש לרדת. שוב עליו לעשות את הדרך והפעם בזהירות יתרה.  "עלו במתינות" הם צועקים על הנערים המתחרים ביניהם במהירות טיפוסם. "מי שיגיע ראשון ייתפס ויוחזר!" 

    אני כאן, עם הילדה הקטנה והם מקבלים אותנו בפנים חתומות . עיניהם חמורות סבר וידיהם שלובות מאחור, עסוקים בקהל העולה אליהם. רגע אחד הם זועפים, כמעט פורצת תיגרה וכלי הנשק שהונחו במערום נשלפים מנדנם. רגע אחר הם נינזפים. איש  קשיש, מן המשפחות המקומיות, גוער בהם בקול רועם.  

    כשהגעתי למעלה השתתקו. חלקם פינו לנו דרך וחלקם נגעו בשרוולי הילדה וקירבו את ידה אל מצחם. הילדה מתחילה לזוז בחוסר שקט, מנסה להשתחרר. האם, אישה כבדת מידה, רצה לקראתנו ופניה מתוחים. הילדה נוהמת, הומה בעליצות כשהן נפגשות. מצחיהן מתלכדים, חיוכים ונשיקות  כשאני מוסר את הילדה לאימה. לפתע פתאום, משום מקום אפשרי, מגיח אביה. נדחף בין האנשים בכוח רב ובשתי ידייו מעיף את הילדה מידי אימה.

    קול ענפי תאנה מתפצחת. דם ניגר והגוף הקטן נורה אל השמיים.

    בד שמלתה מתנפנף והנה היא דואה. עיניה פקוחות אל אימה.

    אל דאגה, יונה מרחפת, עלי, הרפי כנפיים, התרוממי אל המרחב.  

     

    אחרי הלויה של נועה גולדרינג

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/8/09 14:32:

      צטט: ים סוף לוי 2009-07-31 18:45:33

       אאאאוץ'!! הרגת אותי יואל. הרגת.

          


      ואגב, זה יפיפה:

      "את המדרגות צריך אדם לטפס בעצמו,

      אך לעולם יסתייע בחבר במדרגה העליונה .

      מי שנופל, מועד או ניתקל באחרים, נעצר על ידי השומרים ומתבקש לרדת.

      שוב עליו לעשות את הדרך והפעם בזהירות יתרה."

        

       

      זה ציטוט מפי אחת הדמויות של הספר שלי. השאלתי את זה לפה

      ועל היתר אענה לך בפרטי

       

        2/8/09 14:31:

      צטט: אפי גבזו 2009-07-29 15:39:27


      קראתי ולא רציתי לקרוא.. קשה מידי הסיפור הזה.

       

      :-(

        31/7/09 18:45:

       אאאאוץ'!! הרגת אותי יואל. הרגת.

          


      ואגב, זה יפיפה:

      "את המדרגות צריך אדם לטפס בעצמו,

      אך לעולם יסתייע בחבר במדרגה העליונה .

      מי שנופל, מועד או ניתקל באחרים, נעצר על ידי השומרים ומתבקש לרדת.

      שוב עליו לעשות את הדרך והפעם בזהירות יתרה."

        

        29/7/09 15:39:

      קראתי ולא רציתי לקרוא.. קשה מידי הסיפור הזה.
        29/7/09 10:55:

      צטט: מי לימון 2009-07-28 22:44:12


      בצוק העיתים גם היונה החליפה יעודה.

      מה שעלה בדעתי הוא קורבן העוף שהוא קורבן עולה שהיה נהוג בבית המקדש. קורבן עולה הוא קורבן הנשרף בשלמותו על המזבח.

      ויונים או תורים היו קורבן של עניים (יותר זול הייתה מנחת הסולת ואחר כך באו הבהמות לפי גודלן). היונה היא סמל לחופש וחיים חדשים טובים יותר ועל כן נשרפת במלואה כקורבן, להעצים את מחיר העונש. 

      רוצה לומר שיהיה מחיר הריגתה של הילדה מתאים למעשה. לא רק במובן המשפטי. גם בנישמתו* של האב.

       

      *לפי תפיסות מסויימות של גלגול נשמות היה זה מפגש גורלי לשניהם, מעין דטרמיניזם בלתי הפיך. ועל האב לעבור עכשיו מעין תיקון לקראת המפגש הבא שלהם. לא בטוח שאני קונה את זה.

        28/7/09 22:44:

      בצוק העיתים גם היונה החליפה יעודה.
        28/7/09 19:43:

      צטט: יואל עיני 2009-07-28 09:06:21

      צטט: ניפי 2009-07-28 06:49:56


      ואני פתאום חשבתי

      על אגדות ילדים

      שבמשך השנים היו דיונים עד כמה

      כדאי לספר אגדות בגרסתן המקורית

       

      שכחת שפעם היו מעלים למולך?

      לימדו אותנו את זה בתנ"ך פעם חשבו שלילדים יש קיבה חזקה אם הם קוראים כיפה אדומה ושלגיה

      את סיפורי התנ"ך פוגשים ילדים לרוב רק מכיתה ב' ואילך

      ואילו אגדות ילדים נשמעות באוזניהן עוד הרבה לפניי

      מה גם ש"כיפה אדומה" זה אגדה שיש בה ריחוק גדול יותר - יש זאב רשע במקום אב

      לעומת "שלגיה" - שם יש אמא שמורה להרוג את בתה - אבל זו אמא חורגת ולא אמא ביולוגית

      לעומת "הנזל וגרטל" ששם מפורשות יש אב ביולוגי שמשאיר את ילדיו לגווע ברעב ביער.

       

      אני ספרתי פעם את הסיפורים האלו לילדים בכתה ב'

      והזמתי אותם לכתוב מכתבי תגובה לדמויות בסיפור

      ורוב התגובות והתהיות היו לגבי איך אמא ואבא יכולים להשאיר את הילדים בלי אוכל ביער.

       

      זה שהם שומעים את זה מגיל צעיר לא אומר שזה לא מטריד אותם

      ותתפלא כמה שאלות היו להם לאותו זאב מ"כיפה אדומה"

      שאוכל אנשים.....

       

        28/7/09 09:26:
      יהי זכרה ברוך
        28/7/09 09:06:

      צטט: ניפי 2009-07-28 06:49:56


      ואני פתאום חשבתי

      על אגדות ילדים

      שבמשך השנים היו דיונים עד כמה

      כדאי לספר אגדות בגרסתן המקורית

      "הן אכזריות מידי"

      נשמעה טענה חוזרת ונשנית

      "זו רק מטאפורה"

      נשמעו טענות מהצד השני

      ...

       

      זהו שהיום זה כבר לא מטאפורה

      זה קורה באמת

      והנזל וגרטל, שלגיה, היפיפיה רפונזל

      נשמעים כמו "סיפורי ילדים"

      לעומת המציאות

      ...

       

      מעניין אם עוד הרבה שנים

      יקראו על ימינו חיחשבו שזה בטח

      המצאה קיצונית ומטורפת של מישהו

      כי הרי דברים כאלה לא יכולים לקרות באמת

      ...

      שכחת שפעם היו מעלים למולך?

      לימדו אותנו את זה בתנ"ך פעם חשבו שלילדים יש קיבה חזקה אם הם קוראים כיפה אדומה ושלגיה

        28/7/09 09:02:

      צטט: r and r 2009-07-28 06:33:12

      כבר יומיים אני מנסה להזכר בילדה שהוטבעה באמבטיה ונקברה ביער על ידי איה,

      שרצה לנקום באמא שלה.

       

      זה תמיד היה ככה? שהורים מרעיבים? הורגים? מזניחים את הילדים שלהם?

      כן.

      אני בעד רישוי להורות.

       

      זהו סיימתי להבוקר.

      יום טוב יואל:)

      אה. החולה הראשון פימשטיין והבת שלו הודיה. שמעתי שעשו לו את המוות בכלא

      מבחן רישוי להורות שנתי? דו שנתי? הם כל הזמן משתנים

      יום מצויין לים רונית

       

        28/7/09 06:49:


      ואני פתאום חשבתי

      על אגדות ילדים

      שבמשך השנים היו דיונים עד כמה

      כדאי לספר אגדות בגרסתן המקורית

      "הן אכזריות מידי"

      נשמעה טענה חוזרת ונשנית

      "זו רק מטאפורה"

      נשמעו טענות מהצד השני

      ...

       

      זהו שהיום זה כבר לא מטאפורה

      זה קורה באמת

      והנזל וגרטל, שלגיה, היפיפיה רפונזל

      נשמעים כמו "סיפורי ילדים"

      לעומת המציאות

      ...

       

      מעניין אם עוד הרבה שנים

      יקראו על ימינו חיחשבו שזה בטח

      המצאה קיצונית ומטורפת של מישהו

      כי הרי דברים כאלה לא יכולים לקרות באמת

      ...

        28/7/09 06:33:

      כבר יומיים אני מנסה להזכר בילדה שהוטבעה באמבטיה ונקברה ביער על ידי איה,

      שרצה לנקום באמא שלה.

       

      זה תמיד היה ככה? שהורים מרעיבים? הורגים? מזניחים את הילדים שלהם?

      כן.

      אני בעד רישוי להורות.

       

      זהו סיימתי להבוקר.

      יום טוב יואל:)

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין