אסופת נרות

ואסופת הנרות גוברת

והאור נמלא וקורן

ורואה אני,מבין

והיכן את ?לחלוק עימי.

והלילה הוא בן חלוף

ושמש תעלה ותזרח כתמיד

האינך רואה את שאני?

שהרי להבתך נראית,הגבירי.

ולהבת הנרות מתלהבת

והאור קורן שופע חמימות

ותחושתי גוברת,רוגשת

והיכן את?לחלוק עימי.

ומעגל הנרות מרצד

ועולם ומלואו בן הצללים

ורחב המעגל למלא

יעדיין,,,

היכן את?לחלוק עימי.

מאסופת נרותי קחי לך

ומניצוץ להבתך הדליקי

והאור יגבר ופחתו הצללים

ואולי אראה היכן את.

ולפתע את תראי,דמותי שם

וכל הזמן היא הייתה

ואולי להבת נר נוספת,

זו שחסרה הייתה.

ונרותי האסופים יתפזרו לעברך

ויכול האור וחזק מתמיד

ולפתע והנה לראותך אוכל

והרי היית כאן

כל הזמן את כאן.

ונוכל אז בנרות לחלוק

ויגבר האור ולהבתו תקרין

והרגשות כמו ותפרוצנה

והעולם יאהב ואנחנו גם.

והאויר אז ירטוט

והאש אז תרצד

והאדמה תשקוט

והמים י~ז~ר~מ~ו.

[כל הזכויות שמורות לבניל'ה בנימין]*