לא חייבים לקרוא עד הסוף,

אין כאן עצות קסם!!! לא מתיימר. 

סיפור קצר לפני השאלות.

ילד בדואי משוטט במדבר עם אביו.

שואל הילד את אביו, אבא,  למה המדבר כל כך יבש?

עונה לו האב: אנא עארף? אני יודע?

ממשיכים, הבן שואל: אבא למה השמש זורחת במזרח?

אנא עארף? עונה האב.

אבא למה הדקל כל כך גבוה?אנא עארף?

אבא, אתה לא כועס שאני שואל שאלות, נכון?

מה פתאום יא איבני, אם לא תשאל איך תדע? 

גם אני רוצה לשאול!!!

לאחרונה אני משוטט לי בקפה, קורא פוסטים,

והנה צדו את עיניי מספר פוסטים,

איך להיות מאושר?, אני משתגע, קורא בשקיקה, מעניין, חוזר לראות מי כתב, גרוש שמשוטט בקפה.

האהבה תמיד מנצחת!!!, נכנס קורא, דברי טעם, גרושה.

האישה שהיתה אישתי (שונא את המילה גרושה) היא פסיכולוגית. אלופת העולם בלייעץ. לאחרים.

איך זה שאנחנו כל כך טובים בלייעץ לאחרים וכאלה חלשים בליישם בעצמנו? 

שאלה שניה

הבוקר, כהרגלי כמעט מידי בוקר יצאתי לרוץ.

לעיתים אני בוחר את המסלול לפני הריצה, לעיתים אני רץ באשר נושאות אותי רגליי.

כך היה גם היום, יצאתי ומצאתי את עצמי רץ בפארק,

האמת, לא זוכר איך הגעתי לשם.

בפארק אני רואה את האישה שהיתה רצה מולי.

כמו בחיים, בכיוון מנוגד לכיוון שלי.

מרים יד קרירה לשלום.

שואל את עצמי איך זה קורה ששני אנשים שהיו כל כך קרובים, רצים בכיוונים מנוגדים ובקרירות העולה על צינת הבוקר? 

שאלה שלישית

אתמול ישבתי עם חבר בבית קפה בקניון רמת אביב.

לידנו ישב זוג, עם ילד קטן.

אני לא מכיר אותם, ולא היה לי מושג מה קורה ביניהם.

אחד "התחביבים" שלי הוא להתבונן על אנשים, זה מרתק אותי.

הגבר היה עסוק בטלפונים בלי סוף.

מיתשהו הם קמו לכיוון הדלפק, עמדו אחד ליד השני, זוג יפה.

הבחור נישק את העלמה, וזו שלחה מבטה לתיקרה בחוסר עניין מוחלט.

תהיתי לעצמי, למה היא לא שם באמת ולא מסוגלת להתמסר לטוב?  

עוד שאלה, אחרונה להיום, הקשורה לסיפור הקודם.

חברי, שגר בארה"ב, וידוע כקשקשן לא קטן, התחיל לדבר איתם.

הסתבר שהם התגרשו, היא חיה שנתיים במיאמי ולאחרונה חזרו זה לזרועותיה של זו.

מההתנהגות שלהם תהיתי האם הם באמת למדו?

שאלתי את עצמי האם באמת למדתי?