החלטנו שבשישי נשפץ את הדירה. לא בדיוק נשפץ- כי היא לא בדיוק שלנו. אבל נשקיע בה. או לפחות ננסה להבין אך אפשר לסדר אותה א-לה טטריס באופן כזה שניתן יהיה לעבור מהמסדרון לסלון בין הכבלים של המחשב והטלפון, תוך הטיית גוף שמאלה כדי להימנע מהספה, והטיה ימינה כדי לחמוק מהשולחן. על הפרק עמד המזגן הישן והלא אקטיבי שתקוע בלב קיר בסלון ומשמש מדף יציב לערימות דיסקים. ביום שעברנו לדירה התקינו לנו מזגן חדש, עילי והכי חשוב עובד מצוין, כך שאין צורך בגרוטאה הישנה. הצעד היחיד עליו חשבנו פעמיים בכל ההפקה הזאת היה לקבל אישור. הרמנו טלפון לבעל הדירה שדאג לבאס את מצב הרוח ולומר כי הוא צריך לבדוק את מחירי הדירות בימינו, כדי להחליט מה יהיה שכר הדירה בחודשים הקרובים. איזה נאחס. הנה אנחנו מתקשרים לשדרג את הדירה באנרגיות החינמיות שלנו והוא משיב לנו באיומי סרק (שבקלות יהפכו לתוספת של מאות שקלים בכל חודש).
לבסוף החלטנו להתנתק. כמה ברגים שוחררו, כמה ענני אבק עלו לאוויר והנה נחשף לו גוף מתכת חלוד ומזוויע בלב הסלון. כיסוי העץ החום שארז את המזגן הושלך במסדרון וחייכנו חיוך של מנצחים. צעדנו אחורה כדי להעריך את הנוף החדש ופתאום נהיה יותר נעים בעין. שנייה חלפה כדי לנשום ולאפשר לזיעה של השיפוצים להתאדות ואז נזרקה לחלל החם השאלה המתבקשת. מה עם המזגן? גוף המזגן הענק שעדיין תקוע בקיר. (הכיסוי החום באמת היה מיותר, אך הוא לפחות כיסה את הזוועה שמתחת). טוב, חזרה לעבודה. עוד הברגה הפוכה ועוד שחרור אום והנה המארז המתכתי הגיע לרצפה. רק נותרו הכבלים. כואב כמו שזה נשמע היינו חייבים לנתק את הקופסה מהקיר, פשוט לקרוע אותה משם, פשוט לחתוך את הצינור העבה ולנצח להרחיק את הפיל מהסלון שלנו, רק חיתוך כואב וזה בחוץ, רק נמצא קאטר או פלאייר או מכשיר חזק ועמיד ורק נלחץ חזק והנה- גז מזגנים מהסוג הישן והממסטל-תיכוניסטים נפלט לסלון והעלה במהירות עננה לבנה וסמיכה. לא חשבנו על זה יותר מדי. אולי מעט מדי. אולי היה לנו סופסוף דחוף (אחרי שנים שדחינו את זה) להוכיח (לעצמנו) שכשרוצים לעשות שינוי לטובה, לשדרג, לשפץ, לנקות את המרחב הביתי- עושים את זה. בלי לחשוב. אכן בלי לחשוב. פתחנו בסדרת שיעולים ופאניקה (בעיקר מצידי). סגרנו את דלתות הסלון מאחורינו וברחנו למטבח. טלפון בהול, התייעצות, וחזרנו לאטום את הצינור. אין סיכוי, הגז חזק מכולנו, והלבין בינתיים את כל הסלון ושלוחותיו. חייבים לברוח מהדירה, החלטנו בסגנון טיטאניק. החלטה שקולה יותר הייתה לעצור את הגז. פשוט, גאוני וכירורגי. כמעט כמו מהלך הניתוק הבוטה שהתחיל את כל הדליפה האגרסיבית הזו.
רצתי להביא את המפתח לגג עליו נמצא מנוע המזגן הישן. (מפתח הגג הוא תיבת הפנדורה של הבניין והוא שמור היטב אצל שכן/ועד בית. המפתח שמור אצלו ליופי ולא לרווחת השכנים מאז מסיבת חשק גדולה שארגנו כמה שכנים בעלי מעוף יום אחרי שזיפתו את הגג וצבעו אותו לבן. התוצאה הייתה שבסוף האירוע כל הכביש נצבע בסוליות נעליים לבנות והגג נותר שחור כשהיה. מאז המפתח הוא רק למקרי חירום שקשורים לדודי השמש.) הפעם החירום היה המזגן. השגתי את המפתח לא לפני שמחשבות שכפול חלפו לי בראש אך נבלמו באמצעות גז המזגנים שהשפעותיו מחלישות ומבלבלות. על הגג לא הזענו פחות. אותו צבע לבן שנעלם בעקבות אותה מסיבה הותיר אותנו על רצפה שחורה שנמסה מתחת לכפכפים שלנו והדביקה אותנו חזק. עומר החל לשחרר את הגז מהמזגן בעוד שמחלון הדירה יכולנו לראות עננים לבנים עולים ובורחים החוצה. שעה של שחרורים, שאיפות ונשיפות, זיעה שכבר מיותר להזכיר אותה, שמש שנמשכת לרצפת זפט נמסה ושנינו- שכבר לא היינו בטוחים ברעיון השיפוץ.
אחרי האפיסודה הזאת התרחקנו מהבניין לכמה שעות כדי להתאוורר ולמזער נזקים נוספים שאנחנו עלולים לגרום. את היום (שהפך כבר ללילה) סיימנו בהצטופפות מתחת למזגן החדש. או אז גילינו שבמסגרת השיפוץ חיבלנו ביכולות הקירור של המזגן החדש. איך? חצי מהסלון חורים בקיר דרכם הצינורות הישנים עברו. ועד שנאטום אותם כראוי גם 5 מעלות לא יצליחו לקרר את הדירה...
|