פוסטים אחרונים
- הרחבת חוק הספאם !!!!!! 3/1/11
- בסך הכל להחליף אטם ! 26/12/10
- האם ש"ס ונישלם ? 22/12/10
- אנחנו ובעלי החיים... 15/12/10
- פביולה (פאבי) בוהדנה ז"ל 7/12/10
- אז מה באמת הנשים רוצות ??? 16/6/10
מאבדת את הצפון
מאבדת את הצפון !
מאז שאני זוכרת את עצמי, אספו אותי הורי עם תרמיל ומקל, ויצאו לטייל ברחבי ישראל. זיכרונות הילדות שלי מהטיולים המשפחתיים האלה, חשפו אותי למאות אתרים ומסלולים בארץ.
אצלנו, במשפחה ה"דידקטית" – כל טיול (מתוכנן או ספונטני) התנהל כמבצע צבאי לכל דבר ועניין. אני זוכרת את אבי שולף מפה, פורש אותה ברוב כבוד והדר על השולחן, מכנס אותנו סביבו (חמש בנות שהבדלי הגובה מעידים על גילן) ומציג לנו את מסלול הטיול המתוכנן: הוא עובר עם אצבעו על הכביש בו ניסע, מדגיש בו נקודות ציון, מספר את סיפורה של הדרך, וכל זה... כשעוד לא דיברנו עדין על אתר היעד! הלמידה התיאורטית הזו של הדרך, נעשתה באופן כה חוויתי ומתיש, כך שתמיד הרגשתי לפני היציאה לטיול, שראשי עמוס וגופי עייף – כאילו זה עתה שבתי מהמסע.
בזמן שאבא שלי היה "מעסיק" אותנו בלימוד והכרת המסלול, היתה אמא שלי אורזת, מצטיידת ומתארגנת, ותמיד באורח פלא – כשהיתה מכריזה שהיא מוכנה ואפשר לזוז מבחינתה, היה אבי בדיוק מסיים גם הוא את הרצאתו הארוכה ואומר שאנו מתחילים לנוע כדי לראות את הכל בעיניים ולחוות את החוויה.
היינו מתכנסים כל בני המשפחה בתוך הרכב. ההורים מקדימה והילדות מאחורה, ובמאבקי מרפקים מתקוטטות על מקום הישיבה (אני הקטנה תמיד תקועה באמצע – לא ליד הדלתות והחלונות, כנראה מחשש שאברח מטיול המשוגעים הזה תוך כדי נסיעה).
החל מהרגע בו הוכנס המפתח לסוויץ', היו ההורים פוצחים בשירה ארצישראלית, ולמען האמת, היום ובדיעבד אני יודעת, שזה הדבר היחיד שהיה מפסיק את המריבות שלנו. משום מה השיר הראשון והאינסופי היה תמיד "אחינו הנהג" – (שיר לא חינוכי בעליל, כי נאמר בו: "סע מהר, ואם תיסע מהר יתפוס אותך שוטר, אז סע לאט. ואם תיסע לאט – יעשו ממך סלט). ולפי הדרך והנוף שלה, היינו ממשיכים בשירי "גן השקמים", "אם תרצי שאראה לך את העיר באפור" ועוד כהנה וכהנה..
אם הייתי קרצייה ונודניקית (מה שבד"כ קרה), אז היו אחיותיי מעסיקות אותי במשחק מטופש שבו הן אומרות צבע (כל אחת בתורה), ואני הייתי צריכה לזהות ולספור כמה שיותר מכוניות בכביש באותו צבע. ואם האחות שאמרה את הצבע הבחינה במכונית לפני – חטפתי ממנה צביטה. זה היה המשחק ה"חינוכי" והלא הוגן. הייתי נמוכה, מחוצה בין שתי אחיות היושבות ליד החלון כל אחת, ועם שדה ראיה מוגבל, ומן הסתם.. מכל טיול שכזה הייתי חוזרת הביתה כחולה מצביטות של כל ארבע אחיותיי. (שוב.. כל אחת בתורה). אבל כשאני חושבת על זה... הצביטות האלה אכן השתיקו אותי וגרמו לי להתרכז כל הדרך בצבעי המכוניות שמסביבנו.
מיותר לציין שכשהיינו מגיעות ליעד, היה אבא שלי מרצה על כל אבן, פרח, עץ ומבנה באתר, נותן סקירה היסטורית, גיאוגרפית, חברתית, כלכלית, מדינית ואקטואלית, ואני אף פעם לא הבנתי איך הוא מצליח לחבר הכל באופן כזה שיהיה רלוונטי לאתר. בכל אופן.. זה תמיד היה גורם לי רעב ועייפות, ומבין כל הבנות, רק לי הקטנה היה מותר להבריז מההרצאה ולשחק עם עצמי, כשכל המשפחה עומדת לשמוע הסבר קבוצתי.
כל המשקעים האלה יחד, הצטברו אצלי ברבות השנים לחור עמוק בהשכלה . חור...? לא חור, בור ענק !!! תהום!!!. ולמה? ... כשכולן היו עסוקות בצפייה בנוף והנאה מחוויית הנסיעה, אני חיפשתי מכוניות אדומות צהובות. כשכולן הקשיבו להסברי האתר – אני שיחקתי באיסוף חרובים ואצטרובלים. כשכולן צעדו ברגל בשבילי הנחלים – אני אכלתי ארטיק מטפטף על הכתפיים של אבי עם כובע שמכסה לי את העיניים. אז מה הפלא שלא למדתי כלום?
לא נורא. ההורים שלי חשבו כנראה שהפערים יצטמצמו כשאגדל. אבל משום מה.. גם זה לא קרה ! הבורות ודיס-האוריינטציה שלי בכבישים, תלווה אותי כנראה עד ליום מותי. זה לא שאני לא רוצה... אני פשוט לא יכולה.
התופעה הזו החמירה כמובן כשקיבלתי רישיון נהיגה ! תוסיפו לדיס האוריינטציה שלי את העובדה שאני מעופפת באופן כרוני, והרי לכם.. המסלול הישיר של רעות מקרית מלאכי לתל אביב – דרך ירושלים !
מי שמכיר אותי, יודע שאני לגמרי דפוקה בתחום הזה, ומתייחס אלי - ספק בסלחנות ספק בצחוק. (צוחק עלי), ומי שלא מכיר – משתהה נוכח התופעה...
ניסיתי לטפל בבעיה: למדתי מסלולים, חישבתי היגיון של דרך, דליתי מידע ממאגרי מוחי, שאלתי אנשים, וזה לא עזר. בשבילי ... לא משנה איפה אעמוד – הצפון תמיד יהיה מולי – גם אם זה הדרום !!!!
האבא הנואש שלי, ניסה ללמד אותי שאם אהיה פעם בודדה במדבר, אצטרך לנווט את דרכי: ביום- לפי שעות השמש והצל, ובלילה – לפי כוכב הצפון, ואם אהיה במישור החוף, אצטרך להרגיש את "מליחות הים" ולחשב את צד המערב. גם מצפן היה לי – אבל גם זה לא עזר. כדי להקל לי את החיים, המציאו גם את ה- GPS, אבל המשפט היחיד שהוא הצליח להגיד לי בלי להתווכח איתי בכעס, היה: "חישוב מסלול מחדש". וכך, נסיעה של שעה.. יכולה להסתיים אצלי ביום נהיגה מעייף ומתיש, החורג מתקנות התעבורה.
לא מאמינים לי עד כמה המצב חמור? תקשיבו !! חברתי הטובה ביותר מתגוררת ברמלה, באותו בית, מזה כ- 20 שנות חברות. ביקרתי אצלה משך כל התקופה הזו לפחות פעם בשבוע ! ביום ראשון האחרון, החלטתי לקפוץ אליה לביקור. היא שוחחה איתי בדרך, וכשהודעתי לה שאני בכניסה לעיר, היא החלה להקציף לי את הנס.. כעבור כמחצית השעה, התקשרה לשאול לאן נעלמתי?, ושוטר שהיה לידי ושמע אותה בדיבורית, אמר לה שנכנסתי למקום סגור בג'ואריש שבו התנהלה פעילות משטרתית בעקבות קרב יריות !
להגיד שהיא לא האמינה למשמע אוזניה??? כן ! למרות שהיא מכירה את התופעה אצלי מזה שנים רבות, היא לא חשבה שזה יקרה לי. לא במסלול הנהיגה הזה...
מאז, אני בושה ונכלמת, ומהווה מושא גדול יותר ללעג וצחוק של חבריי, ובנסיבות האמורות.. שוקלת לתלות את מפתחות הרכב, ולהתחיל להעריך את התחבורה הציבורית של ארצנו הקטנה. |
תגובות (159)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לפחות מכיוון מערב הדרכים מסתיימות היכן שמתחיל הים :-)
מעכשיו.. אני מצטרפת אליך לטיולים.
הם נראים לי הרבה יותר נוחים !!!
תודה.
למיטב זכרוני ביקרתי, אך אשמח לשוב ולבקר..
ת
ואני תמיד מצאתי כורסא נוחה והיו חעירים אותי כשהגיע זמן ללכת...
חייכתי ומאד..
אגב גם המכשיר לא תמיד
מכוון נכון והיטב..
כתיבתך שנונה ומבדרת
אפרת
אשמח לביקורך
דימונה...? זה לא שונה בהרבה מג'ואריש...
אולי אינך נווטת טובה אך ללא ספק מספרת טובה.
קראתי בהנאה (כן, גם בהבנה) . תודה.
לי יש חוש התמצאות פנימי, אך בכל זאת, באחת הפעמים שהייתי צריכה להגיע לשדה בוקר, שם בני למד, מצאתי את עצמי בדימונה.
זו אינה הדרך.
התביישתי להתקשר לבעלי לשאול איך לנסוע, מה גם שגיליתי שאין לי מפה ברכב.
חבר טלפוני הנחה אותי איך להגיע למקום חפצי.
מאחלת לך רק טוב.
באהבה
עופרה
אל תגיד את המילה "מוזיאון" זה עושה לי גירודים ופריחה...
היינו בטיול משפחתי באירופה - אחיות, אחיינים וזוג ההורים שלי..
אבא שלי החליט שאגף מסויים בלובר (האמנות המצרית העתיקה) מעניין אותו, לקח איתו את הילדים והלך. (לא אחרי שקבע לכולם שעת ומקום מפגש בסוף הסיור ובמקרה של איבוד..).
אני המשכתי עם אמי ואחיותיי, רק שנתקעתי ליד תמונה כל שהיא (שבאמת לא היתה כזו חשובה..)
יום שלם !!!!! חיפשתי את מקום המפגש לאבודים !!!
הם חיפשו אותי, אני אותם, הילדים דאגו, שעת המפגש חלפה...
בסוף נפגשנו בטעות בשירותים.
אז אתה אומר לי שאם אחשוב עליך בנהיגה, יש סיכוי שסוף סוף אסע פעמיים בנתיב אחד, בלי לגלות דרך חדשה?
(מחר בבוקר אעשה את הניסיון - נראה איך ולאן אגיע..)
את יודעת כמה מתסכל זה להגיע בסוף? (כשהכל הסתיים והגעתך לא רלוונטית יותר?)
אכן ילדות קשה.....שתי נקודות חשובות עד מאוד !
1. אני מודעת לדיס אורינטציה שלי - אבל מודעת עם ביטחון עצמי מופרז בטעויותיי, שיוצר מצב של חוסר מודעות מדאיג..
2. למה אני אף פעם לא טועה לכיוון הים, אלא רק לאזורי אויב ????????????
מה זאת אומרת?
ניקיון מחליף אצלי מסאג', מדיטציה, האזנה למוזיקה, שינה טובה ורביצה בים.
ניקיון גורם לי נחת ואושר וממלא את חיי !
לא ידעת?
האמת היא שהפיתרון הרבה יותר פשוט..
צריך ללמוד להקשיב ! (לא רק ל-GPS)
אבל למי יש כוח להשתנות באחרית ימיו?
תאומה שלי..
את מבינה למה אני מאחרת? (זו אחת הסיבות...)
את לא מבינה... גם אנחנו סתם יצאנו לטייל !
תודה רבה על הביקור ועל התגובה.
תודה !נראה לי שאת מחמירה עם עצמך תחליפי gps.
(אצלנו טיולים משפחתיים בארץ היו כף ברדקיסטי. בחו"ל זה היה מלחמת התשה במוזיאון)
ראשית אני לא מבין מהיכן רגשות האשם
והשיפוט המהיר שגורם לי להחוויר מה כבר
את תולה מפתחות ומסיקה מסקנות שעלולות
להצדיק החלטות קשות ברצוני לסנגר עלייך
אם יורשה לי וגם אם לא אתחיל בכל זאת קראתי
את התגובות ומענין לראות שכולם מדברים כחצי נהגים מומחים
או מנימום נהגי מרוצים אין קשר לניווט או למומחיות אנו עסוקים
בראש בהמון דברים חושבים ופותרים בעיות מתכננים מהלכים שרים שירים
עונים לטלפון עם דיבורית ואז יש מקרים שאנו התת מודע נוהגים בדרך שמובילה אותנו ברוגע ובשקט
בבטחה או בהצלחה רק מה ליעד אחר אני אישית נוהג שנים וקרו לי מקרים דומים שהיתי שקוע במחשבות או בתוכניות
והמשכתי בדרך נעימה עם מוזיקה טובה ליעד אחר אני תמיד במקרים כאלה צוחק ואומר שלפחות נהנתי מדרך חדשה לא שזה קורה לי הרבה אבל קורה ולכן חשוב דבר אחד לתכנן נסיעה לפני שיוצאים בראש אני בטוח שכל אחד ואחת עושים זאת וממש מתוכנתים בנהיגה אז נהדרת נפלאה לא משנה שהגעת לגואריש או לחברון ושכם[מקרים כאלו היו גם כן] את כנראה נהגת טובה עם חשיבה
בטוחה גם בתת מודע ואני מחליט פוסק ושופט מהיר שאת ממשיכה כרגיל וחושבת על יעד הנסיעה עם חשיבות קלות ולא כבדות ואם תחשבי עליי בנהיגה יהיה בהחלט הרבה יותר קל סופש נפלא
בתי האמצעית, והכל כך יחידה שלי, היא כזו.
הפוסט שלך עורר בי נשכחות.
שנות ילדותם היו דומות למה שתיארת.
אבא מסביר
אמא עם הכריכים וכל כבודת האוכל הנוספת...
ןתמרי עד היום טועה בנתיבי ארצנו, ולא מוותרת.
בסוף תמיד מגיעה.
כתבת נפלא!
אילנית
רעות יקרה
גם בלי "הילדות הקשה" שאת מתארת
גם אני לוקה בחוסר אורנטציה..
מכירה את מה שאת מתארת
אבל..לא מוותרת לעצמי.
תתנחמי רעות, תמונת מראה:
אני חייב חייב להיות באוריינטציה מלאה. כל מקום שאני אפול בו - איפה הצפון, איפה הים, מאיפה הגיעה הרוח הזאת, לאן השביל הזה הולך...
כשהייתי ילד ישבתי בבית עם אטלס ובחנתי כל ציר ועמק בתבל. עם השנים סיגלתי לעצמי כישורים לא רעים בתחום, מה שהוליך בהכרח לביטחון עצמי מופרז מעט ולהרגשה שגם אם אתקע בלי מפה יש לי איזה ג'ירו פנימי שינחה אותי.
ואז עברתי לארה"ב. באחת העבודות שלי הייתי צריך לחצות את היבשת מקליפורניה לנברסקה, לעלות למינוסטה, לחזור ליוטה דרך וויומינג, לחתוך חזרה מזרחה דרך איווה עד לאינדיאנה, לרדת לקנטקי-טנסי-אלבמה, לעלות חזרה למישיגן, ומשם אילנוי-מינסוטה שוב וחזרה מערבה לקליפורניה דרך קולרדו וווגאס. איזה ג'ירו ואיזה נעליים. אני חושש בכנות שלהתברברויות שלי במסע הזה יש חלק לא קטן בעליה המטאורית של מחירי הנפט בשנים האחרונות. אין פניה נכונה שלא פיספסתי, ואין פניה שגויה שלא נכנסתי בה. ארה"ב היא לא כמו בארץ. פה נאבדת - תמשיך לנסוע, תוך שעה שעתיים מקסימום תגיע לים או למתחם אויב. שם אתה יכול לנסוע יום וחצי בלי לדעת שאתה לא בכיוון. והבושה, אוי הבושה, כל היהירות והזחיחות שלי התאפסנו לזמן בלתי מוגבל.
מוסר השכל - דיסאוריינטציה - לא נורא. דיסאוריינטציה לא מודעת - צרה צרורה!
איזה כיף לך??
אני בדיוק הפוך
מתמצא די טוב
מחזיק מברג שבדי או כל כלי בכל יד שתרצי
אבל אובססיה לסדר וניקיון??
הלוואי עלי!
(לגבי האיחורים זה לא חשוב
את ישראלית! זה מוגדר בגנים שלנו
הפתרון פשוט
ללמוד להקשיב ל- GPS
בהצלחה...
חחח כל כך נשמע לי מוכר כל הסיפור הזה!!!!!!!!!!!
את כותבת נפלא
ואני תמיד קנאתי בילדים שההורים שלהם הקנו להם המון ידע אישי בבית
ואנחנו סתם יצאנו לטייל.
איזה חמוד אתה... אני בקושי נוהגת ואתה אומר שיש לי כישורי טיס..?
כתבת נהדר
בידידות שרי
מצבך יקירתי אינו בכי רע כפי שאת מתארת..
מה שכן יש לך כשרון לטייס(מעופפת כאילו)סתתתם!
מה שכן אומרים על אדם המתבדח על עצמו,כפי שתארת לנו,שהוא חברותי ואכן את חברותית ומתוקה!
ואתה הגבת נפלא
למה באמת...?
אהבתי יותר מכל את כוכב הצפון שהענקת לי !!! (זה אומר שמעתה הצפון פה ! לא שם)
ו... לפי התגובות כאן, סביר מאוד שאלה שנראים לי "נוסעים בבטחה" מחפשים כמוני את הדרך...
בסוף, אני אהיה כל כך קשישה.. שהנסיעה הכי ארוכה שלי תהיה מהבית לסיף הדואר שנמצא מעבר לכביש..
אהבתי את ההשוואה לקולומבוס.....
אכן ג'ואריש בלתי אפשרית, וחוץ משתי משפחות בה, (ומהמשטרה) - כנראה שאף אחד לא באמת גילה אותה..
(אגב, החברה הרמלאית שלי סיפרה לי באותו ערב שהיא מעולם לא היתה בג'ואריש...!!!)
זו הודאתך העדינה (והכמעט הסמויה)?רוניתי, גם אני התגעגעתי אליך !!
תפנימי יקירה, ה-GPS, זה א זה....
אין ביננו הבנה...
תודה...כמה פשוט....
היה לי ה-GPS של סלקום (קול נשי ומרגיע), שילמתי עליו בטעות 5 פעמים משך 11 חודשים, בלי לשים לב, וזה ממש לא הפריע לי.
הפריעה לי רק העובדה שאף פעם לא הסתדרתי עם הוראותיו: 600 מטר ימינה, 300 מטר ימינה, 50 מטרים ימינה.... פניתי ימינה אחרי הרמזור, וזה לא היה נכון...
החלפתי ל-GPS עם קול גברי (אלה תמיד מכירים את הדרך..), הוא איבד כיוון פעם אחר פעם, החזיר אותי מירושלים לקרית מלאכי בשעה 02:00 לפנות בוקר בכביש מפותל, ישן וחשוך - כביש עמק האלה (אבא שלי אמר שזהו לכאורה הכביש הקצר ושהנוף בו מאוד יפה ביום) , אבל בלילה??? פחד לנסוע בו.
אז כנראה שגם לטכנולוגיה יש את הגבולות שלה. אפילו מכשיר אלקטרוני מתקשה להסתדר איתי....
תודה. לפחות זה...
(ביעקר לאור החסרונות המצויינות בהתייחסותי לתגובה מעליך)
האמת היא שאין לי באמת ברירה אחרת, אלא להשלים עםהעובדה ש.....
יש לי דיס אוריינטציה, גם אני לא יודעת להחזיק מברג, יש לי אובססיה כפייתית לסדר ונקיון, אני מאחרת כרונית, ועוד כמה וכמה "מעלות טובות"...
אני בטוחה שאת לא לבד...
כל אלה שאת רואה על הכביש נוסעים בבטחה...
הם מחפשים את הדרך...
לך אישית אני מעניקה כוכב וכוכב צפון...
המשיכי לנסוע עוד...בסוף תופסים את הפרנציפ....וחו'צמ יש לך עוד חיים שלמים להתאמן....
עצם זה שבאת לבקרני לאחר 13 שעות עבודה, ראוי לציון !
אז כוככב לך על המאמץ..
*
זה רק תחילתו שלסיפור ההתעללות.
ותחשוב על כך שהורי לא רק שידעו ושתקו, אלא שעוד שרו..
(יאמר לזכותה של אמי - שהיתה עוזרת לי לאתר מכוניות, ואז אחיותיי היו פוסלות את המשחק !)
אם כך מזל שהגעתי לג'ואריש.
תארי לך איזה סיפור היה יוצא לי אם הייתי מגיעה לרמאללה.... (וסביר שגם זה יקרה לי שוב !!!!)
תמיד היתה לי תחושה שאני מושלמת, ועכשיו נתת לכך גושפנקא רשמית.
תודה.
צדקת.אכן אף אחד לא פרקטי..
לרגע חששתי שתוציא אותי למסע אלונקות עם ג'ריקן, קשר ו- 50 ק"ג על הגב....
לא היית רחוק מכך עם המכשיר שקורא גאות ושפל.
יש לי גם טכנופוביה - פחד ממכשירים חשמליים ואלקטרוניים, שאני אף פעם לא יודעת להפעיל.
אולי יותר קל למצוא את הדרך, מאשר לחפש אותה עם מכשיר הגאות והשפל.
תשאירי לי מספר טלפון, אני אתקשר אליך כשאטעה...
אם כך... זה טוב מאוד !!!!!
באמת כל שנותר לפזר סימני דרך... (לא מוצאת כל אופציה הגיונית אחרת..)
למיטב ידיעתי גם "סע בצד" זה בניגוד לחוקים.... (נסיעה על השוליים?)
איך שלא תהפכי את זה.. השיר כנראה לא חינוכי !
עם ה-GPS אני מסוכסכת..
באמת מזל שלימדו אותי לא להתבייש לשאול אם אני לא יודעת, מאז... אני רק שואלת ושואלת...
אני מבינה שזה אמור לנחם את שנינו...
נכון. ו... מאחרת לסרט האמיתי...להזכירך, קולומבוס, כשהלך כנגד המצפנים של תקופתו,
גילה את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות...
-
זה כמעט כמו ג'ואריש,
עיר המגבלות הבלתי אפשריות...
תודה ששתפת רעות,
יש לנו הרבה מן המשותף
לפי הפוסט שלך.
אחותי!!!
welcom to the club
בעידן של הgps
מי צריך התמצאות במרחב
הקישי והוא יוביל אותך אל היעד הרצוי
ואל תהססי- מקסימום תתבלבלי
ו"מחשב מסלול חדש"
התגעגעתי מתוקה שלי
לחוויות והסיפורים הפיקנטיים שלך
תושב יקי'קב על סיפורך האישי
המענין..
למדתי..
אפרת
יש לי רק מילה אחת לומר לך GPS !
הטכנולוגיה, תודות לכמה מוחות אנושיים מבריקים, מחפה על הרבה צדדים חלשים שלנו, אני די דומה לך אבל האמת היא שאף פעם לא נקלעתי לשטח ידי ליד ג'ואריש :-) השתמשי בה.
יש לי תזכורות כל שטות ואני תמיד בודקת מסלולים באינטרנט כאשר אני לא בטוחה לאן אני נוסעת, אפילו Google Maps כבר "מדבר" עברית.
בהצלחה.
איריס
אני מתנחמת ! אדוני הגבר...
(אתה בטח מאלה שימותו לפני שיפתחו חלון כדי לשאול... "איך מגיעים?")
בפעם האחרונה שאני זוכרת שבה הלכתי ברגל... זה היה מחדר השינה לשירותים (הצמודים !)
אם כך אני מבינה מהרמז... שהמצב שלי אנוש ! חסר תקנה !
כלומר.. אין מנוס מלתלות את המפתחות?
גם את !!!
תודה.
את משהו עם התמונות המתחלפות שלך בכרטיס....
החיים לימדו אותי, שאחרי גברים ואוטובוסים אסור לרוץ....
מאז, אני משתדלת להדיר רגליי מתחבורה ציבורית.
כשאני באוטובוס אני לא חולמת, אני כל הזמן בחרדות ובניסיון להתחקות ממי מגיע הריח, ולנחש- כמה זמן הוא לא התקלח?
כנראה שעד לאתמול, אבא שלי לא ממש הפנים שאני דפוקה בעניין.
כל הזמן היה צועק עלי בנסיעות, שאני אוהבת לטייל ולהגיע למקומות מדרכים לא דרכים..
למרבה הפלא... אתמול הוא קרא את הפוסט ואמר לי:
"אז את לא עושה טיולים ארוכים בכוונה"?
נו... לאבא כזה אתה רוצה שאתקשר כשאני טועה?
חשבת על האבסורד הזה, שקהל היעד של ה-GPS הוא בכלל גברים..?
פנה ימינה, כיכר לפניך.. לא מדברים אל אישה נהגת (פני ימינה).
וזה מוזר, כי הרי הגברים לעולם לא טועים בדרך ויודעים הכל (גם לא צריכים לשאול), אז למה המציאו עבורם מכשיר שכזה?
אני ממש לא צוחקת. תמיד יש לי הרגשה עם ה-GPS שהוא כועס עלי....
גם אני קצת מתרגזת, ולא תמיד מבינה אותו..
ואז נהיה ריב.
ובנוסף לכל הצרות, אם התקשרתי למישהו לשאול לגבי הדרך... אותו אחד בטלפון מכוון אותי בניחותא ובהיגיון.. וה-GPS מתערב.. ימינה, ימינה.
אתה בחברה.
אני לא בטוחה שהיא בהכרח חברה טובה...
את בטח מאלה שהחברות מחזיקות על הקו לצורך קבלת הנחיות...
הגעת לרמזור, תפני ימינה...
תראי חנות משאל.. תמשיכי ישר...
רעות יקרה.
לפי סיגנון הכתיבה נראה לי שלא נורא אם לא תדעי לנהוג.
את מוכשרת להדהים .
סיגנון הכתיבה שלך יצירתי ויפה להפליא
אז יש תקווה.
בהצלחה,
את מדהימה
רעות יקרה
יש לי חבר שלא יודע להחזיק מברג (!). עיניו התבלבלו בכל פעם שהיה עליו לתקן דבר פעוט בביתו ובמיוחד כשהייתי אני שם במקרה (לי- תודה לאל, ניתן חוש טכני מעולה..). העובדה שמדובר באנשים בוגרים רק יותר העכירה את יומו ולא מאוד עזר להזכיר לו שהוא אשף מדהים בתחומים אחרים ביומיום. עד שיום אחד החליט האיש, קבל עם ומשפחה, להרים את הראש ולהכריז: "לא יודע לפתוח בורג". מאז- בלב שלם ומצפון נקי מזמין האיש אנשי מקצוע בהתאמה לתחזוקה שוטפת בביתו. ועיניו זורחות.
אולי כדאי להשלים עם כמה מצבים שיש לנו בחיים, כנראה לא כל דבר ניתן לנו לשנות (ללא עבודה מקיפה ויסודית..), יש בך די תבונה להבחין בין המצבים שניתנים לשינוי לאלה שלא.
יום טוב.
עבדתי היום 13 שעות רצוף... אז רק כוכב
רונית
בקיצור מה שאת אומרת פה שירה
או יקירתי,
התגעגעתי לשנינות, לחן, ליכולת לספר סיפור...
ואם לא תתבלבלי ותגיעי לג'ואריש - איך יוולד לו פוסט מגניב???
כוכבת בלתי מעורערת!
כל כך הרבה חן יש בסיפור שלך. ואינני סבור שיש קשר בין זה שהחסרת את רהרצואתיו של אביך לבין חוש ההתמצאות שלך.
ולדעתי כולם טועים ואת צודקת. השוטר בג'ואריש, הג'י פי אס, והחברים. את בסדר גמור.
כרגיל אתן לך 2 פתרונות שתמיד יהיו נכונים
לא מבטיח לגבי הפרקטיות שלהם
1. עצמי עיניך ותנסי לחוש איפה אני נמצא
מאחר ואני בחיפה תמיד אהיה צפונה ממך - הרגשת? סעי לשלום
2 מאחר ואני מורגל בניווטים קצת קשים יותר מאלו שאביך ניסה ללמדך ( לך תמצא איזה הר כשאתה מפליג 100 ק"מ מהחוף)
יש צעצוע טיטניום יפיפה על זרועי הימנית.
הוא יודע מה השעה
מצב הגאות והירח ואפילו להאיר כשמטים את היד לקריאת השעון
השוס האמיתי הוא בלחצן קטנטן ההופך את השעון כולו למצפן!
פשוט קל (טיטניום אמרנו???) עמיד בפני מרעין בישין ( ירד איתי בטעות ל35 מטר עומק יום אחד....)
ויש גורסים שגם יפה.
כאמור
2פתרונות
ולדעתי- אף אחד מהם לא פרקטי עבורך
הסיפור יפה ומרתק.
הצחיק אותי הקטע של דיס-אוריינטציה.
אני ממש לא למדתי התמצאות בשטח. אבל משום-מה חוש ההתמצאות שלי מפותח להפליא. גם במקומות שלא מוכרים לי, אני מצליחה שלא להתבלבל ולא ללכת לאיבוד. וכך פעם אחת הצלתי את החבר שלי ואותי כשתעינו בפארק הירקון. החבר שלי התחיל ממש להילחץ, ואני הובלתי אותו חזרה.
שירה יקרה, אל יפול לבך. העולם שלנו נראה כמו שהוא נראה בגלל כל מיני נשים שטעו בדרך והגיעו למקומות אחרים.
רעות
הפתרון מאד פשוט, תפזרי סימני דרך לאורך כל הנתיב
ותמצאי את דרכך, כמו עמי ותמי שמצאו את אמא
*
אצלנו זה הלך כך :
" אבינו הנהג סע מהר
אם תיסע מהר
יתפוס אותך שוטר
סע לאט
סע בצד!!!!!"
יופי של משפחה
ותיארת נפלא
אשרייך
והיום להזכירך
יש GPS
תרגעי, את לא לבד.
גם לי חוש הכיוון הוא לא החוש החזק....
צריך ללמוד להתסדר, שואלים יותר....לומדים....
את היית כנראה כל כך חמודה שפשוט לא יכלו לסרב לך.היום לא ממש נורא להיות בור במיוחד בכבישים כאן בארץ
אני בעצמי לא מכיר כמעט כלום חוץ מהאיזור שלי.
תתנחמי בזה שאת בטוח אישה.
סיפור יפה, סוף עצוב :)
ע נ ק
זה קורה לכל אחד
כמובן תלוי במינון
אבל אני נזכר מה שאמרו לנו בלימוד ניווטים
מה שלא נכנס דרך הראש נכנס דרך הרגליים
וע"כ כתרופה לתופעה
קחי מסלול קצר ותלכי אותו ברגל או תרכבי באופניים
ותראי איזה פלא
את תעשי זאת בדרך הקצרה ביותר
ערב טוב רעות היקרה :)
מה שלומך? התגעגעתי לשמוע ממך...
זה תמיד טוב שיש רישיון נהיגה אבל גם אני שיש לי רשיון, אני לעיתים קרובות משתמש בתחבורה ציבורית :) כך אפשר לנמנם קצת :)
ערב נפלא
ממני
ליאור
חחחחחחחחח אחותי תתנחמי את ברכב פרטי ואני בתחבורה ציבורית...נשמע הזוי אבל קרה לי כמה פעמים שממש ריחפתי או דיברתי עם מי שישב לידי והגעתי לעיר אחרת בכלל....זה במאסף אבל היה מקרה שבכלל במקום לעלות לאוטובוס לדימונה רצתי כי ראיתי אוטובוס ופחדתי לפספס....האוטובוס נסע בכלל למצפה ואיפה יכולתי לרדת??? חזרתי ממצפה לב"ש ואז לעיד הנכסף חחחחח רק בגלל שאני עורה בדרכים אני לא זזה החוצה בלי ליווי
לא נורא
יש לי בת כזו
נסעה תל אביב לשפיים
מרחק של עשרים דקות
לאחר שעה טחצי כשהגיעה לחיפה נזכרה לצלצל אליי
לקבל תידרוך דרך
דרך אגב
לא צריך גי פי אס
צריך אבא בטלפון והכל מסתדר
תנסי פעם
אני לגמרי כמוך
כבר הרווחתי ככה לא מעט טיולים באתרים שאחרת לא הייתי מגיעה אליהם
(פעם אחת, כשחשבתי שאני בירושליים עצרו אותו במחסום שהתברר ככניסה לרמאללה)
זמני ההגעה שלי מוטלים בספק
והבוס שלי חיבר אותי ל-GPS בשביל שלפגישות החשובות ביותר אגיע בזמן
החיים שלנו הרבה יותר מעניינים משל הנווטים...
יקירתי את לא לבד!
גמני לוקה בתסמונת "איפה אני" ו-"עוד כמה זמן מגיעים" (מבינה את ילדיי
),
בשל המצב רכשתי לעצמי לאחרונה GPS
וגם אצלי כמתואר אצלך - ריבים ריבים ריבים.
מה העניין הזה עם "חישוב מסלול מחדש"?
גברים יאללה - לא יודעים את הדרך אבל לא יבקשו סיוע!
להשתגע!
את כותבת משעשע ביותר.
אני גם נוטה לאבד את הדרך ...
שמח לראות שאני בחברה טובה :)
פוסט מחוייך
למה לתלות את המפתחות
לא צריך
לא נורא ואגד לא רע נחמד.
חייכתי הזכרת לי מחברותי :-)
מתי יגיע? אני כבר קשישה.....
איזו ילדות כייפית היתה לך..ראי כמה חוויות את זוכרת למרות הכל..ובסופו של דבר מניבה לך סיפורים משעשעים בלי דיי
מכירה עוד אנשים שאינם מסתובבים בלי הGPS וגם איתו טועים בדרך... חחחח
לא להתייאש ..זה יגיע....
באמת התלבטתי אם להאמין ליד או לפה...? השאלה הזו העסיקה אותי לא פעם.
(אגב, אצלי כשאומרים על שמאל "היד של השעון" - זו טעות. השעון שלי בימין..)
ניסיתי "לאמץ" לי נהגים פרטיים כאלה ואחרים, אבל בגלל שיש לי פה גדול, ולא הפסקתי להעיר להם על הנהיגה.. כולם נטשו אותי.
אומרים שאני אנטיפתית, לא רוצים לנהוג כשאני לידם.
כשאני בכינרת... גם אני יודעת איפה הצפון.
כשהיא תתייבש... מצבי יחמיר עד מאוד !
אין לי בעיה להישאר עם הרכב... זה רק מסוכן כרגע במעברי הגבול של שטחי B, A, ו- C.
אגב,
כשדיברו על "מפת הדרכים החדשה", תמיד חשבתי שזו מפה מיוחדת של דרכים שהגו עבור אנשים עם בעיה כשלי...
תנסי לשבת עם עצמך או עם מאמן מוסמך ולהפוך את טרואמת הילדות מהטיולים לחוויה
אולי אם תשני את זווית ההתיחסות לילדות תגלי שהשלמת עם המצפן הצפון והדרום גם יחד
ואולי גם תגלי שמשהוא ממהסברים של אביך נחרט בזיכרון בצורה חיובית יותר
ובמקרה ולא יעזור שום דבר תקחי נהג פרטי
רק לאסטרונאוטים כמוך יכולה להיות חוויה מרתקת שכזו...אני יודעת גמני כזו*
יופי של סיפור.
מרענן קצת בחום המעיק שלנו.
אגב, אני הפוך ממך בענין הזה: אני
תמיד יודע איפה הצפון.
איזה חוויות ..!!!! אולי לא כדאי לך לוותר על הרכב...
תשמעי...מזל שאין לך גם וורטיגו
הצחקת אותי ...
תודה על הביקור !
לא ! אבל נראה לי שבעוד רגע הם היו תופסים אותי...בעברי, כחיילת, הייתי נוסעת באוטובוס מאילת לקסטינה ונרדמת בדרך.
ותמיד מתעוררת בבהלה ולא יודעת איפה אני.
הייתי יורדת מהאוטובוס ומגלה פעם אחת שירדתי לפני הזמן - באזור קרית גת, ובפעם אחרת אחרי הזמן, באזור צומת אשדוד...
ותמיד מי שסבל מכך, היה אבא שלי שהיה צריך לאסוף אותי משומקום.. לפני או אחרי קסטינה !
אוייי *
תודה על השיתוף.
היי רעות...באתי להתבייש איתך..כי גם אני מודה באשמה ..
לא מתמצאת, לא זוכרת ....פשוט ללא תקנה
נכון שבסוף היא מופיעה... אבל באיחור "אלגנטי" של שבע וחצי שעות...
ואז... נוזפים בה שהיא מאחרת כרונית.
אגב,
בעניין חולון ואזור... מה ההמצאה המטופשת הזאת?
למה לסבך את החיים וליצור שתי ערים?
בקלות יכלו לעשות עיר אחת שתיקרא: אֵזור חולון בת ים.
אני מבינה אותך לכל רוחבה של ההבנה וגם עומקה.
את הארץ עשיתי ברברס מספר פעמים, אין לי ראיה מרחבית ואני לעולם לא יודעת היכן אני נמצאת.
תאמיני לי יקירתי העולם מתחלק לשנים שאלה שנולדו עם GPS ולאלה שלא.
הדרך היחידה להתמודד עם הדיסאורינטציה הקיצונית הזאת היא להכיר אנשים (לשאול כל הזמן לאן גם כשחושבים שיודעים)
ולהריע בכל פעם כשמגיעים ליעד בלי להסתבך.
תחבורה ציבורית עונש עצוב מידי
את באה לטיול ?
מניסיון מעבר לתחבורה ציבורית לא ממש משפר את המצב, כבר יצא לי לחלום ולהתבלבל ברציף ולעלות על אוטובוס לירושלים במקום לבאר שבע, או שאם מדובר בנסיעה בתוך העיר גם בתחנות שאני מכירה לפעמים אני יכולה מתוך איזו עפיפוניות לרדת שתי תחנות קודם או אח"כ או בכלל לעלות על הקו הלא נכון כי באותו רגע הייתי בטוחה שפעם נסעתי איתו לסביבה .
ולי דווקא יש חוש כיוון לא רע אבל קשה לי לאפס את האנטנות לכיוון כדור הארץ ליותר מכמה דקות בכל פעם אז חוש הכיוון שלי עוזר לי רק בדקות שבהן אני מחליטה שכדור הארץ שווה את המיקוד של תשומת הלב שלי בשאר הזמן יש לי עיסוקים חשובים יותר כנראה
1. אל תשכח שגם כשגדלתי... תמיד נשארתי "הקטנה", כי גם אחיותיי גדלו איתי. ומה לעשות? לקטנה תמיד יש הקלות...
2. תחבורה ציבורית, זה לא כזה פשוט. בטח לא בזיעה של יולי אוגוסט....
היתה לי חברה כזאת גרה אצלי בבית,
במקום לחולון הגיע לאזור,
נסעה לאילת מצאה עצמה בשערי עזה,
נסעה לרחובות מצאה את עצמה באשדוד.
ועוד לא תמו כל פלאייה...
מה שחשוב שבסוף היא מופיעה.
אם כך... מסתבר שזו לקות מאוד נפוצה....
אל תתרברב לי עם ה-GPS....
עידכנתי מפות, ובכל זאת, כשאני נוסעת בכביש המנהרה החדשה בירושלים, לכיוון הר חוצבים - הוא מראה לי שאני עפה באוויר !!!!
ת ח ב ו ר ה צ י ב ו ר י ת !
מאחר וחיפשתי לרחם עלייך, ולמצוא לך פתרון. עדיין לגבייך התחבורה הציבורית הפתרון הכי פחות עצוב.
הרי מדובר במשפחה מטויילת ולא מדובר בטיול חד פעמי? לא קרה שגדלת והיית צריכה להקשיב להרצאה (חפירה) של אבא שלך
על מקומות אתרים, הרים ופרחים? למה המשיכו לוותר לך? היום פחות היית נזקקת לתחבורה הציבורית.
ואגב, תחליפי את ה-GPS. להמליץ לך איזה?
כתבת יפהפה -הזדהות שלי ,כאדם שלא נולד עם אורנטציה ביד -שלמה
זה ממש כך. פשוט עצוב !!!!
לא סיפרתי שהשוטר צעק עלי, ונראה היה לי שהוא יותר מבוהל ממני.
אגב, עבדתי ברמלה.. וזו הפעם הראשונה בחיי שהייתי בג'ואריש... (זה כמו פעם ראשונה בחו"ל).
מה שיפה אצל אבא שלי, שהוא זוכר (עדין) את שמות הפרחים.
יש לנו מגדיר צמחים בבית שהוא לא בשימוש !
אני כל פעם נדהמת מחדש איך יכול אדם לזכור פרח שהוא לא כלנית, נורית או רקפת...?
אהבתי !!!!
רק שאצלי החשש... שאם אבוא לצפון, אני עלולה לאבד את הדרום !
בשבילי ... לא משנה איפה אעמוד – הצפון תמיד יהיה מולי – גם אם זה הדרום !!!!
אהבתי.
גם לצייר מפה ניסיתי.
ניסיתי גם לקבוע סימנים.
זה לא עוזר !!!!
מסתבר, שאני זוכרת את הטעויות שלי (כנראה מהטראומה), וכל כך בטוחה בהן... כך שאני חוזרת עליהן שוב ושוב.
ומן הסתם תמיד מגיעה באותה טעות לאותו מקום.
בעברית, קוראים לזה: סתומה !
סולחת לך מותק... אנחנו "חברות לקרב"
ג'ואריש?
יריות?
די....
העיקר ששרדת כדי לספר :)
נראה לי שאבא שלך.........
ואבא שלי.......
נולדו באותו היום.......
או לפחות........
אכלו יחד מאותו המסטינג בטבע.....
הצלחת להחזיר אותי לילדות ברגע....
ורק היה חסר לי אם הייתי שוכחת...
את צבע הקוץ שגדל שם אתמול.:-)))))
אין לך מושג בכמה עצב בא לי הצחוק הזה...
אני לא פוחדת לאבד את הדרך.. אני פוחדת למצוא אותה ! - כשזה יקרה.. אני צפוייה להיות בשוק טוטאלי.
מוכר לי...
גם אני הרגשתי כי אני מאבד את הצפון,
לכן ארזתי את כל הבית ועם זוגתי שתחיה, עלינו אליו,
להקים בו בית.
ומאז, ראה פלא, איני מאבדו.
יפה כתבת.
חבר יקר, לבקר בקסטינה.. זה כמו לבקר באתר היסטורי. במעברה !!!!!
קשיי התמצאות במרחב זה סוג של לקות, אבל עקרון הפיצוי עובד אצלך כל כך יפה שתשתקי ותקבלי את הלקות באהבה.
עזבי GPS זה רק יטרלל אותך עוד יותר...מנסיון מותק, הכל מנסיון (אנחנו חולקות אותה לקות)
סימנים חזותיים....אך ורק!הבית הלבן, העץ הגדול וכאלה.....וציירי לך מפה לחברה ברמלה (ולכל יעד אחר גם) שתהיה לך באוטו כי ג'ואריש זה באמת לא המקום האולטימטיבי להתברבר בו.
איכשהו המצוקות שלך תמיד מוכרות לי באופן אישי ותמיד משעשעות איתי....עמך הסליחה!
התביישתי לכתוב שקרית מלאכי זה 4 בניינים ובית פרטי אחד (של משה קצב), וגם שם הלכתי לאיבוד.
אמא שלי המתינה בנקודה מסויימת, ואני התברברתי, ולא ידעתי איך להגיע אליה בין הבניינים (ברגל). היא פשוט הורתה לי לעמוד במקום, והגיעה אלי מזיעה,עצבנית וצורחת... "יש גבול" !
אני כבר ממש נואשת !!!
אמרו לך שאת מצחיקה?
וואלה וואלה...
חשבתי שאני גם כמוך...אבל את?
ממש הגזמת....:)
גם אני פוחדת שמא תאבד דרכי...
ופוחדת כל פעם מחדש...
אז תמשיכי לנסות..
כנראה שאין מה לעשות
אין לי בשבילך מילות ניחומים...:)
חיוך משגע, אבל אתה חייב טיפול שיננית !!!!
אם כך... נועדתי לגדולות !!!!
יש לי GPS עם קול אישה - היא טיפשה - לא יודעת את הדרך ! כל הזמן מתעסקת בכיכרות...
יש לי GPS עם קול גבר - הוא ווכחן - לא מסביר מתי בדיוק הפניה, ואח"כ צועק עלי שהוא מחשב מסלול מחדש...
הדבר היחיד שעוד לא ניסיתי ... זה לפזר פירורי לחם במסלול...
למען האמת כבר מ"רומן הפוסט המשותף שלנו" היתה לי הרגשה שהיית מאלה שצובטים !
עכשיו אתה מבין למה אמרתי לך - "מחוף נהריה לחוף רפיח" ?
כי בטוח הייתי חולפת בשלב כזה או אחר על כל חופי ישראל, כולל החוף המזרחי של הכינרת !
ולהתחיל להעריך את התחבורה הציבורית של ארצנו הקטנה.
חוכמה גדולה למי שגרה על צומת קסטינה
אני מכיר גם כאלו שמאבדים את הדרך בין המטבח לשירותים.
ממש Daddy Cool יש לך.
ועוד אחת טובה היא, שמרבית מההכנסה שלי משולמת ל"מרכז לגביית קנסות" !
אוי... גם אני מאבדת תרתי משמע !
אולי הבעיה עמוקה יותר ואני לא יודעת..?
תודה על התגובה המהירה !!!
אחרי כל כך הרבה הזדמנויות.. אני כנראה אתן את ההזדמנות הבאה ל"אגד" !
לא נורא את בחברה טובה
יש לנו ממשלה שהראשה עומד איש שלא נותן לעובדות לקלקל לו את הפנתזייה, ראי חוק מופז, ראי הרפורמה במינהל שהנימוק לה, סגירת מרפסת או שינויים קטנים פנימיים בדיוק שני נושאים שהמינהל לא מתערב בהם :)
ילדי עברו מסכת דומה.דומני שנשאר בהם המון מתקופה זו. ***
היום גם אני לא מוותר על ה G.P.S
איזה עצבים הייתי חוטף עליך, לאט לאט אבל בטוח
בהתחלה זה משעשע אחרי זה מפסיק להצחיק...
ואת יודעת, כמו ההורים שלך, פעם זה היה אורח החיים הנורמלי
לטייל, להכיר, לנשום את האוויר הפתוח
ככה גדלתי, אבל אני מהאחים הגדולים, הצובטים והשומעים, יכול לחזור על ההסברים שלו במקומות מסויימים עד היום כמו תוכי.
אלו האחת הסיבות שאין לי רשיון
שעשעת אותי עד מאוד**
בע"ה....
תודה על השיתוף....
...
צריך לתת הזדמנות נוספת לדברים לא נעימים בחיים...
...
תבורכי יקרה....*