אחי ואחיותיי היקרים, אני מביא כאן קטע מתוך הקדמת בעל ספר החינוך לספרו, העתקתי את לשונו, וצירפתי באותיות קטנות, קצת דברי הסבר ומראה מקום, אשמח לקבל תגובות, גם לצורה זו של הבאת דברים, האם שפתו, בצרוף ההסבר שלי, מובנת לציבור: "שאלה, אחר שאמרתי שאמר בעל "ספר החינוך" בדבריו הקודמים בהקדמתו, שעיקר הכול והחלק הנבחר מכל עמי העולם הם עם ישראל, איך נסביר את הדבר שדווקא הם, הם סובלי הגלות והצרות מאז ומעולם. התשובה: ידוע הדבר ומפורסם בין בני העולם כי אדון הכול ברא שני עולמות, "עולם הגופות" שהוא בעולם הזה ו"עולם הנשמות" שהוא בעולם הבא. ו"עולם הגופות" כאפס ותוהו כלומר ככלום נחשב כנגד "עולם הנשמות", שזה "עולם הגופות" כצל עובר וחולף, וזה "עולם הנשמות" קיים לעדי עד. ועל כן, בהיות הנפש עיקר האדם, והיא הדבר הקיים שבו, והנפש נשאר לעדי עד גם לאחר שהגוף נאכל בקבר, והגוף הוא כלי לנפש הנמצאת בתוכו, והוא משמש אליה זמן מועט כל זמן שהיא בתוכו, ואח"כ נפסד ונאלח, לכן הנחיל ה' לעמו ישראל את "עולם הנשמות", שהוא עולם נצחי ולתענוג שבו אין שיעור. ואם ישאל השואל עוד שאלה: ולמה לא נתן הא"ל לעמו אשר בו בחר שני מנות, גם תענוג "עולם הגופות" וגם "עולם הנשמות". התשובה: כי ידוע לכל בעל שכל שאי אפשר לבעל חומר בעולם למי שעשוי מחומר, כלומר מעפר ואפר מבלי שיחטא בכלל, וממידות הא"ל, ברוך הוא, הקבועות עדי עד ולא ישתנו לעד, היא מדת הדין, והיא תחייב כל בעל שכל ללכת בדרך השכל כלומר לשמור תורה ומצוות, ובנטותו להתחייב למלך וכשחטא להקב"ה, ואחר שחייבה מדת הדין את האדם, אזי לפטור אותו בלא כלום ללא איזה שהוא עונש, חלילה אי אפשר, כיוון שכבר יצא חייב מבית מדת הדין, ועל כן מחסדי השם עלינו, שם חלקינו לצרף החטא ממנו מאתנו, ע"י זיכוך הגוף בייסורים בעולם הזה הנפסד הכלה, וזה כדי להיות נפשותינו נקיות וקיימות ל"עולם הנשמות", שיפה שם שעה אחת מכל חיי העולם הזה (ראה פרקי אבות ד, כב). ואולם יש לנו להאמין שיגיע זמן שנזכה לשני המנות ל"עולם הגופות" ול"עולם הנשמות" ביחד, והם ואלו הם ימות המשיח. והטעם שאז נזכה לשני העולמות, כי אז בימים ההם לא נהיה צריכים לצירוף הגופים כלל, כי יבטל ממנו מאתנו לגמרי יצר הרע, כדכתיב (יחזקאל לו, כו): "והסירותי את לב האבן" וגו'. ואם גם בעת ההיא בימות המשיח מעט סיג החטא יישאר, אזי ייפול החיוב של החטא על ראש השעיר (לעזאזל, ראה ויקרא טז ח – י), כאשר בתחילה. וזהו שכתב בתורה (ויקרא כו, ג): "אם בחוקותי תלכו" אנחיל אתכם טוב העולם הזה, כלומר, אם תהיו שלימים ולא תהיו צריכים לצירוף הגוף, תזכו אף לטובת העולם הזה. וזהו שכתב באברהם אבינו עליו השלום, שברכו השם "בכל" (בראשית כד, א), אף בטובת העולם הזה. שלא נצטרך בעת ההיא לצירוף הגוף כלל. ואחרי זאת אין לתמוה בצערן של ישראל בגליות יותר מכל האומות, כי הכול הוא לטובתם ולכבודם.ואתה השואל תן עיניך ולבך על זה, כי דבר גדול הוא, לא יבינו אותו כל רשעים, והמשכילים יבינו. כי הרבה מן היהודים עניים ברוב הצרות הגדולות אשר תקפום בגלויות והם לא ידעו לא הבינו את טוב "עולם הנשמות" כמעט נטיו סרו רגליהם מדרך הישר והרצוי ברוב הדאגות ולבם לא נכון עמם ברוב רעיונות. השם בחסדיו יעביר מלבנו מחשבות און רעות וישפיע עלינו שכל טוב ודעות נכונות להשלים חפצו אמן כן יעשה. ואם ישאל עוד: אחר שאמרת שעיקר הכול היא "עולם הנשמות" וסוף שכר המצות בו ולא בעולם הזה, למה לא יזכירנו את עולם הנשמות בתורה, ויאמר: בעשותכם מצותי אנחילכם את העולם הבא. תשובה: מפני שעניין העולם הבא ידוע ונגלה לכל בעל שכל, וברור כשמש. אין כל אומה ולשון אף בין הגויים שלא יסכימו כי יש לנפשות השארות אחר כלות הגופים, ואין חולק גם כן כי לפי טובתה של נפש וחכמתה וכושר פעליה תענוגה יתר בעולם הבא, כי מחצב הנפש השכלית ממוצא השכל שהוא בעולמות העליונים וכל המתקרב יותר אל טבעו מקום שחוצב ממנו תענוגו יתר. אלה הדברים אין צריך חיזוק בראיות ועדים, הן הן עידיהן וראיותיהן מושכל ראשון הן. ועל כן לא תאריך התורה לעולם במה שהוא ידוע מן הסברא האנושית. וזהו אמרם בכמה מקומות (בש"ס) זה לשונם: "סברא הוא", כלומר, ואין צריך קרא פסוק מפורש בתורה במה שהסברא נותנת. ועל כן הבטיחתנו התורה בקיום המצות בעולם הזה, לומר שלא נהיה טרודים במזונות ובמלחמות האויבים, ונוכל להשתדל בעבודת הא"ל ונשיג רצונו, ואין צורך להאריך עוד ולומר וכשתשיגו רצונו וע"י השגת רצנו תשמרו תורתו ומצותיו, ובכך תזכו לתענוג העולם הבא, כי ידוע הדבר מאליו שכל נברא אשר ישיג רצון בוראו יתעלה, יתקרב אליו ויתענג בזיוו. ועוד טעם אחר, שאילו הבטיחה התורה בגמול העולם הבא ולא בזה, לא תהיה ההבטחה נראית בחיים, והיה אולי לב קטני אמנה נוקף לא מאמין באמונה שלימה בדברים". יזכנו הקב"ה שנזכה לעשות רצונו בלבב שלם. |