"היא נגעה בידיה בצורה לא רגילה ושבתה אותי. איך היא שבתה אותי. עד כדי כך שלא יכולתי לנשום. לא יכולתי לאכול, ולא יכולתי לדעת- שאין בי דעת. הלכתי אחריה כמו משוגע. אלתרתי את השפיות שלי ברגע האחרון. נמהרתי להציע לה את עצמי. היא לקחה את כולי- חפנה את נשמתי בשתי ידיה. שנאה מהותית הילכה עליי אחרי שהלכה, אחרת לא הייתי עוזב לעולם. עצמותיי הגרומות נספרו בידי הפתלוג. היו חסרות עצמות שדרה. רכיכה שכמוני. הקבר קורא לי".

כך החלטתי לפתוח את הספר החדש שלי. לא יודע למה. סתם ככה, כי התחשק לי משהו דרמטי ולא  מובן. הסתכלתי היטב בשורות הללו, והרגשתי אנרגיה זורמת בגופי- כוח שחשים רק עם תחילת תהליך הכתיבה. החלטתי להדפיס את השורות ולקרוא אותם שוב ושוב, אולי הן תגלנה לי משהו אחר על עצמי. ניגשתי ל מדפסת צבע הנוצצת שלי ולחצתי פרינט. אחרי שקראתי את ההתחלה שלי נמלאתי שנאה עצמית. פתאום היה נראה לי כי המילים איבדו משמעות והדרמטיזציה נשמעה לי אינפנטילית. קימטתי את הדף לזרקתי אותו לפח. שוב ישבתי מול המחשב, והתחלתי מחדש.

"דינה ידעה שהיא לסבית מאז יומהולדת חמש, כשהגננת חיבקה אותה והיא הרגישה תחושה מוזרה בכל הגוף. היא לא ידעה מה זה הומוסקואליות או לסביות ,אבל היא הרגישה שונה. תמיד רצתה להיות כמו כולם, אבל ידעה שלא תוכל לא להיות נאמנה לעצמה. כשהגיעה לגיל בו מתחילים לחשוב בצורה רומנטית וליזום הכרויות היא הרגישה חסרת אונים. אז עדיין לא היו אתר הכרויות בכלל או אתר הכרויות לנשים בפרט. על מנת לבטא את עצמה היא פינטזה עם הבנות היפות שרואים בירחוני אופנה".

שנאתי את ההתחלה הזאת. זה הכי גרוע לכתוב סיפור על בן המין השני. אני לא באמת יכול לתפוס את המורכבות של אשה, לא הטרוסקסואלית, לא דו מינית וכל שכן לסבית. התאכזבתי מזה שאני סתם כותב ללא מטרה, והחלטתי לעשות הפסקה בכתיבה.  

משיעמום ואכזבה עצמית, נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לחפש אתרים מעניינים- נכנסתי לאתרים לנשים בלבד, לאתרי סקס, אפילו לסרטונים מצויירים והזויים. הכל רק לא לחשוב על האפסות שבכתיבה, ובטח שלא על העבודה מחר שאני צריך להגיש לבוס שלי על יחסי ציבור באינטרנט . הרגשתי פתאום כמו פקיד אפור. למה דווקא לי הוא נתן את עבודת התחקיר בנושא יחסי ציבור ?  הרי המקצוע שלי הוא ניהול משברים ולא מזכירה על תקן תחקירן עבור הבוס. איכשהו תמיד האחריות לכל דבר בחברה הזאת נופלת עליי. התחלתי לעבוד בחברה הזאת לפני שנתיים- אז עוד ראיתי ב ייעוץ תקשורתי ייעוד- אבל היום אני רק רוצה לברוח לכתיבה שלי, שכפי ששמתם לב לא מתקדמת כמו שהייתי רוצה.  

פתאום רציתי לחזור לכתיבה. החיים שלי יותר איכזבו אותי מאשר כל פתיח לסיפור שאוכל להמציא.