אז זהו שהיום זה יום לא טוב יש ימים כאלו שקמים בבוקר ומרגישים שזה לא טוב וכל מה שרוצים זה להתכסות עד המצח ולא לראות או לשמוע כלום אז זהו אני ביום כזה היום מין מועקה כזאת שלא עוזבת אוףףף נימאס לי כבר להיות שם למה ? למה זה לא מרפה ימים כאלו אני ממש משתדלת לא לעשות יותר מדיי כדי שלא יפול שלא ייהרס שלא הכל... רק שלא יום הלא אפשר לקרוא לזה אז בימים כאלו שאני כל כך רוצה שייגמרו כבר אני מאפשרת לעצמי לנוח משתדלת לנוח ממחשבות ומעשיה כידוע שלא עושים כלום באות המחשבות כנראה שזה לא מוצלח כל כך ... כי באמת צצות ועולות מחשבות וכמה שאני מנסה להדוף אותם אני לא מצליחה ממשיכה לחשוב על ההוא שהלך ולקח איתו את כולי בימים כאלו אני לא מאמינה באהבה לא מאמינה באושר מנסה להבין למה הלכת ממני למה נתת להם לנצח אותנו את האהבה הענקית שהיתה כאן שללא כל ספק נשארה בוערת גם כשהלכת אלוהים שבשמים אך דבר טוב כל כך יכול להיגמר ועוד למה.... הרי כתוב "מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה.." אז אך נתת לבני אנוש לכבות לנו את האהבה אך איפשרת להם לחבל בדבר הנפלא הזה? שאלות שאלות שאלות מחשבות ועוד מחשבות ורק התשובות חסרות קשה לי אלהים קשה בלי החלק הזה שלקחת ממני קשה לי לקום בבוקר לחזור הביתה לצאת לבלות לצחוק כל כך רגילה לנוכחות שלו לקירבה שלו לחום לאהבה לחיבוק האם יום אחד זה יעבור? האם אהבה כל כך גדולה יכולה לעבור? האם אוכל להיות עם מישהו אחר שייגע בי ולא ארגיש בוגדת שינשק אותי וארגיש נחשקת שהידיים שלו לא יראו לי מוזרות ולא הידיים הנכונות עוד שאלות בלי תשובות יום קשה עם הרבה שאלות בלי תשובות משפט אחד מחזיק אותי כאן עדיין שלום חנוך: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" אז אני מחכה שהשחר יעלה עליי כי בנתיים אצלי הכל עוד חשוך.
|