היום עוד לא נגמר וכבר אוננתי 3 פעמים. מתוך שיעמום. תורי לנקות את הבית וכבר שבוע אני דוחה את זה. עושה הכל העיקר לא לנקות. גם על לאונן אני לא מתה, אבל אם אני צריכה לבחור בין זה לבין לנקות את הדירה אז ברור שמעדיפה לאונן. טוב, אז בחזרה לעניין הנקיון. האמת היא שאני תמיד מרמה בנקיונות. בחיים לא ניקיתי את האמבטיה המתפרקת כמו שצריך, למשל. רק מחזיקה את הטוש ומעבירה על הקיר ועל כל המסביב. בלי שום רמז לסבון, אקונומיקה וסקוץ' ברייט. גם את הטוסטר-אובן אני לא מנקה. מחליפה את הנייר כסף שעל המגש ושלום על ישראל. והכיריים? מעבירה באגביות מגבון לח של פרש וואנז שקניתי במבצע והיידה. למה מה קרה, כאילו יש לי כח ו/או עצבים לשטויות האלה. מה שכן, השאמונה דווקא מנקה לא רע זאתי. כאילו נולדה בפיליפינים. לפחות את זה ניתן לזקוף לזכותה בבואי לבקר את פועלה בתחום השותפוּת לדירה. מה עוד רציתי לציין בעניין הזה? אה, עוד בקשר לשאמונה. אז ככה - לרוב, כשכבר החלטתי לנקות, אני עושה את זה כשהיא לא בדירה. אחרת היא מרגלת אחריי ומעירה לי הערות בזמן אמת ומוכיחה אותי. המצב כפי שהוא עכשיו גם גרוע, שלא תטעו,  אבל עדיף בהרבה כי היא לא יכולה להוכיח כלום ואין לה קייס עליי. בקיצור, כל פעם אחרי שאני מסיימת לנקות והיא חוזרת הביתה אז היא עוברת אגף אגף בדירה וסוקרת את השטח עד דק. תמיד יש לה מה לשלשל מהפה, לשאמונה הזאת, אבל היא אף-פעם לא תעשה את זה באופן ישיר וגלוי. תמיד תתפתל ותתעקם. ניקית את האמבטיה, נכון? רגע, וגם את השירותים? טיטאת לפני ששטפת? לא, כי פשוט לא ראיתי אבק ולכלוך בתוך הפח אז חשבתי שאולי לא טיטאת כי לא היה צורך. מיתממת עאלק.  

ובחזרה לנושא אתו פתחתי – אוננויות. אני מאוננת רק עם פורנו. סרטוני פורנו זולים כאלה שמופצים בחינם באתרים עם עיצוב שדי מזכיר את העיצוב פה. לא משתגעת על זה, אבל זה מה יש. הז'אנרים בוחרים אותי. זה לפי תקופות. נאמר עכשיו זה רטרו לסביות. אבל רק ליקוקים. כמו כן, חשוב שלא יהיו מסולקנות שדוחפות ויברטורים זרחניים ולובשות לאנז'ריי מעור. אני מעדיפה גם שהיפה תלקק למכוערת או שהלבנה תלקק לכושית. מנת הקתרזיס היומית שלי. מחפשת לשאוב צדק ולתקן עוול סוציאלי גם בסרטים פורנוגרפיים. אם שתיהן מכוערות אז אני מעדיפה שיתמקדו בחלקים הטובים שלהן. אה, וחשוב שהכוסים שלהן לא יצולמו מקרוב מדי. ושלא יהיו מגולחים. חוץ מזה, לא מתה על בלונדיניות. הכי מרגיז אותי פורנו עם דיבורים. נגיד כמו הסרטון שראיתי לפני כמה דקות. פתאום, בעודן מתלקקות, התחשק לאחת מהן לדבר ולהביע את עצמה, אז היא שואלת את המלקקת שאלה ועונה עליה בו-זמנית: "יו לייק מיי פוסי? יססס, יו לייק איט. איט'ס גוד. יו לייק מיי סוויט פוסי. ליק איט". תסתמי, יא מפגרת, ותני לה לסיים את העבודה שלה! למה סתם להלחיץ, למה!?! עם קווי העלילה הקלושים דווקא אין לי בעיה וזה מוצא-חן בעיניי אפילו, אבל רק שלא יהיו דיבורים. דיבורים הכי מדכאים לי את הליבידו. הכל יכול להיות טוב ויפה ואני מאוננת וזה ואם יבליחו דיבורים אז זהו. אפסיק לאונן ואעטה את חרון אפי. כשהמלוקקת הנזכרת לעיל גמרה או גמרה לכאורה, היא שילבה בין דתות כשזעקה: "איי'מ קאמינג... הו ג'יזס... הו מיי גאד!". זה ריגש אותי וגרם לי להאמין בשלום אמיתי. 

עוד באותו הנושא. תמיד, אבל תמיד, איך שאני מגיעה לאורגזמה מאוננות-עצמית המצברוח שלי מתחרבן ומשתלט עליי תיעוב. החושים שלי מתחדדים ואני הופכת להיות עצבנית אש. אני שומעת הכל. את הריב המטופש של השכנים שגרים מעליי. גם את של אלה מתחתיי. תקתוקי שעון. טפטופי מים מהברז במטבח. צלילי אזעקה שבוקעים ממכוניות חונות. יתושים מתפוצצים במכשיר הסנומט. הכל אני שומעת. ורואה. תקרה מתקלפת ורצפה מוכתמת בכתמים בצורות של חיות בר. בכלל, אם אני מאוננת הרבה גם נהיית לי עצירות משום-מה. עוד לא הצלחתי להבין מה הקשר, אבל זה מה שקורה. אולי בגלל התכווצות פי הטבעת בזמן אוננות ממושכת או משהו כזה. רגע, אני הולכת להביא משהו להרגעת הקיבעון האוראלי שלי.

טוב, הבאתי.

גלידה בטעם מייפל עם אגוזי קליפורניה של קרמיסימו הככה-ככה. השאמונה קנתה לעצמה ב"שופרסל שלי" ו"השאלתי" ממנה. זה פחות טעים מאיך שזה נשמע, וזה נשמע מגעיל. ומה הקטע הזה שרשת שופרסל פתאום נתנה לעצמה כל-מיני תתי שמות? שופרסל שלי, שופרסל ביג, שופרסל אומוק. שטות רצינית מאד. בכל מקרה, איפה הייתי? אה, אוננות. טוב, לא בא לי להמשיך לכתוב עוד היום. נדמה לי שאני אסיים את הגלידה ואז אמשיך לאונן ואשלים ל-6 פעמים. אחד לכל מיליון.