אידיליה, ארבעה קירות, מגורים משותפים.

פועל יוצא, חיים נפרדים.

חום אנושי, מגע מלאכותי.

בודדה, זאבה ללא להקה.

ביתי זה זמן רב, אינו מבצרי.

זה שאהבתי, אינו אהובי.

האדם שבחרתי, אינו למעני.

אוזניים ערלות, במקום קירות.

הבטחות ורצונות, סיסמאות ריקות.

אהבת הזולת, הפכה לאהבת אחד.

חברות וחמלה, ערכם ריק מתוכן.

חברי, חבר לו אחד.

כנגדי, דיברה תורה.

אך לי, היה שותף למסע.

כיום, נותרתי לבדי.

שותפי, כבר לא לי.

שמחה ואושר, אינם עוד שלובים.

חברות, צמחה לזרות. 

גזע עקום, אינו מתיישר.

התנהגות קלוקלת, כבר אינה נחבאת עוד לכלים. 

מכברת דרכי, הרווחתי אושרי.

אין ערך, לשמחתי.

בצער, אפרד לדרכי.

בידיעה, כי באמת אבדה חשיבותי.

בשלמות, כי נותרתי לבדי.

בהכרה, כי מאסתי מן הציפייה.  

ואתה- בטרם התלהמותך כשתכבוש כעסך, שאל עצמך מתי לאחרונה שאלת לרצוני? מתי עמדת במקצת ממילותייך ומקמצוץ הבטחותייך?

הבהרה- זו אינה טענה ואף לא טרונייה, אם כי הרגשה צורמת של ריחוק נורא וחוסר ברירה, דלתות מסתובבות בידיעה מלאה.