היו ימים ששכרנו חנייה. שילמנו לאיזו סבתא שגרה במגדל לידינו כמה מאות שקלים בחודש. כמה. לא אחת, לא שתיים.. עד שהיא ביקשה להעלות את המחיר ואנחנו ביקשנו שלא לשתף עם זה פעולה. וכך חזרנו לימי החיפושים. בהתחלה היה קשה- סיבובים בני 40 דקות בממוצע עם נטייה מעלה, דו"חות שהצטברו בבקרים על השמשה, והליכות ארוכות מהבית לרכב שנמצא ב.. רגע, איפה השארנו ת'רכב?? וכל מיני מטעמים כאלו.
האירוע האולי טראומטי ביותר שחוויתי בחיפוש חנייה בעיר היה דווקא שמירת חנייה. לא ברור לי עדיין מה הנוהל הרשמי/חוקי של זה אבל ראיתי לא אחת אנשים שמאתרים חנייה ממרחק ושולחים מישהו לשמור עליה. אז כך עשינו כ שבאחד מסיבובי החיפוש שלנו קלטנו בזוית העין חנייה שמתפנה ואני נשלחתי לשמור בשיא האומץ על המקום עד שעומר ישלים את הסיבוב ויחזור לנקודה בה הוריד אותי. זה היה אמור לקחת דקות ספורות. אך במהלכן, כשאני עומדת בסמוך לחנייה שהתפנתה הגיע רכב משפחתי שביקש לחנות. הסברתי לו יפה שחבר שלי מגיע עוד שנייה לחנייה ואנחנו רוצים לחנות בה. אב המשפחה, כבן 35, נורמטיבי לכל הדעות אך נחוש מאוד לסיים את הנסיעה, הבהיר לי שזה לא חוקי ומיהר להתקדם במקביל לרכב מלפנים כשהוא מעביר לרברס. בעודי עומדת בחנייה הפנויה ומבקשת ממנו לכבד את הבקשה שלי הוא לא בזבז זמן והוציא את ראשו מהחלון כשהוא מתקרב אליי ומבקש שאזוז. הוא הגיע עד סמוך מאוד לקצות הנעליים שלי כך שבהחלט לא הייתה ברירה אלא לסגת וסיים את החנייה. הבהרתי לו שאין סיבה לכעוס ולהתעצבן והוא הבהיר לי ש"מה שאתם עושים לא חוקי". אני השבתי שאני עומדת לבד ואין איתי עוד אנשים שעוברים על החוק ושמיותר להתנהג בכזו אלימות. הוא הוציא את הילדים מהרכב ששאלו שוב ושוב למה אבא כועס על הבחורה ונעלמו ברחוב. כשאני עוד המומה מהסיטואציה קרא לעברי שכן צעיר מהבניין ממול (מסתבר שהסצנה גררה רייטינג) ושאל למה ויתרתי לו. הסברתי שלא מדובר בוויתור אלא הצלת חיים. הנהג היה מאוד נחוש לחנות, גם אם במחיר של דריסה קלה. השכן הבהיר שכולם עושים את זה. ספר לי על זה.. שנייה אחר כך הגיע עומר (איחרת יקירי..) וחזרתי למכונית ולחיפושי החנייה. אני באמת לא יודעת אם זה חוקי או לא- אני כן רואה את זה קורה פעמים רבות בעיר ואם היה קו אחד מגובש- היה הרבה יותר נוח ובטיחותי. מספר ימים אחר כך עצר אותי ברחוב רכב שחיפש חנייה. הבחור יצא ללוות אותי לרכב בזמן שהבחורה נהגה למקום. מבחינתי זה אך נורמלי, אך תיארתי לבחור מה עלול לקרות לו אם הנהג שיקדים את חברתו ירצה מאוד את מקום החנייה. הוא השיב שמבחינתו הוא ישכב על הכביש בשביל לחנות הלילה. כנראה שלכל אחד יש תג מחיר..
אבל יש גם חוויות נחמדות יותר במהלך החיפוש. עומר שחיפש חנייה שבוע שעבר עצר זוג שנראו בדרך למכונית. כמו תמיד הוא הציע לקרב אותם לרכב ע"מ להגיע יחד אתם לחנייה. אבל אז ראה את הבטן ההריונית של האישה ובעלה הסביר שהמקום היחיד שהוא יכול לקחת אותם אליו עכשיו הוא חדר לידה.. יש את השפה המשותפת- המבט, ההבעה האוהדת, בין מחפשי החנייה. הם מתקרבים אליך ומורידים חלון ואתה מיד יודע מה הם רוצים. האושר הוא שאתה יכול לעזור להם או שהם בדיוק מפנים לך חנייה.
ומה המטרה בהעלאת הזיכרונות הזו? זוהי אודה לחיפוש חנייה משום שמחר עומר מחזיר את רכב השטח (ליסינג) המשפחתי ומי יודע אם בכלל נצטייד בחלופה. ברחבי העיר אנחנו זזים על אופניים, עומר רוכב לפעמים לעבודה (קילומטרים רבים מאוד) או מצטרף לפול (שעושה טוב לסביבה). יש מוניות, שמועה מספרת על רכבת. ויש גם השכרה במקרים נקודתיים. בזאת בעצם מתחיל ניסוי חברתי/סביבתי. ההשלכה הראשונה היא מפגש חברים בהרצליה שאין לנו מושג מה לעשות אתו. יהיו עוד הרבה דילמות כאלו. אבל יש הרבה צדדים חיוביים לעניין. לילות חנייה הן אחד מהם.
בהצלחה עם החיפושים וצר לי שפעם הבאה שתעצרו אותי בשעה מאוחרת ברחוב- לא אפנה לכם מקום חנייה.
ואם בנוסטלגיה עסקינן- הנה בונוס לחולים באלתרמניה:
http://www.youtube.com/watch?v=GRBVC6qp7bQ
|