כמו בכל דוגמא למשהו, משפט בעברית או פעולה צבאית, גם את קהילת המתכננים (אדריכלים ומעצבים) ניתן לחלק לשלוש:

אלו שעובדים בערך חודש

אלו שבקושי גומרים ת'חודש

ואלו שיכולים לעבוד רק חודש (בשנה)..

כולם השתייכו לקבוצה הראשונה הרוב נמנים על הקבוצה השניה וכולם רוצים להיות בקבוצה השלישית (או שלא)

חברי הקבוצה הראשונה יעבדו עם כל אחד ועל כל אחד.

יש להם תוכנת אוטוקד שהורידו ב- eMule, הם יחסכו את פוליסת הביטוח המקצועי בכדי להשלים הכנסה, יתכננו את כל המבנה ללא יועצים ויגבו 50% מחברי הקבוצה השניה. כל עניינם הוא תיק העבודות שלהם והלקוח הוא גורם מפריע בתהליך. התקציב מבחינתם הוא המלצה והם חיים לגמרי בשלום עם עצמם: "שילמו לנו מעט". [צודקים]. וללא ספק, גם קיבלו מעט - וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע, יגרמו יותר נזק מאשר תועלת ויעלו ללקוח הרבה יותר מהפער המספרי בין שכר הטרחה שלהם ובין זה של חברי הקבוצה השניה. אבל ירגישו טוב. הנה תכננו בית בישראל. טוב, לא טוב, גרוע - בית. עכשיו אפשר לנסוע בשבת עם הילדים ולהראות להם שאנחנו שותפים למפעל הציוני.

חברי הקבוצה השניה צברו כמה שנות ניסיון טובות והם כאן לא מאתמול. הם עושים את עבודתם נאמנה ומתוך ידיעה. הם מתמצאים בפרטי הבניין, בחוקים ובתקנים והם לא מבצעים נסיונות תכנוניים על גב הלקוחות - הם מתכננים עבורו. יש להם קשת קולגות רחבה עימם ניתן להיוועץ והם עושים זאת מבלי לחוש שהם לא מבינים דבר בתכנון. הם יודעים לשלב את היועצים הדרושים במהלך הבניה, היכן עובר גבול האחריות בין כל בעלי התפקידים בתהליך והם מנהלים אותו כסידרו. נסיונם מול הוועדות השונות, ממ"י הג"א וכדו' מקל עליהם בהוצאת ההיתר, ובמידת הצורך, בהידיינות מול גורם זה או אחר, לרבות ועדות ערר וכיוצ"ב. שכ"ט שלהם יהיה כפול בקירוב מחברי הקבוצה הראשונה, אך הם יחזירו אותו בריבית דריבית ללקוחותיהם בשל כל אותן עובדות שצויינו כאן.

על חברי הקבוצה השלישית לא ארחיב - שנאמר, עניי עירך קודמים :-)

הבהרות -

אין בית ספר בעולם שמסוגל להכשיר אדריכל ב- 5 שנים או מעצב פנים ב- 4.

אין כאן כלל שאלה של איכות בית הספר אלא מציאות אובייקטיבית, בה רק בתכנון מעשי, ניתן ללמוד לתכנן מבנה כהלכה נוכח העבודה שבתי הספר עוסקים בעיקר בתכנים אחרים - וטוב שכך. הבעיות, מטבע הדברים מתחילות כאן. אמנם סטודנט לאדריכלות שסיים את לימודיו מחוייב בסטאג' של 3 שנים על-מנת להיהפך לאדריכל רשוי ולעסוק באדריכלות ללא מגבלות (בעוד הסטאג' נועד לאפשר פיקוח של אדריכל מנוסה באופן שיסייע להפוך את הכלים שצבר הסטודנט באקדמיה, לפרקטיקה), אך במהלך 3 שנות הסטאג', הוא נהנה מחופש תכנון "מבנה פשוט" (שזה פחות או יותר כל בית פרטי במדינת ישראל להוציא טירות). החוק מתרגם את זה למימדים ברורים.

בוגרי לימודי עיצוב פנים לא מחוייבים כלל בסטאג'. תחום זה פרוץ הרבה יותר, שכן אין הכרח בתואר אקדמי לצורך רישום הסמכה וכל אדם מן היישוב יכול להיקרא החל ממחר בבוקר מעצב פנים.

למען קוראי אשר עוסקים באדריכלות, אומר רק שבמודע אינני נכנס לדיון העוסק במקבילות השוררת בין הנדסאי אדריכלות ואדריכל בתקופת הסטאג' - לא כי אינני רואה כאן בעיה - אני סבור שאין זה קשור לפוסט זה והעובדה שמתקיים מצב אחר בעייתי, לא פותרת את הבעיה שהועלתה כאן ואף אינה מנחמת. פיתרון אפשרי לסוגיה זו יכול להיות דומה למקובל בתכנון הציבורי והיא דרישה לצירוף אדריכל ותיק אל התהליך.

** חשוב לדעת כי חברי הקבוצה השניה הם לאו דווקא אדריכלים או מעצבי על או שהם כישרוניים יותר מחבריהם בקבוצה הראשונה. יתרונם הגדול הוא ניסיונם ושכירת מתכנן שכזה מקטינה באופן ניכר את הסיכון ביחס לסיכוי.

*** כמו בכל מקצוע, רק מעטים הם טובים באמת והם קטגוריה בפני עצמה שאיננה קשורה כלל לקבוצות שצויינו כאן. ... אסיים בכך ששכ"ט נקבע לרוב עפ"י 3 תצורות עקרוניות (איך לא...): - אחוז מכלל עלות הפרוייקט - תמחור עפ"י שעה - תמחור לפי מ"ר כמובן שהתעריף לשעה או למ"ר, כמו גם אחוז מכלל העלות, משתנה בהתאם לסוג הפרוייקט - פרטי, ציבורי, מסחרי וכדו'. יתרה מכך, שכ"ט יושפע בהכרח ממיקומו הפיזי של הפרוייקט (ת"א/חיפה/ירושלים), מהמרחק הגיאוגרפי של המתכנן מהאתר, ממורכבות התכנון או הדרישות, סה"כ שטח המגרש והשטח המיועד לבניה או לשיפוץ, אופי הוועדה, עבודה מול מתאם שינויים ברכישת בית מקבלן, עיצוב פנים של דירה, מוניטין המתכנן וכו' וכו'. ת'כלס מחשבון שהושקעה בו עבודה ומחשבה מרובה והוא מספק אומדנים טובים נמצא באתר - saf