כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    אז מי לא ראוי "שהיה במרכז" בית הספר הטבעי?

    4 תגובות   יום רביעי, 29/7/09, 21:25

    כל מי שהתקרב פעם ללימודי חינוך (תבואו, מעניין בסך הכול), למד ודאי על מודל טיילר (1950) שבעקבותיו הועמדו במרכז עבודת בית הספר: צורכי הלומד, צורכי החברה וצורכי תחומי הדעת.

     

    וזו עמדתי:

       

     

    הילד אינו במרכז: כאשר מציבים ילדים או נערים במרכז, זה מחמיא להם מאוד, אולם הם טרם בשלים לשלוט ברגשותיהם הגואים.

    יהירות וגאווה הם התוצר הבלתי נמנע. הביטו סביב (אוי דיואי דיואי...)

    בית הספר צריך להעניק לילדים מרחב מוגן, שבתוכו יהיה מותר להם להיכשל.

    תרשמו: להיכשל!

    לא שיצליחו, ולא שיצטיינו, לזה יש להם מספיק זמן בתור מבוגרים.

    שיכשלו קצת, ושילמדו שהעולם לא נחרב, וגם הם עצמם, בזכות המערכת התומכת, לא נפגעים.

    בית הספר הוא הכנה לעצמאות, באמצעות עצמאות מוגבלת, הולכת וגוברת עם השנים.

      

    החברה אינה במרכז: מוסדות החברה רבים לאין ספור, מה אתם רוצים מבית הספר. חברות ששמו את עצמן במרכז, ביקשו לשעתק את הילדים, אחד לאחד, בדמותו של הבוגר הרצוי.

    יש לי במגרה ציטוטים מסמרי שיער, על מחנכים ומנהיגים שידעו לעצמם, מה היא דמות הבוגר שהם רצו ליצור, והרשו לעצמם לייצר מערכות מחנכות שכאלה.

    התוצאה הבלתי נמנעת היא החנקת היחיד, רצח של כול אחר ושונה, האחדה תרבותית, משטר הפחדה, המון נבער.

    אוי ואבוי, כמה דם נשפך על כך.

        

    התכנים אינם במרכז: המקום לייצור הידע האנושי הוא באוניברסיטה. שם הדיסציפלינות במרכז. בית הספר אינו אקדמיה, המורים אינם חוקרים והתלמידים אפילו לא עוזרי מחקר.

    אין בבית הספר מי שיודע מה לעשות עם האקדמיזציה של המערכת, ולכן הבורות היא תוצר בלתי נמנע.

    בית הספר הוא שלב חממה, שבו מגדלים את הצעירים כך שיהיו בשלים לייצור ידע בעתיד. אולם הבשלת המוח אינה נעשית על ידי שינון הידע הקיים, ובטח לא יצירת ידע חדש לאנושות.

    ההבשלה היא ייצור ידע שהוא חדש לכל ילד וילדה לעצמם.

     

    אנחנו לא רוצים המונים בורים, מפוחדים ויהירים. על כן כל אלה לא יכולים להיות במרכז.

    על מי שכן, בפוסט הבא: (קישור לפוסט)

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/8/09 15:54:


      תרשמו: להיכשל!

       

      רשמתי............

      חשיבה מחוץ לקופסא מאוד מדברת אלי

      מכאן מסכימה איתך לחלוטין

      קבלות להסכמה גורפת זו מתקיימות גם בפוסטים שלי(:

      מחכה להמשך

        4/8/09 20:24:

      בתור מי שרחוקה מעט מהנושא מעניין מאד לקרוא את הלמה כן אחרי שהבתי את הלמה לא.

      אני ממתינה. אשמח על תזכורת

        31/7/09 15:26:

      מסכים מעין (י' אחת או שתיים?)

      פרירה, את ודאי יודעת, קרוב לאידיאולוגיה של החינוך החופשי, עליה כתבתי מעט כאן.

      רק להבהיר שאין בהכרח סתירה: כבוד לילד ולידה יכולים להתקיים ביחד עם מסגרת תומכת, כשמחד יש למסגרת מה לחדש לילד ומאידך היא עושה זאת בהבניית שכלו, ביצירת דעת ולא בהנחלת אמונה.

        31/7/09 13:32:


      מכיוון שהתזה שלי סבה סביב פועלו החינוכי פילוסופי של פאולו פרירה, שבזמן כתיבת העבודה חשבתי שמישנתו מבריקה, שנים רבות אחרי זה כשאני מלמדת בכתות אמיתיות, ונחרדת מן המחשבה, מה יקרה אם נשאיר לתלמידים את תכני תוכניות הלימודים, והתלמיד הוא אכן חשוב, אבל גדול עליו לקבוע מה ילמד וכיצד.

       

      מעין

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין