| ברית הזוגיות/הסבם הנישואין, על כל צורותיו וגווניו, קיים לאורך כל שנות ההיסטוריה האנושית, חותך תרבויות ודתות. זהו חוזה המתאר את אופי ההתקשרות בין שני אנשים. ויקיפדיה מגדירה את קשר הנישואים: "נישואים: (מקובלת גם הצורה "נישואין") הם מיסוד קשר בין בני זוג. לעתים קרובות, נישואים הם צעד ראשון בכינון משפחה, אך אין קשר הכרחי בין התופעות. ההגדרה המדויקת של נישואים השתנתה לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, אך אפשר להגדיר כמה מאפיינים עיקריים: נישואים יוצרים קשר פומבי ומחייב בין אנשים שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה; לקשר הנישואים יש השלכות חברתיות, משפטיות ודתיות; קשר נישואים מחייב את בני הזוג בקיום יחסי מין ביניהם בלבד" אופי ההסכם המקובל השתנה לאורך ההיסטוריה, והוא אף שונה לעיתים באופן מהותי בין תרבויות/חברות/דתות גם כיום, אולם ככלל ניתן להגיד שעבור חברה מסויימת קיים הסכם אחיד ולא מפורט במהותו, שלא מתחשב בהבדלים בין הפרטים האינדיבידואלים ה"חותמים" על ההסכם. הכתובה היהודית, שנכתבה לפני אלפיים שנה הינה אך דוגמא אחת להסכם כזה, ותרבויות ודתות אחרות חותמות על הסכמים נושנים אחרים. שלא כמו בחברות עתיקות רבות, בחברה המודרנית כיום המושג נישואים כולל בתוכו גם את האפשרות (הסבירה) לגירושין – כלומר להתרה של ההסכם הראשוני. כולנו מכירים את המושג גירושין, ואת הכאבים הקנאות והכעסים שהוא מכיל בתוכו. בימים אלה מזועזע הציבור הישראלי מהתוצאות המחרידות של גירושים לא מוצלחים (ראה פרשת גולדרינג). היום מתחילות להופיע יוזמות חדשות (ומבורכות לטעמי) שנועדו לאפשר גירושין מכובדים, לדוגמא יוזמת "גירושין בשיתוף פעולה "(Collaborative Divorce) חשוב להדגיש ולייצר עבור אנשים אפשרויות להיפרד בצורה מכובדת ונאה גם אם הפרידה כואבת ולא פשוטה. תמיד היה משונה בעיני מצב העניינים (השכיח ביותר בימים אלה), שאנשים שגרו ביחד במשך שנים, ניהלו משק בית, הולידו וגידלו ילדים, ועוד ועוד ועוד, - הגיעו לרגע שבו דרכיהם נפרדות, והם לא מסוגלים להיפרד בכבוד אחד מהשני. אופן הפרידה, ואי היכולת להיפרד יפה מעלים שאלות רבות לגבי האופי הראשוני של הקשר ביניהם (אבל זה כבר עניין לדיון שונה לחלוטין( תמוה בעיני, כי לא כמו הסכם הנישואין, כל הסכם גירושין מנוהל באופן פרטני לחלוטין: כיצד יתכן שנישואין לא מקבלים לפחות את אותה תשומת הלב שמקבלים גירושין??? הרי חתימה על 'הסכם נישואין' הינה אחת מן העסקאות הגדולות ביותר שמבצע אדם בחייו. ושני האנשים המעורבים, שניהם בעלי רצונות, תשוקות, פחדים, פנטזיות והבנות שונות לגבי העולם. אבל נישואין כשלעצמם נחשבים מהלך טבעי של אדם בחייו.המשך טבעי של היחסים אותם הוא מנהל עם בן/בת זוגו. אבל אף אחד לא חושב שיש צורך בגישור של האינטרסים של שני הצדדים, או לפחות תיאום של הציפיות. מומחים לענייני נישואין נכנסים לתמונה רק כאשר משהו לא מסתדר כפי שהוא היה אמור להסתדר (ואיך בדיוק הוא היה אמור להסתדר? אין קיום להסכם בין הצדדים שמתאר את האופן שבו הם ינהלו את משק הבית, אלא רק הנחה שקיימות מוסכמות על פיהן יתנהל הקשר). והרי ישנן שאלות רבות שיכול (וצריך) זוג המעוניין להתחתן לענות עליהן - כלכליות, רגשיות, עקרוניות. לדוגמא - כיצד יתנהל החינוך של הילדים אם וכאשר יהיו: לפי איזו תפיסת עולם וערכים יחנכו אותם - האם לפי תפיסת העולם והערכים שלו או שלה? אולי לפי תפיסת העולם של ההורים שלו, או שלה? או שאולי החיבור בין שניהם נועד גם על מנת לגבש תפיסת עולם שדרכה ניתן יהיה לחנך את הילדים? (וזוהי תהיה טעות לחשוב שאם שני ההורים יהודיים אזי תפישות העולם של שניהם זהות, ואין צורך לגשר עליהן. במובן הזה, דווקא בני זוג שמגיעים משתי תרבויות שונות הינם מעט יותר ברי מזל - הם מבינים שהם מחוייבים לדון בנושא הזה לפני שהוא מגיע לכדי יישום, כי אחרת לא תהיה להם תשובה. אחרים מניחים שאין צורך לדון בכך, ומופתעים כאשר הם מגלים את ההבדלים ביניהם ברגע היישום). מדוע לחכות עם כל השאלות והעניינים שדורשים דיון עד לרגע שבו הם יגיעו לכדי מימוש? האם לא ניתן לצפות את הנקודות בהן יהיה חיכוך, ולענות עליהן עוד בזמן "חתימת ההסכם", במקום לשקוע בפנטזיות לא מבוססות, לפיהן או שהרגעים הללו לא יופיעו, או שיהיה ניתן לרחף על פניהם כאשר יופיעו החיכוכים, מבלי להינגע? אני מסכימה שכיום יותר ויותר אנשים מודעים לפחות לחלק מן השאלות עליהן הם צריכים לענות לפני שהם מסכימים להינשא, וזאת היא לפחות אחת מן הסיבות שנישואין כיום התקדמו לגילאים בהם האדם המתחתן הינו בוגר יותר. אבל האפשרות של נישואין בעיניים פקוחות לרווחה, תוך כדי מפגש עם השאלות ונקודות החיכוך האפשריות הרבה לפני שהן קרו – האפשרות הזו רחוקה מתמיד... |