חיפשתי הלילה חומר מסוים בין כתבי, ולפתע נתקלתי בסיפור זה, שערכתי בשנת תשס"ב לעיבודו של הרב מרדכי גרליץ, לסיפור המופיע בספר יכהן פאר, מאת הגאון הצדיק רבי חנוך צבי הכהן אב"ד בנדין, השייך לימים אלו, הנה הסיפור לפניכם:
"בעיר שינאווא היה מתגורר איש עני, אשר נפל דבר והרב הקדוש הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג גילה שיהודי זה הוא צדיק נסתר. שמו של הצדיק הנסתר היה רבי נטע משינווא, ולאחר שנתגלה היו רבים מתלמידיו של המגיד הקדוש, הרבי ר' בער ממזריטש, נוסעים מדי פעם בפעם לשינווא, כדי ליהנות מאורו ולשאוב מים מבארו.
גם זקיני הצדיק הקדוש, הרבי רבי אלימלך מליז'נסק, פוקד היה לעתים את מעונו, וממתיק עמו סוד שיח שרפי קודש.
פעם, באחד הביקורים, סמוך לחג הפסח, הפצירו תלמידי המגיד ברבי נטע, לגלות להם את סיבת התארכותה הנוראה של הגלות האחרונה.
נענה רבי נטע ואמר: "אם ירצה השם, בפסח, כאשר אליהו הנביא יהיה אצלי, אשאל אותו את השאלה, ואשיב לכם את תשובתו!" - - -
הואיל וכך, הזדרזו כמה מתלמידי המגיד, וביקשו את רשותו של רבי נטע, להסב עימו על שולחנו בליל-הסדר הקרוב. נענה להם רבי נטע, ונתן את הסכמתו לדבר.
בליל- הסדר השני – הנהוג בחוץ-לארץ – בהגיעו ל"מה נשתנה", פתח רבי נטע וביאר לאמור:
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" – מדוע נתארכה הגלות הזו, האחרונה, יותר מכל הגלויות שקדמו לה? – התירוץ הוא, כפי שאנו אומרים בסוף הקושיה האחרונה: 'הלילה הזה כולנו מסובין' – בגלות הזו, כולנו עשויים מ'סובין' קליפות התבואה!" - - -
ניתן היה להבין ללא כל ספק, כי זוהי התשובה שקיבל מאליהו הנביא, על השאלה ששאלו ממנו לפני הפסח.
מיד לאחר ה"סדר", ישבו תלמידי המגיד, וליבנו בינם לבין עצמם את פשר התשובה שקיבלו. אחרי התעמקות ועיון מרובים הגיעו למסקנה, כי הכוונה הטמונה בתשובה היא זו: בעוד שבשאר הגלויות, היה גם קמח לצד הסובין – וכפי הנוהג שבעולם, הרווח שמרוויח הטוחן מן הקמח, מכסה על ההפסד שיש לו מן הסובין – הרי שבגלות הנוכחית, כולנו סובין, ואין הקמח מכסה על ההפסד…
אשר על כן, שומה על קומץ עובדי ה' אשר שרדו לפליטה, להתאמץ בעבודתם ביתר שאת וביתר עוז, כדי שמעשיהם הטובים יחפו ויכפרו גם על מעשיהם של הפחותים והגרועים שבדור - - -
על אף התוכחה המגולה והצורבת שבדברים ששמעו, יצאו החסידים מרוצים לפחות מן העובדה, שהרי קיבלו – לכאורה – את התשובה על שאלתם.
לאחר חג הפסח נסעו אותם תלמידים שעשו את ליל-הסדר בשינווא, להסתופף בצל רבם הקדוש, המגיד, במזריטש.
תוך כדי שהותם שם, הגיע גם הרבי רבי אלימלך מליז'נסק למזריטש, להסתופף אף הוא בצל רבו הגדול והקדוש ולצקת מים על ידיו.
הואיל וידעו התלמידים, כי נערץ שמו של רבי נטע משינווא על הרבי רבי אלימלך, מיהרו וסיפרו לו על השאלה אשר הציגו בפניו ואת תשובת אליהו-הנביא, אשר זכו לשמוע מפיו.
נענה הרבי רבי אלימלך ואמר: "לא ירדתם לעומקה של התשובה שקיבלתם!"
נדהמו החסידים ונשתוממו, והחלו מפצירים בהרבי ר' אלימלך, שיאמר להם הוא את פירושו שלו, כפי שרוחב בינתו ועומק השגתו שלו מגיעות.
נעתר להם הרבי ר' אלימלך, ופתח לבאר לפניהם את הדברים לעומקם ולאשורם:
"הגמרא במסכת בכורות (דף ח עמוד א) מספרת, על חידות שחדו סבי רבי אתונא זקני אתונה לרבי יהושע בן חנניה, ועל התשובות המחוכמות אשר השיב להם.
אחת החידות שהציגו בפניו הייתה: "אית לן בירא בדברא יש לנו באר במדבר עיילא למתא הואל נא להכניסה העירה".
השיב להם רבי יהושע: "אפשילו לי חבלי מפארי, ואעייליה! קלעו לי חבלים מסובין, ואכניס באמצעותם את הבאר לעיר".
ויש להתבונן, מה היה עומק השאלה, ומהי החכמה אשר טמונה הייתה בתשובה? מדוע בחר רבי יהושע דווקא בחבלים העשויים מסובין?"
"ברם" – המשיך הרבי רבי אלימלך וביאר – "שאלתם של סבי-דבי-אתונא, זהה הייתה לשאלה ששאלתם אתם את רבי נטע! הם, אשר צפו את ארכה של הגלות העתידה להתמשך אחרי חורבן בית המקדש, שאלוהו ברמז:
"יש לנו באר במדבר" – "באר" הוא בית-המקדש, אשר ממנו ישקו העדרים ודרכו באה ירידת השפע לישראל, והנה הוא ב"מדבר" – כלשון הכתוב (ישעיה סד, ט): צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלַם שְׁמָמָה.
והשאלה היא מדוע אין בכוחם של גדולי ישראל, צדיקי הדור, להכניס את הבאר ולהשיבה העירה.
"על כן השיב רבי יהושע: "קילעו לי חבלים מסובין, ואכניסנה" – כאשר מגבלים גרגרי קמח במים, מיד הם נהפכים לבצק אחד, אשר ניתן ליצור ממנו חבלים ולהשיב את הבאר למקומה.
אולם, גרגרי סובין, ככל שתגבל וככל שתלוש אותם, לעולם לא יתקבל מהם בצק, והם יישארו גרגרים נפרדים זה מזה…
מה, אפוא, ביכולתם של צדיקי הדור לעשות, כאשר העם עשוי מסובין, חסרי אחדות, מפוזרים ומפורדים זה מזה, חדורי שנאת-חינם ומחלוקת, מבלי כל יכולת לגבלם לאגודה אחת לקרב בכך את קץ הגאולה?!" - - -
"וזוהי גם התשובה שהשיב לכם רבי נטע משינווא, מפיו של אליהו הנביא:
'כולנו מסובין'! – כולנו עשויים מגרגרי סובין, אשר לא ניתן לגבלם, לאחדם ולקבצם יחדו.
זוהי, איפוא, הסיבה לכך, שהלילה הזה, הגלות המרה והחשוכה הלזו, שונה ומתארכת יותר מכל הגלויות האחרות!" - - -
הוסיף עוד הרבי רבי אלימלך ואמר: "בעיקבות משיחא, למרבה המחלוקת ושנאת-החינם אשר יתגברו בעולם, יתקלקלו צינורות השפע ותתמעטנה הפרנסות.
אמנם, מגודל הלחץ והדחק, לא יהיה מנוס, ושלומי-אמוני-ישראל, תלמידי החכמים והחרדים לדבר ה', יתעוררו לעשות שלום ביניהם, להתאחד ולהתלכד, ויעשו כולם אגודה אחת.
ומתוך כך, תצמח הגאולה השלימה, ואליהו הנביא יבוא לבשרנו בשורות טובות, ישועות ונחמות!"
במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.
|