כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים

    אני אפרסם כאן את הסיפורים שלי ומפעם לפעם גם מאמרים.

    את הסיפורים שלי גמרתי לספר.
    נותרו מאמרים. ומוסיקה שאני אוהב.

    0

    כזאת הייתה אמא

    0 תגובות   יום חמישי, 30/7/09, 07:21

    המחזה כזאת הייתה אימא מעורר בי סוג של נוסטלגיה מעורפלת. המחזה עלה לראשונה בסוף 1948 בתיאטרון הקאמרי. זה היה תפקידה הראשון של אורנה פורת בארץ ובעברית. אבל אני בוש להגיד שאני לא ממש זוכר אותה שם. את תשומת לבי גנבו שניים. אלכס אנסקי ילד בגילי שלמד אתי בכיתה ושיחק בשתי סצנות בערך ועוד ילדה מכיתה מקבילה בבית ספרנו. אף אחד לא עשה מזה עניין ולא קראו להם ילדי פלא. עד שלא הלכתי להצגה לא ידעתי שהם משחקים. אינני זוכר את שם הילדה, אני זוכר רק שגלגלה גלגל אופניים ענק בכל פעם שעלתה לבמה.

    עכשיו המחזה מועלה מחדש בבית צבי.

    זה איננו מחזה "גדול". זו דרמה סנטימנטלית שבעגה המקצועית מתייחסים אליו כ"מחזה כתוב היטב" הוא לא התיישן במיוחד ואיננו שונה מדרמות משפחתיות מודרניות יותר. מחזה אמריקאי. יש בו די הרבה תפקידים. חלקם גדולים יותר וחלקם קטנים. לכן הוא מתאים מאוד לעלות כמחזה סיום של כיתה שזו הייתה השנה האחרונה שלה בבית הספר.

    המחזה מתחיל כשקטרינה הנסון יושבת בעליית הגג שלה ואומרת משפט המתחיל לספר את תולדות משפחתה. משפחה קשת יום של נורבגים שעקרו לאמריקה. המחזה עוקב אחרי תולדות המשפחה הענפה. אב, אם שלוש אחיות אח. הענף הנוסף כולל דוד ושלוש דודות. ומסביב להם עוד כמה דמויות.

    לאחיות אופי משלהן ומערכת יחסים אחרת עם האחרות. הן אלו שכבר עברו את שלבי ההתאקלמות והן אמריקאיות יותר.

    קטרינה רוצה להיות סופרת. היא כתבה כמה סיפורים לא טובים שלא התקבלו לפרסום. עד שאחרי זמן היא מבינה שהיא צריכה לכתוב על מה שהיא מכירה ולא להמציא סיפורים על ציירים מתעוורים שהראיה חוזרת אליהם ומציירים טוב יותר מבעבר. השפעת כל הספרים הרומנטיים לבני הנעורים ולנשים צעירות. המחזה כולו נראה למעשה דרך עיניה. או נכון יותר, המחזה הוא הסיפור הראשון שכתבה על דברים שהיא מכירה, משפחתה. הסיפור שלה הוא גם המחזה שאנו רואים. בסוף המחזה היא יושבת שוב בעליית הגג וחוזרת על המשפט הראשון שבו נפתח המחזה. כעת הוא ברור ומובן שזה הסיפור האמיתי וזו המשפחה האמיתית נושא הסיפור שהצליח להתקבל לפרסום.

    אמנם קטרינה נחשבת כאילו לדמות המרכזית, אך למעשה האם שהיא זו המחזיקה את הבית בכף ידה ושומרת על כולם היא הדמות המעניינת ביותר. ולמעשה היא התפקיד הראשי.

    האם היא זו הממונה על חלוקה צודקת של התקציב המשפחתי הדל ודואגת שכל אחד יקבל את צרכיו. גם החינוכיים וגם הריגשיים. היא אישה פשוטה מאוד ואנושית מאוד אך היא מצליחה היטב בחינוך ילדיה..
    המחזה פורש מערכות יחסים פנים משפחתית הכוללת גם את שלוש אחיותיה של האם.

    הדוד הצעקן נחשב לאבי המשפחה והוא רודה בכל הנשים. אך כמובן שבסופו יסתבר שהוא מסתיר את טוב ליבו אחרי הצעקנות וכמו שהוא מגלה לקטרינה, הוא נהנה להפחיד את אחיותיו שאיננו סובל. מרתה אימא של קטרינה מבינה אותו והקשר ביניהם עמוק. ואם חסרות דמויות הרי שהבת הקטנה מגדלת כלב המופיע גם הוא מדי פעם על הבמה.

    איה שבא ביימה את ההצגה בקצב נכון. ההצגה זורמת באופן טבעי. איה מצאה פתרונות יפים לחילופי המקומות עם מעט מאוד רמזים של תפאורה. הבמה כולה מכוסה מסכים שחורים. ישנה יציאה אחת אל אחורי הבמה, הכניסות לעתים דרך האולם. במרכז הבמה שולחן ארוך מאוד. חדר המגורים של המשפחה, סביבו הם מתכנסים בהתאם לצורך. אפשר לראות שיש לה עין טובה לשחקנים. מחלקם הגדול הוציאה משחק משכנע מאוד.

    רוני כהן שיחקה את האם, מרתה.. היא שומרת בדיוק רב לכל אורך ההצגה את המבטא ה "נורבגי" שלה, ואת שגיאות הדבור שלה, ובכל זאת איננה מצחיקה או מגוחכת. שחקנית עם חום אנושי רב ויכולת רגשית מצוינת. היא אמינה מאוד ונוגעת ללב.

    את קטרין שיחקה ברגישות נכונה תמר גוטמן. היא מתחילה כילדה, קצת מפונקת קצת חסרת התחשבות אך הולכת ומתבגרת לעינינו. יש בה הרבה חן.


    את הדוד כריס משחק סטאס אפונויץ. סטאס מתגלה ככישרוני ביותר מתפקיד לתפקיד. לפני כמה שבועות שיחק את לני המפגר בעל עכברים ואנשים בתמימות נוגעת ללב. כאן הוא משחק איד גס רוח המסתיר בתוכו רוך. והוא כל כך משכנע עד שחבל על רגעים שהוא לא על הבמה.

    גיל וויס הוא האח הרוצה ללכת לקולג' נער טוב לב השואף להיות רופא.. גם הוא הוכיח לאורך השנה את רבגוניותו וכישרונו. גם כאן למרות שהתפקיד איננו גדול הוא מושך את העין והלב בסצנות שלו.

    מכאן לא אמנה יותר שמות. אין טעם כי רוב התפקידים או שהם קטנים, לא בולטים, או שהשחקנים לא היו ממש טובים. אך הרשימה הארוכה תוכיח כמה אנשים ממלאים את הבמה הקטנה הזו ולרגע איננה נראית צפופה.

    אבא (לארס) ........................................... זיו פלג
    כריסטין ................................................. נגה מילשטיין
    דגמאר ....................................................דוריס נמניג'ני
    סיגריד ................................................... יעל אשר
    טרינה .................................................... אסתר גרינברג
    מר טורקלסון .......................................... אור משיח / חן נוכר
    ג'סי בראון ............................................... ענבל איצקוביץ
    ארנה ...................................................... גיא עקיבא / לירן קנטרוביץ
    מר הייד .................................................. אריק מורדוך
    ד"ר ג'ונסון, מוכר גלידה ........................... אור משיח / חן נוכר
    אחות, פלורנס מורהד, דורותי..................... זהר גל / לי מלכה

    אך הדבר המרגש ביותר בערב הזה היה נוכחותה של אורנה פורת בקהל. זה יכול היה להפחיד את תמר גוטמן ששיחקה את תפקידה הישן של אורנה פורת בשנת 1948. הזמן שחלף מאז והעובדה שאין בשחקנים כאלו היכולים להשוות משחקה בהצגה ההיא. נוכחותה הייתה מרגשת. הקהל  ניגש אליה, לחץ את ידה. המטיר עליה שבחים וברכות ונראה שהיא התרגשה באמת, ולא רק היא. היא ריגשה את הקהל ואת השחקנים. התרגשות של ממש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דני.ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין