אישה מתעוררת בבוקר. על הכרית שלולית ריר. היא לא זוכרת שום חלום ולא זוכרת מה עליה לעשות היום. למרבה המזל כבר כמעט שנה: שגרה ברוכה. יום יום היא יוצאת מהבית, עולה על האוטובוס, יורדת אחרי ארבעים דקות, צועדת עוד חמש, עולה לקומה השישית ומתיישבת על הכיסא שלה במשרד. לא צריך לזכור שום דבר, רק להזכיר ובשביל זה יש תזכורות. פוסטרים ופתקים קטנים וצהובים מככבים את לוח השעם שלה. מילים שמתריעות על משימות יומיומיות: חייכי ויחייכו אלייך הטרידו אותך מינית? התקשרי כבה את האור בצאתך מנהל מרגיש לבד? ארגן פגישה |