הוא אמר לי
"מחר אבוא אליך,
ארד עד סוף געגועיך
ואקטוף אותם
בשינַי
אשׁליך אל נִבכי הֶעבר".
כּינור מתנגן
הִשכּיבני פּרקדן,
בּוהָה אל הדמיונות
המכַלים את גופי
בִּדקירות קטנות
של כּאב מתוק.
"עוד שעות מוּעטות
ואזרים בָּך את קצב מגע שפתיי בִּשׂערך ,
אתן לו לעֶצֶב
לדעוך
בּתוך הרעב של גוּפנו".
הירח כּבה אל תוך הלילה
ואופק האדים
על שׂפתיי,
צינה העבירה צמרמורת
של עֶרגה,
אמר שיבוא
וכל הציפּיוֹת
תוּגה. |