And if I'll die tonight I'd like to tell the person who will find me in the morning I leave you everything you can have whatever you'd like to take as long as you're not mourning
Don't you cry over my grave I would like you all to save all your tears for better cause I was nothing but a pose
(Good Grief, ענבל פרלמוטר. מתוך Inbalance)
באחד השבועות של ספטמבר 2004 התקיימה ישיבת מערכת במגזין "טיים אאוט תל-אביב". יום כיפור התקרב, ואנחנו שברנו את הראש על איזה ספיישל לעשות בגליון שיוצא באותו השבוע. "שוב תשבצים?", תהה מישהו. בסוף הוחלט על קונספט די מעניין, לטעמי: "הגנוזים". סדרת כתבות על פרוייקטים שונים שנגנזו. מערכון שבסוף לא נכנס ל"ארץ נהדרת", פיילוט טלויזיוני שלא עבר, מחזה שבסוף לא עלה, קמפיין פרסומי שהוחלט לבטלו וכו'. כמחזיק תיק המוסיקה במגזין באותם הימים, הייתי צריך להביא את הצד המוסיקלי של העניין לפרויקט. מיד חשבתי על Inbalance.
מי שבקיא קצת ברוק הישראלי, יודע לפחות משהו על העניין. פרוייקט Low-Fi שהקליטו ביחד רם אוריון וענבל פרלמוטר, זמן מה לפני שהאחרונה נהרגה בתאונת דרכים. Inbalance מעולם לא יצא, מה שרק העלה את מפלס הסקרנות כלפי הפרויקט, וגרם למעריצים לתהות איך נשמע ביחד מיני dream team שכזה.
כשהצעתי לרם אוריון (שבאותם הימים היו בעצמו כתב ב-Time Out) להתראיין לפרויקט הגנוזים, הוא לא היה בטוח שהוא מעוניין. בסוף החליט שכן, מה שהוציא לפועל את הכתבה הזו. קיוויתי אז שהעיסוק הפומבי בנושא יגרום לגלגלים להסתובב, ויתניע תהליך שבסופו Inbalance יצא. אבל לצערי זה לא קרה. האלבום לא יצא עד היום, למרות שאוריון מתעקש שיום אחד, אתה עוד תראה, הוא יצא, בצורה זו או אחרת. הלוואי... לפחות יצא לי לשמוע בעצמי את האלבום, בזמן שראיינתי את רם.
ובינתיים - הנה הסיפור מאחורי Inbalance
|